בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || למפלגות הגדולות דרושה אידיאולוגיה

היעדר מפלגת שלטון דומיננטית הוא המאפיין הבולט של המערכת הפוליטית. זה מה שגרם לקריסת הקואליציה, 
ולפי הסקרים, זה גם מה שיכתיב את תוצאות הבחירות. הפתרון יימצא בשיפור המוצר

27תגובות
רויטרס

במרכז הבחירות שיתקיימו היום (שלישי) עומדת חולשתן של שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה. היעדרה של מפלגת שלטון דומיננטית הוא המאפיין הבולט של המערכת הפוליטית הישראלית. זה מה שגרם לקריסת הקואליציה אחרי פחות משנתיים, ולפי הסקרים, זה גם מה שיכתיב את תוצאות הבחירות ויאפיין את הרכבת הממשלה הבאה.

כל הפרשנויות | ספין נגד ספין | יוסי ורטר  דרושה אידיאולוגיה | אלוף בן   נתניהו שבר, ישראל תשלם | חמי שלו  עידן מגיע לקיצו | ברק רביד   מרד בהנהגה החרדית | יאיר אטינגר   שכח את החיים עצמם | אור קשתי  הנוער לשלטון | אמיר אורן  תיק הביטחון | עמוס הראל  מבחן להנהגה הערבית | ג'קי חורי  האביב הישראלי | צבי בראל■  הנשכח והנעלם | גידי וייץ  בחירתה של סופי | רוית הכט  האדונים מצביעים | גדעון לוי   בוחרים במקום הפלסטינים | עמירה הס

המפלגות הגדולות לא מלהיבות את המצביעים ולא מעוררות אצלם הזדהות, ולכן אינן מצליחות להתרומם לגודלן של מפלגות השלטון בעבר. כשגרעין השליטה של הקואליציה נשען על 19 ח"כים, כמו היום, היא קורסת מעצמה — או משותקת לחלוטין, תחת הווטו ההדדי של חבריה.

הבעיה איננה באישיות המנהיגים. לראש הממשלה ויו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, יש קול עמוק, כישרון טלוויזיוני וניסיון עשיר, והסקרים מלמדים שרוב הציבור רואה בו מועמד ראוי להנהגת המדינה. אבל זה לא מספיק כדי שהבוחרים יצביעו בהמוניהם לליכוד ויעניקו לנתניהו מפלגת שלטון עם 40–50 מנדטים, כמו שהיתה לקודמיו בתפקיד, מדוד בן גוריון ועד יצחק רבין. יריבו של נתניהו בבחירות הנוכחיות, יצחק הרצוג, מצטייר כאנטי־ביבי, שמפצה על היעדר הכריזמה שלו בחריצות וצניעות. אבל גם התיעוב הציבורי כלפי ראש הממשלה המכהן לא מביא את הבוחרים להסתער על פתקי "אמת" ולתת למחנה הציוני ניצחון מכריע ומרובה ח"כים.

רויטרס

הציבור מתקשה להתלהב, כי המפלגות הגדולות נתפסות כגופים תאבי שלטון שההבדלים ביניהם אפסיים. נתניהו ניהל מו"מ עם הפלסטינים על נסיגה מרוב הגדה המערבית, ועכשיו מכריז "אף שעל"; הרצוג וציפי לבני כיהנו כשרים בממשלות נתניהו, עד שסולקו בכוח מכסאותיהם; מפלגות גדולות נוטות לחבור זו לזו אחרי הבחירות (קדימה והעבודה ב–2006, הליכוד והעבודה ב–2009, הליכוד ויש עתיד ב–2013) במקום להציג מחלוקת ברורה בין הקואליציה לאופוזיציה. היריבות הפוליטית פשוט עוברת לתוך הממשלה, והנושא היחיד שעליו מצליחים להסכים הוא יציאה למלחמות בעזה.

התוצאה היא שהקולות הנודדים, שמכריעים את הבחירות, אדישים לשאלה מי יהיה ראש הממשלה ומוסרים את ההכרעה הזאת ליאיר לפיד או למשה כחלון, אנשי הממסד המובהקים, שמתחפשים ערב הבחירות למהפכנים. מפלגות הקצה בימין ובשמאל מחויבות, מחוסר ברירה, לתמוך בראש הממשלה מהמחנה שלהן. ככל שמתקרבים למרכז הפוליטי, העקרונות נעלמים ומתחלפים באופורטוניזם טהור.

המפלגות הגדולות רוצות לחזור למעמדן ההיסטורי דרך שינוי השיטה, שיחליש את יריבותיהן הקטנות. עכשיו עומדים על הפרק שני רעיונות לשינויים חוקתיים: הרכבת הממשלה תימסר אוטומטית לראש המפלגה הגדולה ביותר, ויוכבדו התנאים לפיזור הכנסת, כך שהיא תכהן ארבע שנים מלאות. נתניהו והרצוג תומכים ב"חוק המפלגה הגדולה", ומנהיג הליכוד אף הציג בתחילת הקמפיין את שינוי שיטת הממשל כנושא העיקרי שיקדם, אם יזכה שוב בבחירות. המסר ננטש, כנראה בגלל היעדר עניין ציבורי, אבל עשוי לצוף מחדש בכל ממשלה שתקום.

תומר אפלבאום

הסיכוי שהשיטה תשתנה אפסי. אם השינויים המוצעים יעברו, המפלגות הקטנות יוכחדו, כיוון שהן יאבדו את מקורות כוחן הפוליטי: ההמלצה לנשיא על מי להטיל את הרכבת הממשלה, והאיום הקבוע בפירוק הקואליציה. אבל מאז 1999, לשתי המפלגות הגדולות אין רוב בכנסת. המפלגות הקטנות גם דואגות להבטיח לעצמן זכות וטו על שינויים חוקתיים בכל הסכם קואליציוני. קשה להאמין שדווקא אחרי הבחירות הנוכחיות, הן יסכימו פתאום להתאבד.

הפתרון שיחזיר למפלגות הגדולות את עוצמתן, ויבטיח יציבות ועשייה שלטונית, לא יימצא בהנדסה חוקתית אלא בשיפור המוצר. כל עוד הליכוד והעבודה יציגו מסרים מטושטשים, וימקדו את הקמפיינים שלהן בחילופי השמצות נגד ראשי המפלגה היריבה והמו"ל שתומך בהם, הן יבריחו מעליהן את הבוחרים האידיאולוגיים לזרועות מפלגות הקצה, ואת הקולות הצפים למפלגות המרכז. ישראל ראויה למפלגות שלטון גדולות, שיתמודדו ביניהן על אידיאולוגיה ותוכניות פעולה ברורות, ויעמדו במרכז קואליציות יציבות. זה לא יתממש, כנראה, כשייפתחו הקלפיות הערב.

עשו לנו לייק וקבלו את כל העדכונים - עד ערב הבחירות, ואחריו - ישר לפייס

גם בטוויטר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו