ההזדמנות הנוספת של נתניהו להשאיר חותם

הקדנציה הנוכחית של ראש הממשלה תיזכר בעיקר בגלל תרגילי הישרדות פוליטיים ואנקדוטות מביכות. יכול להיות שזה ישתנה?

ברק רביד - צרובה
ברק רביד
ברק רביד - צרובה
ברק רביד

צלמים של ערוצי הטלוויזיה וכתבים של תחנות הרדיו זומנו אתמול בצהריים בבהילות ללשכת ראש הממשלה בירושלים, כדי לשמוע הודעה מיוחדת מפיו של בנימין נתניהו. כשנכנסו ללובי שמחוץ ל"אקווריום" - המתחם שבו נמצאת לשכתו של ראש הממשלה - הם מצאו שם תפאורה שמתאימה לפחות לחתימה על הסכם שלום היסטורי.

נתניהו התייצב מול המצלמות כשמאחוריו שורה צפופה של דגלי ישראל, ובישר שדווקא ניצח בבחירות ושהוא שואף להקים ממשלה רחבה ככל האפשר. לאחר מכן דקלם ראש הממשלה את דף המסרים שנועד לאוזניו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. הוא הבטיח לבסס את הממשלה הבאה על קידום השוויון בנטל, על הורדת מחירי הדיור ועל שינוי שיטת הממשל.

הבעיה המרכזית בהודעתו של נתניהו היתה שאת כל הדברים האלה הוא כבר הבטיח בקדנציה שזה עתה הסתיימה, אך דבר לא קרה. אם הקורא יאיר לפיד שכח או לא מאמין, הוא יכול לברר אצל שאול מופז, שממתין עדיין לקולות החיילים כדי לראות אם עבר את אחוז החסימה, או אצל נשיא ארה"ב ברק אובמה.

נתניהו בליל הבחירות, שלשום צילום: ניר כפרי

כמו בשיחת הטלפון שקיבל לפיד מנתניהו, שעה קלה אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, גם מופז שמע בזמנו הצהרות על כך ש"נעשה יחד דברים גדולים ונשנה את המדינה". גם אובמה שמע מנתניהו את ההבטחה החבוטה "אני עוד אפתיע אותך". מה שניהם חושבים היום על נתניהו אנחנו יודעים היטב.

בארבע השנים האחרונות עסק נתניהו בעיקר בדיבורים, הבטחות ונאומים. הרבה פחות עסק במעשים. במקום לעלות על המגרש ולהפגין יוזמה, התקפיות ויצירתיות, נתניהו שיחק בונקר. במקום לקדם הוא בלם ובמקום להוביל הוא נגרר.

בתחילת השבוע, בוושינגטון, הציג הנשיא אובמה, בנאום ההשבעה שלו, את חזונו לארבע השנים הבאות של כהונתו. בזמן שנותר לו בתפקיד הרם בעולם רוצה אובמה השאפתן לשנות את אמריקה ואת העולם כולו. נתניהו, לעומתו, נאחז בתפקיד הרם במדינה בכל כוחו ורק רוצה לשמר את הסטטוס קוו. במקרים מסוימים אף נראה שהוא מנסה לסובב את גלגלי ההיסטוריה לאחור.

בחינת הרקורד של נתניהו בארבע השנים הללו מעלה שאלה בלתי נמנעת: מדוע בכלל רצה להיבחר שוב לראשות הממשלה? למה הוא מנסה כעת להקים ממשלה? לאיזו תכלית? כדי לעשות מה? מצער לומר, אבל אין כל תשובה מניחה את הדעת לשאלות הללו.

נתניהו, שגדל על ברכי אביו ההיסטוריון, העביר את ארבע השנים האחרונות בלי להותיר כל חותם בדברי ימי האומה. מה שייזכר הן אנקדוטות כמו החיבה של ראש לשכתו לצילום בטלפון הנייד, תרגילי ההישרדות הפוליטיים הבלתי פוסקים שלו, הגידופים של מנהיגים זרים כלפיו, או איומיו הבלתי פוסקים בהפצצת מתקני הגרעין של איראן.

נתניהו קיבל ארבע שנים נוספות לנסות ולהשאיר אחריו מורשת כלשהי, כמו כמה ראשי ממשלה שקדמו לו. עוד קדנציה שבסיומה אולי יעשה צעד מנהיגותי ויוביל מהלך שיכניס אותו להיסטוריה. יש לקוות שנתניהו יתעשת ולא יתעקש להישאר הערת שוליים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ