בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שטייניץ עונה לגולשי "הארץ": גורמים בארה"ב, הפלסטינים והתקשורת מגוייסים נגד הליכוד

לדברי השר לענייני מודיעין, לבני חתרנית בלתי נלאית והוא חושש ממה שהיא עלולה לעשות להרצוג, לפיד לא ראוי לכהן כשר והוא מצפצף על מי שמבקר את ההגנה שהוא מעניק לנתניהו‎

143תגובות
תומר אפלבאום

יובל שטייניץ, השר לעניינים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים ומספר 13 ברשימת הליכוד התארח היום (שלישי) במערכת "הארץ", במפגש התשיעי בסדרה שבה אתם מוזמנים להפנות לפוליטיקאים שאלות על כל מה שרציתם לדעת לפני ההצבעה בקלפי.

>>> כמה כוח יהיה לליכוד בכנסת הבאה? כל הסקרים >>> מי המועמדים של נתניהו לכנסת?

שטייניץ משמש חבר כנסת מטעם הליכוד מאז 1999, והיה גם שר האוצר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בעברו היה פעיל בתנועת "שלום עכשיו". דוקטור לפילוסופיה. שטייניץ, יליד 1958, מתגורר במבשרת ציון, נשוי ואב לשלושה.

ליבי שואלת: מהי הממשלה שאתה, באופן אישי, תרצה לראות אחרי הבחירות? האם ממשלת ימין (בנט וליברמן) או שאולי ממשלת אחדות בראשות נתניהו? מעניין אותי לדעת, מעבר להצהרות הרשמיות של נתניהו על ממשלת ימין, מה אתה באופן אישי מרגיש שנכון יותר למדינת ישראל בעת הזאת?

קודם כל אני רוצה לראות ממשלה יציבה שלא נאלצת להגיע לבחירות נוספות תוך שנה וחצי. אני חושב שזה חשוב לעם ישראל. אנחנו במצב של התפוררות המערכת השלטונית בישראל בשל ההסטה של הצבעת האזרחים למפלגות אווירה קטנות ובינוניות, על חשבון שתי המפלגות המסורתיות הגדולות - הליכוד והעבודה.

התהליך הזה מסכן את המשילות ואת הדמוקרטיה בישראל. אני ממש מקווה שהפעם זה יהיה שונה, אבל אני לא בטוח. אז אם אני יכול לפנות לאזרחים בישראל - גם בלי הפוליטיקה - תצביעו עבור מי שאתם רוצים שיהיה ראש ממשלה, ותנו לו את בסיס הכוח לכך. אם אתם מרכז ימינה, ואתם לא רוצים לראות את ציפי ובוז'י בהנהגה, הצביעו רק ליכוד. ואם אתם שמאל וסומכים עליהם, אז הצביעו למחנה הציוני.

נתניהו הוא מראשי הממשלה הטובים שהיו, אחד המנהיגים המבריקים, המעמיקים ובעלי היכולת בעולם כולו, והמנהיגות שלו היא קריטית גם לכלכלה הלאומית, ועוד יותר מכך - לביטחון שלנו. אני רוצה לראות ממשלה יציבה בראשות הליכוד, עם השותפים הטבעיים שלנו. בעבר הייתי בעד ממשלת אחדות, אך מפלגת העבודה עם יוסי יונה, סתיו שפיר ומרב מיכאלי הלכה שמאלה גם במובן הלאומי-ציוני, עד כדי כך שאפשר לומר שיש בה לפחות טרנדים פוסט-ציוניים חזקים.

גם במובן הביטחוני וגם במובן הכלכלי, אני לא רואה את בוז'י וציפי ושלי יחימוביץ' נאבקים בוועדים הגדולים, הם לא היו מתעמתים עם טייקוני הגז והנפט והסלולר. לצערי הרב, אני חושב שמבחינת התבוסתנות המדינית והכלכלית והנכונות להיכנע - הם לא נראים לי כרגע כפרטנרים.

מרגלית שואלת: האם יאיר לפיד יהיה שותף בממשלת נתניהו הבאה? האם על סמך התנהלותו בקדנציה החולפת ומערכת היחסים הרעועה בין השניים ראוי לבסס עליו שותפות קואליציונית?

התשובה היא בעיני שלילית. אני חושב שלפיד לא ראוי לכהן כשר, ודאי שלא כשר אחראי, רציני ובכיר. לא בגלל שהוא לא מוכשר, כי הוא כן, אלא כי הוא שחצן, יהיר והפגין חוסר רצינות. שר אוצר לא נבחן בכך שהוא נותן כמה מיליונים במקום אחד, אלא בכך שהוא דואג לצמיחה כלכלית רצינית ולהשקעות, לגדל את העץ. ירדנו בעניין הזה, כולל צמיחה לנפש. רק לפני שנתיים היינו מקום ראשון בצמיחה לנפש. ממקום ראשון בכלכלה הריאלית בהשקעות, צנחנו וירדנו למינוס. הוא נכשל בצורה מוחלטת.

שוב, הכישלון הוא לא בגלל שהוא לא מוכשר, הוא יודע לנאום, אבל מה שעניין אותו זה כותרות המחר. עד שהוא לא יבין שאי אפשר לזלזל באנשי מקצוע שלמדו יותר והם בקיאים יותר - הוא לא יכול לקבל לידיו אף תיק רציני. הוא הפגין זלזול בכלכלנים ובנגידה פלוג שהיא מאוד מנוסה. לא רק שאין לו תואר, הוא אינו מסוגל לומר שאינו יודע הכל. אני אולי דוקטור, אבל לא חושב שכל שר צריך להיות דוקטור, וגם לא אפילו בעל תואר ראשון. יש מקרים חריגים של רציניים ואוטודידקטים שיכולים לעשות זאת גם ללא תואר. זאת, בתנאי שהם רציניים ומוכנים ללמוד, ומפנימים את המשפט הכי חשוב שהתחיל את הפילוסופיה של סוקרטס: "אני יודע שאיני יודע".

גולשת שואלת: מה אתה חושב על כנס ההצדעה לשרה נתניהו ביום האשה? אולי עדיף היה להזמין תקשורת למקום?

לא הייתי בכנס. אבל אני חושב שאחרי כל התקיפות האישיות והביטויים המעליבים כלפי אשת ראש הממשלה, אני רואה משהו חיובי בכנס שבו חיבקו אותה באהבה ונתנו לה גיבוי. כולנו בני אדם ומה ששרה נתניהו עברה בכלל, ובחודשים האחרונים בפרט, זה לא קל בלשון המעטה, ולכן זה מאוד יפה בעיני.

התקשורת מסקרת אותנו בצורה רחבה מאוד, לצערי הרב הרבה פעמים בצורה עוינת. לא אטעה אם אומר שרוב העורכים, הכתבים והפרשנים הם לאו דווקא חסידי ליכוד, או אפילו המחנה הלאומי. ולכן, לנו יש הרבה יותר מה להלין על תקשורת שהיא די חד-צדדית, מאשר לתקשורת עלינו.

מיליסנט שואלת: נתניהו מצהיר כל הזמן שלא ילך לממשלת אחדות אבל לי קשה להאמין שמדובר בהתחייבות חד-משמעית. האם אתה פוסל את האפשרות שציפי ובוז'י יישבו, בכל זאת, בממשלה תחת נתניהו?

זה בעיני תרחיש לא סביר, לא הגיוני וגם לא רצוי. אין לי שום דבר נגד בוז'י. הוא היה שר רווחה בסדר. הוא לא אדם של מאבקים גדולים אך תפקד בצורה סבירה. לבני לעומת זאת היא כמעט בלתי אפשרית. העובדה שהיא נפגשה ללא אישור ותוך הסתרה מראש הממשלה עם אבו מאזן בתקופה כה רגישה - רק שבוע או שבועיים לאחר שהיא הרימה את ידה בעד הפסקת המגעים הדיפלומטיים עמם - הופכת את לבני לבלתי אפשרית. לא רק בגלל עמדותיה השמאלניות הקיצוניות, שאולי הן היום שמאלה ממרצ; לא רק בגלל הנכונות לוותר על ירושלים ועל רוב העיר העתיקה, שכל בר דעת מבין שבמציאות שלנו זה היה מביא את חמאס, אל-קאעדה ודאעש לפאתי תל אביב; אלא גם התנהלותה האישית.

החתרנות של לבני, חוסר המשמעת, ההפרה של האמון - נדמה לי שגם אולמרט התלונן על כך. היא עברה ארבע מפלגות: מהליכוד לקדימה, לתנועה ולמחנה הציוני. לפי הקו הזה עוד שנתיים היא תהיה ברשימה הערבית. חוסר הנאמנות לאף מסגרת פוליטית-מדינית, לשום ראש ממשלה, הופכת אותה לטיפוס שקשה לסמוך עליו. אני בטוח שהרבה מחברי מפלגת העבודה שואלים את עצמם את אותה שאלה. מה היא עלולה לעשות לבוז'י אם חס וחלילה הוא ייבחר להנהיג את המדינה.

אבי קלפי שואל: יש הרגשה ברחוב שבמערכת הבחירות הזאת לימין אין ברק בעיניים. שאין התלהבות להצביע לנתניהו. האם אתה חושש שרבים ממצביעי הליכוד יישארו בבית בסופו של דבר?

חבל שאבי לא יושב איתנו, כי הוא היה רואה את הברק ואת הפייטריות שלי, שהם מאוד נוכחים. אבי - אל תתייאש. נכון שכמעט כל המפלגות והתקשרות קמים עלינו להפילנו, אבל אנחנו פייטרים ואני מקווה שגם אתה. ביום הבחירות אנחנו נקום כארי ונצביע ונעשה מה שנכון למדינת ישראל, לביטחונה ולשגשוגה - שזה בנימין נתניהו.

אני בהחלט מודאג. אני לא רגוע ולא שקט, ודבק במשפט "אל יתהלל חוגר כמפתח". אני רואה את המערכה נגדנו, את ההתגייסות של התקשורת נגדנו, את ההתגייסות של הרשות הפלסטינית וגם גורמים בארה"ב נגדנו. אני רואה משהו שנראה כמו תמיכה בצד השני. אנחנו באמת לא נוחים, אנחנו פייטרים, ולכן אנחנו נאבקים גם במימד המדיני-פוליטי נגד ההסכם עם איראן.

אני חושב שרוב הסקרים מוכיחים שלמרות הדה לגיטימציה הזו, עדיין רוב הציבור מעדיף את נתניהו ואת כישורי ההנהגה שלו בפער גדול מבוז'י ואחרים. עכשיו באים כל הכוחות האלה כדי להביא למצב אבסורדי שבו נתניהו יפנה את מקומו לטובת אחד שלא הוכיח כלום אף פעם - הוא מוכשר, אני לא מזלזל - אבל מעולם לא נכנס למאבק רציני, כמו בוז'י הרצוג. אין לו את זה.

אתה יכול להסכים איתו או לא, אך נתניהו הוא פייטר בדמו ובנשמתו ובוז'י לא, וראש ממשלת ישראל בתחום הכלכלי ובוודאי בביטחוני חייב להיות בעל יכולות. ראינו את היכולות של ביבי בקונגרס וכבר ראינו שינוי מסוים והקשחה מסוימת במשא ומתן מול איראן. אפילו בטון אנו רואים שינוי לאחר הנאום. היום, לאחר שבוע, ברור שהנאום לא הזיק אלא היה אלמנט חשוב ומרכזי בניסיון למנוע הסכם רע, או לפחות סביר ורע פחות.

אסטרטג שואל: באמת יש צורך במשרד עצמאי לענייני מודיעין ובשר עצמאי בראש משרד כזה? האם לא מדובר בבזבוז כספי ציבור שנועד להגדיל את מספר שרי הליכוד סביב שולחן הממשלה? האם לא נכון היה להעביר את סמכויות המשרד למשרד הביטחון? וגולש נוסף מוסיף ושואל: כבוד השר, מה באמת מהות התפקיד שלך ואיך הסתדרנו בלעדיו בעבר?

קודם כל, לא נכון לאחד את הפונקציות האלה עם משרד הביטחון. ברוב המדינות המתוקנות בעולם נהוג להפריד את המנגנונים המודיעיניים ממערכת הביטחון. בארה"ב, למשל, יש מדור מיוחד שבראשו עומד בין פקיד בכיר לשר שמפקח על כל גופי המודיעין. באנגליה שר החוץ מפקח על הגוף המקביל אצלם למוסד וגם על סוכנות ההאזנות, ושר הפנים מפקח על המקבילה שלהם לשב"כ. כך גם בקנדה, צרפת, גרמניה ואיטליה.

ברוב המדינות הדמוקרטיות יש החלטה שלא לאחד את הכוח הצבאי עם כל השירותים החשאיים והעוצמה המודיעינית תחת שר אחד. זה יותר בריא תפקודית ודמוקרטית. ולכן, יש צורך בשר כזה עם סמכויות נרחבות יותר מעכשיו. ייתכן שבעתיד נכון לאחד זאת גם עם המל"ל, גוף שיעמוד בראשו שר שיהיה חבר בקבינט.

בנושאי כלכלה, יש משרד אחד דומיננטי וזה משרד האוצר, וחוץ ממנו יש גם את בנק ישראל שהוא גוף חזק עם הרבה סמכויות, ויש עוד המון משרדים כלכליים - משרד הכלכלה, החקלאות, התיירות, התשתיות, השיכון וכו'. אין מונופול למשרד אחד. בנושאי הביטחון הלאומי יש מרכז אחד - משרד הביטחון, ולכן נכון מאוד שיהיה משרד נוסף כדי להעשיר את החשיבה, לפתח את המערכת ועוד.

בלי קשר לשאלה מי יהיה השר הבא במשרד הזה - צריך לדעתי לפתחו ולשדרגו. בארה"ב המל"ל הוא משרד בפני עצמו שעומד בראשו שר. אולי צריך לבחון לשדרג את המל"ל כך גם אצלנו. זה נותן עוצמה ומבטל את המונופול של משרד הביטחון על נושאים כאלה. היו שני משרדים שאני איחדתי: המשרד למודיעין והמשרד לעניינים אסטרטגיים (בוגי ודן מרידור). הם הפכו בראשותי למשרד אחד טוב יותר וחזק יותר.

גולש שואל: איזה תפקיד תרצה למלא בממשלה הבאה?

ראש הממשלה ביקש מאיתנו לא לעסוק בחלוקת התיקים לפני הבחירות. קודם כל ננצח. היה לי סיפוק עצום בתפקידי כשר אוצר. לא פתרנו את כל הבעיות אך הצלחנו להביא את ישראל לצמיחה הכי גבוהה במדינות המערב, לתנופת ההשקעות הכי גדולה, הצלחנו להכניס את ישראל ל-OECD, ועוד רפורמות כמו חינוך חינם מגיל שלוש. עשינו המון דברים, בהם גדר בגבול מצרים - זה גם תקצוב של שר אוצר.

אהבתי גם את תפקיד שר המודיעין. הרבה ממנו חשאי ולא ניתן לפרט את הדברים שעשינו. ממה שכן גלוי - היה את הדיאלוג המודיעיני שניהלנו מול ארה"ב וחלק מהמעצמות בעניין הגרעין האיראני. לא השגנו הכל, אבל עצם העובדה שהצלחנו להכניס כבר בהסכם הביניים לפני שנה וחצי סעיף שלא היה בטיוטה: שאוסר על איראן להעשיר אורניום ברמה בינונית של 20% - זה השיג חשוב.

אני ודאי מצפה למלא תפקיד בכיר ומשמעותי בממשלה הבאה לאור הניסיון שלי כשר האוצר והמודיעין וכיו"ר ועדת חוץ וביטחון בעבר. עם זאת, אני לא אעסוק בתפקידים ספציפיים עד שלא ננצח בבחירות.

אביטל ארביב שואלת: ראית את הדמות שלך בארץ נהדרת? מה אתה חושב עליה? איך אתה מתמודד עם הלעג של הסאטיריקנים בישראל לדמותך, בתור מי שמגן על נתניהו ומתחנף אליו? "שמשון הפחדן" מוסיף ושואל: איך זה מרגיש להיות מגן אנושי של נתניהו?

זאת שאלה שאפשר לדחות אותה בבוז. אני חושב שזו התנהגות סבירה וטבעית. הרי מי שרוצה להפיל את נתניהו שהוא הקטר, רוצה להפיל את כל הליכוד, גם אותי ואת ארדן ואת סילבן ובוגי וישראל כץ ועוד. לכן אנו עושים כל מה שטבעי ונכון לעשות. משום מה כשזה בליכוד זה לא בסדר. לא שמעתי שאומרים לחברי הכנסת של יש עתיד שהם מגנים על לפיד. גם לא לחברי כנסת מהעבודה שנותנים גיבוי לבוז'י וציפי. זה ניסיון נואל לומר לנו שכחברי ליכוד לא נגבה את נתניהו. אני מצפצף על זה. אני חושב שזה לא הגיוני ולא מוסרי לשבת בצד כשתוקפים את נתניהו ומנסים להפיל את המפלגה כולה. אנחנו נשיב מלחמה, גם אם מכוונים את זה לראש.

לגבי הדמות ב"ארץ נהדרת" - זה משעשע, זה גם יכול להעליב, אני בעצמי צחקתי. אני מודה להם שייפו את דמותי. היא הרבה יותר יפה ממני. כמי שהיה סמל ראשון בגולני, הרבה זמן לא ראיתי את עצמי באפוד קרבי מלא. זה הזכיר לי נשכחות. אני אוהב הומור וסאטירה, אלא אם כן היא יורדת לרמה נמוכה. אני גם מחזיק במספר השתתפויות הכי גבוה ב"מצב האומה"/"גב האומה". 

ימני שמאלני שואל: כמעומד אפשרי לתפקיד שר החינוך, מה דעתך על החינוך האלטרנטיבי בארץ ישראל?

יש חשיבות לחירות בחינוך אך גם לפיקוח ולמסגרות מוסדרות. אבל אני לא בחנתי זאת מספיק עדיין.

גולש שואל: יובל, אני קצת מבולבל. איך אתה מסביר את המעבר שלך מ"שלום עכשיו" ל"שלום אח"כ"?

אני פילוסוף. הייתי מרצה בכיר לפילוסופיה, כתבתי ספרים ומאמרים לפני הפוליטיקה ואחד האתגרים הבסיסיים בכך היא הטלת ספק ובחינה מחדש של עמדות ודעות. אכן, הייתי "שלום עכשיו". אני לא מתבייש בעברי בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90. תמכתי בהסכמי אוסלו, אך שנה-שנתיים אחר כך ראיתי שהמציאות לא תואמת את התיאוריה, ושבמקום שלום אנו מקבלים טרור והסתה.

זה התחיל בנאומי ההסתה של ערפאת, בהתפתחויות מיד אחרי הקמת הרשות הפלסטינית של מסרים בחינוך: לא של דו-קיום, אלא של השמדת ישראל ומסרים אנטישמיים חזקים. כך יצא שעוד לפני שהתחילו פיגועי המתאבדים הבנתי שייתכן שטעינו, ושבמקום תהליך שלום אנו מקבלים תהליך של שנאה וטרור.

אדם צריך להטיל ספק ולבחון את עמדותיו לאור המציאות המשתנה והמתפתחת. אני חושב שמה שקורה היום בעזה ובכל מקום אחר שיש בו טיפה ואקום - עיראק וכו' - מיד צומחים שם ארגוני איסלאם קיצוני, גל של ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים שממשלות חזקות וותיקות לא מצליחות לבלום. לכן, עוד יותר ברור לי שכמו שקרה עם היציאה מעזה, כך גם אם נצא חס וחלילה מיהודה ושומרון נקבל ארגונים כאלה בלב הארץ. לא בעזה בדרום הקרוב-רחוק, אלא על הגבול – במקום בו הם ממש בטווח אפס משדה התעופה ומכביש 6. היה עדיף לחשוב שהשלום מעבר לפינה, אך הוא לא שם, לא בתימן, לא באפריקה, לא בסוריה ולא בישראל.

"הפוך על הפוך" שואל/ת: מה דעתך על כך שהעלאת אחוז החסימה תביא ככל הנראה את המפלגה הערבית לראשות האופוזיציה?

קודם כל ראשות האופוזיציה לא נקבעת רק על ידי גודל המפלגה אלא גם בהצבעת האופוזיציה. אני חושב שמה שחשוב הוא לא רק העלאת אחוז החסימה, אלא שינוי שיטת הממשל בצורה שתביא לכך שמי שייבחר לראשות הממשלה יזכה לרוב ברור בכנסת. כמו שהדבר מתקיים ברוב המדינות הדמוקרטיות במערב. באיטליה, אחרי עשרות שנים של חוסר יציבות, עבר חוק המפלגה הגדולה ביותר שנותן יציבות למי שזוכה בבחירות. אני חושב שצריך להעביר חוק לפיו שתי המפלגות הגדולות הראשונות מחלקות ביניהן את 70-60 המנדטים בכנסת, והנוספים מתחלקים בין המפלגות הנוספות, כדי להגיע ליציבות שלטונית. לכן, אני שב וקורא לאזרחי ישראל להצביע לפי מי שהם מעדיפים שיגיע לראשות הממשלה. בעיניי להצביע למפלגות קטנות זו בריחה מאחריות.

לואי שואל: שרון עזב, דן מרידור לא רוצה להיות יותר עלה התאנה (כדבריו) וגם לריבלין יש לא מעט ביקורת. גם כחלון וגם ציפי לבני אומרים שהם מייצגים את הליכוד של פעם, חברתי יותר ומתון יותר. לא ניתן להתעלם מכך שהליכוד הקצין ושבר ימינה. מה אתה עושה שם עם מירי רגב ודני דנון? הרי ברור שלא אתה או אפילו אדלשטיין קובעים את הטון.

אני דוחה גם את ההנחות וגם את השאלה. זה טבעי, בכל מפלגה יש עוזבים. הרי כשהוקמה קדימה עברו אנשים לא רק מהליכוד אליה, אלא גם מהעבודה - פרס, דליה איציק. נדידה בין מפלגות זו תופעה נפוצה בישראל. השיא כמובן הוא של לבני. הליכוד הוא אותו ליכוד. מפלגת ימין-מרכז קלאסית. תמיד יש אנשים שנפגעים מענייני מעמד ועניינים אישיים, אך הליכוד הוא אותו דבר גם מבחינה ביטחונית-מדינית וגם מבחינה חברתית-כלכלית. כל הרפורמות החשובות בתחומים האלה נעשו בשנים האחרונות על ידי הליכוד. לא תוכל להצביע על רפורמה חשובה אחת - כמו פתיחת השוק לתחרות, ועדת הריכוזיות, השמיים הפתוחים - שחוללו אותה בממשלות שמאל-מרכז.

כתבנו יהונתן ליס שואל: אבל במקביל הליכוד קידם חקיקה להגבלת בית המשפט העליון, נגד ארגוני זכויות אדם ואת חוק הלאום. מה דעתך על זה?

חלק גדול מהמהלכים האלה ראויים מבחינה דמוקרטית, כמו חוק הלאום, בניגוד למהומה שיצרו סביבו. יש כמה וכמה חוקים טובים שמסבירים ומפתחים את משמעות המדינה הדמוקרטית, אז לא נורא שיהיה גם חוק שמפתח את האופי היהודי של המדינה. אין פה שום פגיעה בדמוקרטיה. אפשר להתווכח על פרטים בנוסחים, אבל בסך הכל הכיוון הכללי שנתניהו למשל צידד בו, בא להבהיר את הפן היהודי במדינה יהודית ודמוקרטית, מכיוון שהפן הדמוקרטי כבר הובהר. זה חוק חשוב ונכון והליכוד ימשיך לקדמו אחרי הבחירות. צריך להקפיד בנוסח, אין כוונה לפגוע בנוצרים, במוסלמים או בדרוזים, אלא רק לתת ביטוי חוקתי ברור יותר לפן היהודי בהגדרה יהודית-דמוקרטית.

שקוף שואל: כשר אוצר עלית לרגל ללשכתו של נוחי דנקנר. ביבי נפגש בסתר עם הטייקונים תשובה ונוחי דנקנר כמה פעמים באופן פרטי בימים שטרם אישור חוק הריכוזיות. על מה דיברתם?! מדוע שיחותיכם אינן מתועדות בפרוטוקול חשוף לציבור ועצם קיומן היה חשאי? האם אתה חושב שראוי שנבחר ציבור ייפגש במחשכים עם אנשי עסקים פרטיים ועוד כאלה שאחראים ליוקר המחיה ולריכוזיות במשק? ומדוע ביבי - שהיה לו זמן למספר (!) פגישות עם טייקונים, כאמור, לא מצא זמן ועניין להיפגש עם מפוטרי "מגבות ערד" לדוגמה?

התשובה ברורה. כשר אוצר נפגשתי - וחובתי היתה להיפגש - גם עם אנשי עסקים מרכזיים במשק וגם עם משקיעים ואנשי עסקים מובילים בעולם, שניסיתי לעודד אותם להשקיע פה. זו חובתו של כל שר אוצר, כי תפקידו המרכזי הוא לגרום לצמיחה כלכלית בריאה ומבוססות השקעות. זה מה שמאפשר אחר כך לטפל בבעיות כמו חינוך, בריאות, עוני ותחבורה.

לא היתה ממשלה כמו ממשלת נתניהו הקודמת, שבה אני הייתי שר אוצר, שניהלה יותר מאבקים נגד הטייקונים ובעלי הכוח במשק - ועדת שישינסקי למשל. הוועדה הזו היא הקרב הכי גדול של השלטון מול ההון. בזכות המאבק שלי, שהיה לא קל, נגד תשובה, קובי מימון ונובל אנרג'י - ניצחנו במערכה הזו בגיבוי נתניהו.

ועדת הריכוזיות, זו היתה עוד מלחמה, בין השאר נגד דנקנר ותשובה שהחזיקו בקבוצות הכוח העיקריות במשק הישראלי. מי העז אי פעם לצאת נגדם? לא היה אח ורע לשתי הוועדות הענקיות האלה. אני, כשר אוצר, בגיבוי ראש הממשלה, הכפלתי את התמלוגים שמשלמים מפעלי ים המלח, ביטלתי את ההטבות שקיבלו בחוק השקעות הון וניהלתי נגדם מאבק אדיר שהיה לא פשוט. אותו דבר לגבי המאבק שניהלנו יחד עם כחלון מול חברות הסלולר כדי להוזיל את המחירים. הורדנו מכסים כדי להוזיל ייבוא. לא נכנענו ללחץ הקבלנים לעשות מע"מ אפס כמו לפיד, והזכרתי פה רק חלק קטן מהמהלכים.

אלי שואל: למה הליכוד מעמידה שוב ושוב את אותו האדם בראשה? אין אחרים טובים? והאם אתה מתכנן להיות ראש הממשלה ביום מן הימים?

יש לנו את בנימין נתניהו שהוא אחד האנשים המבריקים, המנוסים והמוכשרים ביותר - לא רק בישראל אלא גם בעולם. לשמחתי, גם רוב הציבור חושב שהוא האדם הנכון להיות ראש ממשלה בשנים הבאות. קח את הנאום בקונגרס - אין מנהיג אחד שהיה מסוגל לשאת נאום כזה, להשפיע על סדר היום. מדינת ישראל יכולה להיות גאה שראש הממשלה שלה נתפס בעולם כולו כאחד המנהיגים האפקטיביים ביותר. אני כרגע לא עוסק בשאיפות שלי, אלא רק בניצחון בשבוע הבא.

כתבו כאן את שאלותיכם לשטייניץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו