בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || התקווה 
של האביב הישראלי: סילוק נתניהו

בבחירות האלה, לא מבטיחים לנו שלום עם הפלסטינים או פיתרון לעוני. מה שנותר הוא הסיכוי שמי שהעניש את המדינה, הפך אותה יתומה וגזל מקופתה ישוב להיות רק אזרח

27תגובות

מפלגות ימין ושמאל, מרכז קיצוני ושוליים "הזויים" התקיימו בכל מערכת בחירות. כל אחת מהן בתורה הניפה את דגל התקווה, כאילו נמצאה בשלב השאלה הזהה בתחרות מלכות היופי. האחת הציעה שלום, האחרת ארץ ישראל שלמה, האחת הזיה חוקית עם מריחואנה והאחרת בתים מפוארים בזול ו"רק היום". אלה לא היו הבטחות חסרות כיסוי. נורא מכך, זה היה סחר בלתי חוקי בתקוות.

>>> בחירות 2015: כל הכתבות, הסקרים והפרשנויות

עשו לנו לייק וקבלו את כל העדכונים - עד ערב הבחירות, ואחריו - ישר לפייס

גם בטוויטר

אוקיינוס רחב ידיים מפריד בין הבטחה לתקווה. להבטחה יש מפרט טכני קונקרטי. "השנה נוריד מסים", "בשנה הבאה תהיה רפורמה בבחינות הבגרות", "בתוך שלוש שנים נגייס את כל החרדים". כאשר הן אינן מתקיימות יש מי להאשים - ובעיקר מה: "שנת בצורת", "מלחמה בעזה", "ניהול לקוי". להבטחות בלתי מקוימות אפשר לסלוח. הרי כולנו מבטיחים משהו, לאחרים ולעצמנו, הבטחות שברור לנו שלא נוכל לקיים את כולן. אנחנו גם הראשונים לסלוח לעצמנו על ההפרות הידועות מראש: "היה גשם ולא הצלחתי להגיע למסיבת הסיום שלך"; "הבנק לא אישר לי הלוואה ולא יכולתי לקנות לך בית", למרות שבשיר נאמר שאהובך יבנה לך בית. הבטחה היא סחורה קלה וניידת, אפשר להציג אותה על מחצלת שפרושה על המדרכה ובערב לארוז אותה ולהכניסה לקרטון.

תקווה היא סיפור אחר. תקווה היא סיבת היקיצה בבוקר, היא שמחזקת את הנכונות לעבור יום מחורבן ולצלוח עוד שנה קודרת, והיא מספקת את הכוח לנשוך את השפתיים ולהמשיך אחרי כל הבטחה שהופרה. הבטחה אפשר למדוד ולשקול כמו כל סחורה, תקווה היא עמוד ענן. היא האופק.

אי־פי

בבחירות היום (שלישי) אין שום הבטחות. לא לשלום עולמי, אזורי או שכונתי, גם לא לדיור בר-השגה שהפך למילת צופן לשקר מוחלט. ההבטחה לבער את השחיתות באה יחד עם המועקה שגורמת ההכרה בכך שאנחנו מדינה מושחתת. ההבטחה לשוויון מעוררת גיחוך, שכן פירושה שוויון בין שווים: העשירים יהיו שווים בעושרם והעניים יהיו שווים בעוניים. שום מפלגה אינה רשאית עוד לצפות לכך שהבטחותיה יתקבלו בחיבוק. הצלקת של השנים האחרונות עמוקה ומדממת מדי וחוסר האמון התפתח לתכונה קיומית.

אם נותר משהו בבחירות הללו, זוהי רק התקווה הגולמית, הבסיסית, שמנסה לבלום ברגליים רועדות את ההתרסקות במדרון. תקווה לכך שמי שהעניש את המדינה, שהצליף בגבה, שהטיח בפניה את חומצת הגזענות, שהפך אותה ליתומה מחברים בעולם, שגזל את קופתה וטיפח גידולי פרא בחצרה האחורית, יהפוך לאזרח, רק אזרח.

"העם רוצה לסלק את השלטון", קראו המפגינים בכיכר תחריר לפני ארבע שנים. "העם רוצה לסלק את נתניהו" היא התקווה של האביב הישראלי. לא יותר. בעצם הסילוק טמונה התקווה. אלה אינן בחירות של הבטחה לעתיד טוב יותר אלא של מחאה, התחשבנות, נקמה וגמול. כאילו אין זה עוד משנה מי ינצח, ובלבד שיהיה זה מישהו אחר.

יש מישהו אחר. איש נטול הבטחות. הוא אינו מודיע שביום רביעי - אם ינצח - ייכון שלום בין ישראל לפלסטינים. הוא רק מתחייב "לנסות להתניע". הוא אינו מבטיח פתרון לעוני ולא את ריסוק הטייקונים. הוא לא מביא אתו ניסיון כלכלי או צבאי, ואפילו לא בריטון עמוק.

שותפיו לקואליציה יהיו בחלקם הפירומנים שהציתו את הבערה בשנים האחרונות. אין בו שום הבטחה לכך שתחושת הקבס לא תפרוץ מחדש מן הקרביים נוכח המשטר החדש שיקים. אבל הוא היחיד שמחזיק בידיו את שיקוי התקווה לסילוקו של הקיסר תכול השיער. וזו חתיכת תקווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו