בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות | | הפתעות הבחירות שעשויות להשפיע על זהות רה"מ הבא

גם אם כל הסוקרים, המומחים והפרשנים נבונים ומנוסים, הבוחר הישראלי תמיד שומר לעצמו את זכות המלה האחרונה והמפתיעה. הוכחה ניצחת לכך שהכל פתוח גלומה בפניקה של נתניהו

235תגובות

הנה תחזית כמעט בטוחה: בבחירות שייערכו ב-17 במארס תיפול הפתעה גדולה, אחת לפחות, שעשויה גם להשפיע על זהותו של ראש הממשלה הבאה. איך יודעים? זה פשוט: ברוב הבחירות שנערכו בארבעת העשורים האחרונים ההפתעה הגדולה היתה למרכיב כמעט קבוע, הכי צפוי שיש.

>> עדכוני סערה: שלג בצפון, יתפשט לירושלים אחה"צ >>> בחירות 2015: כל הסקרים, הכתבות והפרשנויות

אף שהן נשכחות בדרך כלל לקראת הליכה חדשה לקלפי, הדוגמאות שעוררו תדהמה בשעתן ידועות לכל, מה-15 מנדטים לד"ש והמהפך של 1977, דרך הכתרתו המוקדמת של שמעון פרס ב-1981, "יום הכיפורים של הסוקרים" והניצחון של נתניהו ב-1996, 17 מנדטים לש"ס ב-1999, 15 לטומי לפיד ושינוי ב-2003, שבעה של הגמלאים ב-2006, 19 של לפיד ב-2013 ועוד היד נטויה. גם אם כל הסוקרים, המומחים והפרשנים נבונים ומנוסים, הבוחר הישראלי תמיד שומר לעצמו את זכות המלה האחרונה והמפתיעה.

בשל כך, גם להערכה שהפכה רווחת בשבועות האחרונים, שעל פיה בחירתו מחדש של נתניהו היא עובדה כמעט מוגמרת, צריך להתייחס עם יותר מאשר קורטוב של מלח. לא שאין לה על מה להסתמך: הסקרים מורים על יתרון כמעט מובנה ל"קואליציה הטבעית" של הימין, יריבו העיקרי של נתניהו מתקשה לספק את הכריזמה שתעורר אמון ביכולתו לנצח והחדשות עצמן, כולל הידיעות המתרבות על התנהלותו הבעייתית של נתניהו והקרשנדו הצפוי בנאומו בקונגרס, תמיד נתפסות כמשחקות לטובתו. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא אם יעדיף נתניהו ממשלת ימין־חרדים או שמא יבחר בממשלת אחדות ממורכזת.

עמית שאבי

אבל כל התסריט הכמעט־ודאי הזה נשען על הנחות יסוד לא מוכחות, למשל שכבר לא תיתכן תזוזה של חמישה־שישה מנדטים בין הגושים, שתחסל את הבלוק החוסם של הימין; או שכבר אין אפשרות שמפלגה גדולה אחת תעלה והשנייה תרד בשניים־שלושה מנדטים, כך שייווצר ביניהן פער שלא ניתן להתעלם ממנו, בלי קשר לגושים; או שאין כל סיכוי שמפלגה אחרת תנסוק בדקה ה-90 ותהפוך להרבה יותר דומיננטית משנדמה עתה; וכמובן, שהמפלגות החרדיות וכולנו של כחלון לא יימנעו במפתיע מהמלצה בפני הנשיא על נתניהו.

ההערכות המקובלות נוטלות את החידושים הגדולים של בחירות 2015 ומעכלות אותן, כך שלא יפריעו לגיבוש תמונת המצב המוכרת: יש מפלגה ערבית משותפת, אבל שיעור ההצבעה של הערבים יגדל רק באופן מתון; יש אחוז חסימה גבוה מאי־פעם, אבל אפשר לדעת מראש מאיזה צד שלו יפלו המפלגות הקטנות; יש מבול של פרסומים שליליים על התנהלות נתניהו, אך אין להם השפעה על הבוחר; ויש את ההימור הנועז של נתניהו בנאומו לקונגרס שאמור לפעול לטובתו, למרות ההרס והחורבן שנזרעו סביב ביחסי ישראל־ארצות הברית.

אבל אם יש הוכחה ניצחת לכך ששום דבר עוד לא סגור, הרי זו גלומה בהתנהגות של נתניהו עצמו. ראש הממשלה, שיודע לקרוא סקרים ולנתח את מגמותיהם הרבה יותר טוב ממרבית המומחים, נוקט בשבועות האחרונים במהלכים שמתאימים פחות למועמד הבטוח בניצחונו ויותר לכזה שנתקף מדי פעם בפניקה. גם אם שמים בצד את הנאום בפני הקונגרס, קשה להתעלם מהרצף הבלתי־פוסק של אירועי קמפיין שמתאימים יותר למועמד במצוקה – החל מהמתקפה החזיתית מדי נגד "ידיעות אחרונות", דרך הפרסומת הבוטה מדי על הקשר בין השמאל למדינה האיסלאמית וכלה בסרטון הביקור של משה גלאמין בביתו, שנראה כפרודיה חתרנית של אופוזיציה נשכנית יותר מאשר פרסומת מטעמו של נתניהו. גם הניסיון להפיל את התיק של דו"ח המבקר על כתפיו הצרות של אב הבית לשעבר מני נפתלי, בבחינת תסמונת הש.ג., לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שלא לדבר על הצהרתו המופקרת שציפי לבני היא "סכנה למדינה".

יצחק (בוז'י) הרצוג בוועידת ישראל לדמוקרטיה
מוטי מילרוד

שר ההגנה האמריקאי דונלד רמספלד אמר פעם: "יש דברים שאנחנו יודעים, דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, ודברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים". בקבוצה האחרונה אפשר למנות את זרמי העומק של ציבור הבוחרים שצפים דווקא בשעות האחרונות לפני ההליכה לקלפי, ושתמיד תופסים אותנו בהפתעה מלכתחילה, אף שהם נראים ברורים ומובנים מאליהם בדיעבד.

רוב התסריטים ממליכים את נתניהו, זה נכון, אך ישנם גם לא מעטים שבהם הרצוג מגיע לשלטון, או שנתניהו והרצוג נאלצים לחלוק את כס ראש הממשלה, ובנסיבות מסוימות - אפילו שהצמד לפיד־כחלון מטפס לצמרת. אין כל פסול בחיזוי העתיד, כמובן, בתנאי שכולם מבינים שהכל פתוח, כפי שכתבה נעמי שמר, ושעוד לא מאוחר.

גם אתם מזהים מהפך? לאיזה כיוון?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו