בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || האדונים והגבירות מציגים: "חגיגה לדמוקרטיה"

ישראל שולטת על ארבעה מיליון משוללי זכות הצבעה והח"כים הערבים אינם נספרים בה. עצם אזכור העובדות האלה עשוי להיחשב כבגידה ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"

14תגובות

האדונים (והגבירות) הולכים היום (שלישי) להצביע במה שמתואר בישראל בגאווה מופגנת ובשקר לא מודע כ"חגיגה לדמוקרטיה" ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". עם כל הרצון לצהול ולהתגאות - יש גם במה - כדאי גם להישאר מחוברים לקרקע המציאות: מדובר בחגיגה מוגבלת, לאדונים (ולגבירות) בלבד, במראית עין של דמוקרטיה אמיתית. אין חצי הריון, ואין גם חצי דמוקרטיה: מה שיתרחש היום הוא בקושי חצי דמוקרטיה. העם הכובש ילך לקלפי; העם הכבוש יכול, ביום טוב במיוחד, לחלום עליה. גורלו יוכרע בבחירות של אדוניו. הם שיחליטו על עתידו, מבלי שיש לו הזכות להשתתף בתהליך. בינתיים ראש הממשלה בפועל שלו הוא גנרל ישראלי, שמחליט על מרבית אורחות חייו.

>>> בחירות 2015: כל הכתבות, הסקרים והפרשנויות

עשו לנו לייק וקבלו את כל העדכונים - עד ערב הבחירות, ואחריו - ישר לפייס

גם בטוויטר

החור האמיתי באוזון הדמוקרטי של ישראל הוא המשך חייהם של למעלה מארבעה מיליון בני אדם תחת שליטתה האלימה והברוטאלית, מבלי שיש להם אפילו בדל של שותפות או שמץ של מעורבות בדמוקרטיה המהוללת שלה. אין עוד מדינה שמיליונים מנתיניה משוללים זכות הצבעה - ועדיין היא נחשבת לדמוקרטיה; לא סתם דמוקרטיה, אלא אפילו היחידה (!) בסביבתה.

הכנסת שתיבחר היום, הכנסת ה-20, תציין במהלך כהונתה מלאת יובל שנים למצב עניינים זה - בעוד כשנתיים ימלאו 50 שנים לכיבוש הישראלי. כפי שזה נראה כעת, מותר להניח שגם הכנסת שתבוא אחריה לא תיבחר בקולותיהם של הילידים הכבושים ולאיש מהם לא תהיה נציגות בה. ולזה ייקרא דמוקרטיה.

אליהו הרשקוביץ

ארבעה מיליון בני אדם, בעזה הנצורה ובגדה הכבושה, אולי יכולים להצביע לוועד הקהילה שלהם שנקרא הרשות הפלסטינית, אבל לא יכולים להשתתף במשחק האמיתי, זה שחורץ את גורלם. זה עשרות בשנים שגורלם נקבע בירושלים ובתל אביב הרבה יותר מאשר ברמאללה או בעזה. חירותם, תעסוקתם, בריאותם, לימודיהם, חייהם ומותם נקבעים במקום שבו להם אין כל מעמד וזכויות. רק מערכות ההכחשה, ההדחקה ושטיפת המוח הישראליות, היעילות להפליא, עוד מצליחות להסתיר ולהעלים את העובדה הניצחת הזאת. רק בזכותן ישראל מצליחה להונות את עצמה במשך יובל שנים כמעט ולתעתע בעולם: היא דמוקרטיה, והיום יש לה עוד חגיגה.

נכון שהיא דמוקרטיה לכל אזרחיה, עם פריבילגיות בוטות ליהודים שבהם. נכון שליהודים היא מציעה דמוקרטיה ליברלית, עם חירויות רבות ומרשימות. אבל מה כל זה שווה, כשבחצר האחורית של אותו בית, באותו מתחם שתחת שליטתה, זה שמבהיק למרחוק באור נגוהות דמוקרטי, ממשיכה לשרור האפלה הנוראה. המשטר בחצר האחורית של ישראל לא רק שאינו דמוקרטי, הוא מהרודנויות האכזריות שמתקיימות עוד בעולמנו.

בישראל הריבונית המצב כמובן טוב בהרבה, אבל גם כאן אי אפשר להתעלם ממקומם של הנבחרים הערבים במשחק הדמוקרטי: הכנסת ה-19 מנתה למעשה רק 109 ח"כים; 11 נציגי המפלגות הערביות (ובהן חד"ש, היהודית-ערבית) לא נספרו כמעט בשום מניין. גם הפעם, איש לא מעלה על דעתו להזמין מפלגה ערבית לקואליציה - וגם זה סוג מוזר של דמוקרטיה.

האם נחשבה ארצות הברית של אמריקה לדמוקרטיה לפני שתוקן בשנת 1870 התיקון ה-15 לחוקה, שהתיר לשחורים להשתתף בבחירות? האם נחשבו מדינות המערב לדמוקרטיות כל עוד לא הותרה בהן השתתפות בבחירות לנשים, משנת 1893 בניו זילנד ועד 1971 בשווייץ? האם דמוקרטיה ללבנים בלבד, או לגברים בלבד, או לאדונים בלבד, נחשבת בעיני מישהו לדמוקרטיה? אבל ישראל 2015 מחשיבה עצמה לדמוקרטיה בזמן שתחת שליטתה חיים כארבעה מיליוני בני אדם, נטולי זכות הצבעה.

כמה אירוני הדבר שאולי כמה מהם עמלו בשבועות האחרונים בהדפסת פתקי ההצבעה לאדונים ולגבירות שלהם, בבית הדפוס הקולוניאליסטי שנמצא בהתנחלות קרני שומרון. כמה אירוני שישראל מחשיבה עצמה לדמוקרטיה ואת הבחירות היום לחגיגה, בזמן שכל זה קורה. כמה אירוני הדבר שאפילו אזכור העובדות הללו עלול להיחשב לבגידה, בדמוקרטיה היחידה והמופלאה הזאת.

לכל הפרשנויות | ספין נגד ספין | יוסי ורטר דרושה אידיאולוגיה | אלוף בן   משאל עם על נתניהו | ארי שביט נתניהו שבר, ישראל תשלם | חמי שלו עידן מגיע לקיצו | ברק רביד   מרד בהנהגה החרדית | יאיר אטינגר   שכח את החיים עצמם | אור קשתי הנוער לשלטון | אמיר אורן תיק הביטחון | עמוס הראל מבחן להנהגה הערבית | ג'קי חורי  האביב הישראלי | צבי בראל   הנשכח והנעלם | גידי וייץ בחירתה של סופי | רוית הכט   בוחרים במקום הפלסטינים | עמירה הס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו