בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור אישי || הצביעו למי שימנע את המלחמה הבאה

מיכל קסטן קידר, אלמנתו של סא"ל דולב קידר שנהרג במבצע צוק איתן, נאמה הערב בעצרת בת"א: "מתנהל כאן קמפיין בחירות שלם שלא מזכיר את הדם שנשפך כאן בקיץ, אי אפשר לדבר רק על איראן"

15תגובות

שמי מיכל קסטן קידר ואני אשתו של סגן אלוף דולב קידר. בעצם אני אלמנתו של דולב, אבל מכיוון שאני עדיין מסרבת להאמין שאהובי איננו ולא ישוב, אני עדיין, ולנצח, אשאר אשתו.

בחירות 2015: כל החדשות והפרשנויות

אני ודולב הכרנו בשידוך. הוא תמיד היה בצבא, אז הסיפור שלנו הוא סיפור של אהבה משיחת הטלפון הראשונה. כבר בשיחה ההיא, שיחה ארוכה אל תוך הלילה, ידעתי שהוא האחד. התאהבנו, התחתנו והקמנו ביחד משפחה. היו לנו חלומות לעתיד. חלומות קטנים, של זוגות אוהבים. חלומות על הזדקנות ביחד, על חתונות של ילדים, על נכדים. החלומות הללו התנפצו בקיץ האחרון. דולב, שהיה מג"ד גדוד גפן בבית הספר לקצינים, הסתער יחד עם חייליו לעבר מחבלים שחדרו לשטח ישראל והיו בדרכם לפיגוע בשדרות. הוא ניהל איתם קרב ונהרג.

אי־אף־פי

דולב אהב את הארץ הזאת. האמין בה. האמין בכל לבו במשימה שלו להגן עליה. אבל הממשלה שלנו מסתמכת על חוזקו של הצבא, ונמנעת בכל הכוח לסיים את סכסוך הדמים. כן, גם אני חושבת שהמלחמה בקיץ היתה מלחמת "אין ברירה", אבל זה לא אומר שהיא היתה בלתי נמנעת. אם המנהיגים שלנו היו עושים שלום, ולא רק אומרים שידינו מושטת לשלום, בזמן שהם רק מתאמנים למלחמה, אני מאמינה שדולב היה יושב איתי עכשיו על הספה, צופה בעצרת הזאת בטלוויזיה, ונרדם איתי מחובק מול הטלוויזיה.

מגיעים לנו חיים טובים יותר. הארץ שלנו, הארץ שדולב כל כך אהב וכל כך האמין בה, יכולה וצריכה להיות ארץ טובה יותר. ארץ עם תקווה. ארץ שאפשר לחלום בה על העתיד, בלי הפחד שכל רגע יכולה להתחיל מלחמה שתדרוס ותרמוס כל רסיס מהחלומות האלה, ותשאיר אותך עם קבר קר ושותק, במקום דולב האוהב, המחבק, המצחיק.

אף אחד כבר לא מדבר על התהליך המדיני, על הסכמי שלום. מתנהל כאן קמפיין בחירות שלם שלא מזכיר את הדם שנשפך כאן בקיץ. זה מפחיד מדי. קשה מדי. אבל אני, בקיץ האחרון, איבדתי את אהבת חיי במלחמה, ובאתי הנה כדי לבקש מכם, כשאתם הולכים לקלפי, תצביעו למי שינסה למנוע את המלחמה הבאה לפחות, למי שמוכן לעשות כל מה שאפשר, כדי לחסוך הרוגים נוספים.

כן, אדוני ראש הממשלה, מה שחשוב זה החיים עצמם. אבל אי אפשר לדבר כל הזמן על איראן, ולעצום עיניים מול סכסוך הדמים עם הפלסטינים, שעולה לנו כל כך הרבה דם.

כמה נשים אבודות כמוני עוד יאבדו את הלב שלהן, את החיים שלהן. כמה ילדים כמו שלי יאבדו את האבות שלהם. כמה הורים אומללים יאבדו את הבנים שלהם עד שהמדינה שלנו תבין שאין ברירה, שחייבים להגיע להסדר.

אני לא מדברת בשם דולב, אני לא מדברת בשם המשפחות השכולות. אני מדברת בשם עצמי, אשה שאיבדה את עולמה ומרגישה חובה לנסות למנוע את החוויה הנוראה הזו מאנשים אחרים. ביום הזיכרון לרצח רבין הרגשתי פתאום שהפוליטיקה הפכה אישית מאוד. תמיד זה היה יום עצוב, יום של מחשבות על מה היה קורה אילו... אבל הפעם הוא היה קשה מנשוא. רצח רבין התקשר לי ישירות למותו של דולב, והרגשתי שאני חייבת לדבר. ישבתי וכתבתי טור על הבחירות, ומאז אני כותבת טורים שמטרתם להזכיר שוב ושוב את מחירה של המלחמה, פורטת אותה לסיפורים קטנים, לרגשות ולרגעים, כדי שלא תוכלו לשכוח, כדי שכולם יצטרכו להיתקל בכאב המלחמה מדי שבוע, עד שאולי עוד ועוד אנשים יבינו שבמלחמה אין מנצחים, וצריך לעשות הכל כדי למנוע אותה.

אנחנו את דולב שלנו כבר איבדנו, ודבר לא יחזיר לנו אותו, אבל צריך למנוע את ההרוגים הבאים. הייתי נותנת הכל כדי למנוע את המלחמה האחרונה. את זה כבר לא אצליח, אבל אני מבקשת מכם בשבילי, בשביל הילדים שלי, אני מתחננת בפניכם, מגיעה לנו תקווה. מגיעים לנו חיים אחרים, טובים יותר. תעשו כל מה שאתם יכולים כדי למנוע את המלחמה הבאה.

הכותבת היא בעלת טור ב"וואלה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו