ברית הדוגמנים | פרשנות

ראשי ש"ס מתחילים לחוש את מגעה הצונן של האופוזיציה

המשא ומתן הקואליציוני בין נתניהו ללפיד החל אתמול בטלוויזיה. דרעי וישי מעולם לא נראו כה נכונים לפשרות בנושא הטעון של גיוס תלמידי ישיבות

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יוסי ורטר

יאיר לפיד חזר אמש שנה במנהרת הזמן ופתח בשידור חי, בשמונה ודקה, את מהדורות החדשות בטלוויזיה. הפעם את כל המהדורות בכל הערוצים ולא בכיסא המגיש אלא בכובע ממליך המלכים והמושך בחוטים של הפוליטיקה הישראלית.

בהצהרה קצרה ומפוכחת הוא הוריד מסדר היום את רעיון העוועים המכונה ה"גוש החוסם" ו"הממשלה האחרת" שיו"ר העבודה שלי יחימוביץ' ניסתה לייצר ביממה החולפת. לפיד מסמר את מה שנכתב לילה קודם באותיות ענק על הכותל הפוליטי: בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הבא; מוחלש, מדמם, נזוף ושפל רוח, אבל ראש הממשלה. ולפיד הוא שותפו הבכיר: בכיר מאוד, חזק מאוד ומשפיע מאוד. שניהם יחד שווים 50 מנדטים. הוסיפו לסיר את נפתלי בנט ושאול מופז וקבלו בסיס קואליציוני של 64-63 מנדטים. סביר להניח שגם ציפי לבני תוזמן. נטייתה היא להיענות בחיוב. אין מה לחפש באופוזיציה בראש סיעה של 6 מנדטים. היא תלך שם לאיבוד, כפי שלא מצאה את דרכה במשכן כיו"ר סיעה שמנתה 28 מנדטים.

אגב שווים: כתבת של תחנת טלוויזיה זרה דיווחה אתמול לצופיה בהתרגשות רבה כי לפיד ידוע כאחד הגברים הסקסיים בישראל. ספק אם היא יודעת שלפני כ-20 שנה התואר הזה היה שייך לפוליטיקאי אחר בתחילת דרכו: ביבי נתניהו. אריאל שרון אפילו כינה אותו "הדוגמן".

הנה כבר מכנה משותף בין השניים שהדמיון ביניהם גובר על השוני. כמה קל לדמיין אותם ישובים סביב שולחן הקפה במשרד ראש הממשלה, מתענגים על סיגר יוקרתי ומשקה, ומדברים בדם לבם על מעמד הביניים.

נתניהו במטה הליכוד, אתמולצילום: ניר כפרי
לפיד מחוץ לביתו, אתמולצילום: תומר אפלבאום

המשא ומתן הקואליציוני בין נתניהו ללפיד החל אתמול בטלוויזיה, המדיום בו שניהם מרגישים הכי בבית בעולם. הראשון הודיע בחגיגיות כי ממשלתו השלישית תעסוק בטיפול בשוויון בנטל ובשיפור חייו של הישראלי הממוצע, העובד המשרת והמשלם. השני שיבח אותו על דבריו. שום דבר לא היה מקרי. בין לבין, התייצב אביגדור ליברמן מול התקשורת לאחר שיחה ארוכה שקיים עם נתניהו והודיע חגיגית כי תיק האוצר ממתין ללפיד. זוהי תחילת ההתגוששות במשא ומתן הקואליציוני, אחת מני רבות: ליברמן חושש שלפיד יתבע לעצמו את תיק החוץ השמור עבורו. הוא ינסה לדחוף אותו למשרד האוצר בנימוק המוצדק כשלעצמו, ששם ולא במסדרונות האו"ם, מצויה התשובה לסיסמת הקמפיין של יש עתיד: "איפה הכסף?"

באין משא ומתן אמיתי לא נותר לפוליטיקאים אלא לדלג בין האולפנים ולהעביר מסרים לאיש במעון המבוצר ברחוב בלפור בירושלים ולחברים במפלגות אחרות. ההופעות הכי מכמירות לב היו של ראשי ש"ס, אלי ישי ואריה דרעי, שחשים היטב את מגעה הצונן של החרב האופוזיציונית על צווארם. הם מעולם לא נראו כה מפויסים ונכונים לפשרות בנושא הטעון של גיוס תלמידי הישיבות. "נמצא מוצא, תימצא הדרך", הם מלמלו בנמיכות רוח. אין כמו הש"סניקים להתאים את עצמם לרוח הזמן. לא פלא שלפני שבועיים דרעי פנה פומבית, בראיון טלוויזיוני לנתניהו, והפציר בו, כמעט בדמעות, לזמן אותו אליו ולסגור משא ומתן קואליציוני על כניסה לממשלה, עכשיו ומיד. בחושיו החדים הוא הבין שלאחר הבחירות, מצבה של ש"ס יהיה הרבה יותר רע.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ