בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || הוויתור של לבני על הרוטציה - ספין נגד הספין של נתניהו

הסיבה לוויתורה של לבני על הרוטציה אינה חשובה. העיתוי דווקא כן. הבוקר ידברו כל המצביעים המתנדנדים על המהלך של המחנה הציוני, לא על מצוקת הליכוד

31תגובות

הסכם הרוטציה הילדותי בין יצחק הרצוג לציפי לבני, שלא היה צריך לראות אור, ושנראה מרגע צאתו לאוויר העולם כמוטציה פוליטית, מעין עגל עם שני ראשים או כף יד עם שש אצבעות, הגיע אמש לסופו, 13 שעות לפתיחת הקלפיות.

>>> בחירות 2015: כל הכתבות, הסקרים והפרשנויות

עשו לנו לייק וקבלו את כל העדכונים - עד ערב הבחירות, ואחריו - ישר לפייס

גם בטוויטר

הנסיבות בהן הוסרה החטוטרת הזו מעל גב רשימת המחנה הציוני הן פחות חשובות. העיתוי דווקא כן. הוויתור של לבני, ממש בדקה התשעים, היה ספין בולם ספין. בכל הימים האחרונים עסקה המערכת הפוליטית רק בקמפיין ה"הושיעו נא" של נתניהו. התחושה שרווחה אתמול (שני) בקרב השחקנים הראשיים במגרש היתה שהוא נושא פרי. אובחנה תחילת "חזרה הביתה" של מצביעי ליכוד שערקו לבית היהודי או לכולנו. הפער הקבוע בן ארבעת המנדטים בין המחנ"צ לליכוד נראה כמשהו רחוק מן השבוע שעבר.

מובן שבסביבתו של יצחק הרצוג, או בשתי מלים "ראובן אדלר", לא היו עיוורים לתופעה המדאיגה הזאת. קברניט שספינתו טובעת משליך מהסיפון את כל הציוד המיותר על מנת לעכב את תהליך השקיעה. במקרה דנן, לבני היא זו שהושלכה, או השליכה עצמה, לים הסוער, בברכת הקפיטן. היא ויתרה על משהו שממילא לא היתה מקבלת לעולם. רק בתסריט שבו רשימתם היתה זוכה ל–44 מנדטים לפחות, כמו ב–92', הרצוג היה יכול להקים ממשלה ולהעניק ללבני את התופין האולטימטיבי בתום מחצית הקדנציה. במספרים הריאליים, הכי אופטימיים מבחינתו, רעיון הרוטציה לא היה מתגשם לעולם. סביר להניח שהוא היה לו לרועץ בבואו לנהל משא ומתן קואליציוני, למעשה כבר מהלילה הזה.

דודו בכר

על נכונותה של לבני להקריב את הרוטציה הווירטואלית הזו דווח כאן ביום שישי האחרון. היא הציעה זאת ביוזמתה לפני כעשרה ימים. אדלר, האסטרטג, שלמן הרגע הראשון חשב שמדובר באסון אלקטורלי, שתק בהסכמה. הרצוג — לזכותו ייאמר שהוא ג'נטלמן — הכריע שהסכמים יש לכבד וכי מלה היא מלה. הרצוג מאמין שגם להיות "מענטש" זו אופציה.

אבל מאז חלפו עשרה ימים, שהם נצח בקמפיין. הפער החל להצטמצם ומחקרי דעת הקהל הראו שיש פה ושם מצביעים שאינם סובלים את לבני ושהרוטציה לא באה להם טוב, ואם היא תוסר מסדר היום אולי הם יהרהרו שנית.

מובן שקשה להעריך איזה פרי, מתוק או רעיל, יישא המהלך הקיצוני הזה (שעד אתמול, אגב, ולאורך תקופה ארוכה, מימושו תואר על ידי דוברי המחנ"צ כדבר שעלול להסב נזק, לשדר היסטריה, חוסר אמינות וכניעה ללחצים). סביר להניח שהוא לא יגרע קולות. לא בשלב הזה. האם הוא יחזיר מצביעים? אין לדעת. מי ששמע אמש את בנימין נתניהו עולה לשידור ומגיב בקולו על ההתפתחות הזו, זיהה דווקא אצלו לחץ מסוים. כי הוא יודע שהיום, דווקא היום, שבו בין חמישה לשבעה מנדטים משוערים יחליטו לאן ללכת, ידברו רק על המחנה הציוני, ולא על מצוקת הליכוד.

מערכת הבחירות לכנסת ה–20 מגיעה היום לסיומה, לא יום אחד מוקדם מדי. השבועות האחרונים היו בלתי נסבלים. הם ייזכרו כזמזום טורדני, רעש לבן מפצח מוחות של סיסמאות נבובות והשמצות, שקרים ודברי רהב, סחרירים ומסרים חלולים ממוחזרים לעייפה. יום אתמול רק ממחיש זאת: התנערותו של נתניהו מנאום בר אילן, בריאיון ב"מקור ראשון", שבו הודיע כי בתקופת שלטונו לא תיכון מדינה פלסטינית (שבאה בהמשך להכרזה קודמת שלו כי הוא לא יפנה התנחלויות, אלא רק יבנה ויבנה ויבנה), זכתה לסיקור מינימליסטי, כאילו כדי לצאת ידי חובה. זאת בעוד פארסת רוטציית הנפל של ציפי־בוז'י טופלה על ידי התקשורת בהתרגשות כזו, כאילו טיל איראני נחת זה עתה בפאתי חדרה.

הבשורה הטובה היא שהלילה זה ייגמר. הקלפיות יינעלו והקולות יתחילו להיספר. הבשורה הרעה היא שלא בטוח שבעשר, שעת פרסום המדגמים בשלושת ערוצי הטלוויזיה, נדע לבטח מה יהיו פניה של הכנסת הנכנסת ומיהו ראש הממשלה הבא.

מוטי מילרוד

שלוש מפלגות — יחד מגוש הימין, ישראל ביתנו מגוש המרכז, ומרצ מהשמאל — הגיעו לישורת האחרונה כשהן נושקות לאחוז החסימה בן ארבעת המנדטים. אם שיעור ההצבעה יגיע ל–70 אחוזים ומעלה, ייתכן שאחת או שתיים מהן לא ישיגו את מספר המנדטים הדרוש. לכל אירוע כזה עשויות להיות השלכות דרמטיות על חלוקת המנדטים הכוללת בין הגושים, ובתוכם.

גם לסוגיית הפער בין שתי הרשימות המובילות, הליכוד והמחנה הציוני, תהיה השפעה מכרעת על זהות ראש הממשלה הבא. הרצוג ונתניהו, נתניהו והרצוג, מייחסים חשיבות עליונה להפרש. במקרה של תיקו, או קרוב לתיקו במספר הממליצים אצל הנשיא, גודל הרשימה עשוי לקבוע מי יהיה האיש שעליו יטיל הנשיא ריבלין את הרכבת הממשלה.

נתניהו בילה את היומיים האחרונים במטה הבחירות של הליכוד ברחוב יוני נתניהו באור יהודה, מפקח מקרוב על עבודת הארגון לקראת יום הבחירות. כדי להגיע לשם, הוא נאלץ לחלוף מדי בוקר ברחוב גדעון סער. פניו בוודאי התכרכמו להם. אם הליכוד יובס והוא לא ייקרא לנשיא באמצע השבוע הבא, החברים הכעוסים יראו לו את הדרך לקיסריה וסער יקפוץ בחזרה למגרש שנטש לפני כחצי שנה, בכוונה לרשת את נתניהו.

הוא לא יהיה שם לבד. מולו יתמודדו, ככל הנראה, גלעד ארדן, ישראל כץ. משה יעלון, ואולי גם, ולא רק לשם החרוז, סילבן שלום ודני דנון. אתמול, אגב, נפתחו בפייסבוק דפים פיקטיביים: "גדעון סער לראשות הממשלה", ו"סילבן שלום לראשות הממשלה". מישהו מריח תבוסה. מישהו מעוניין לסכסך.

ושלוש הערות אחרונות:

• בכל תסריט, בכל תוצאה, הליכודניק לשעבר משה כחלון מסתמן כאיש המפתח בנוגע לזהות ראש הממשלה הבא ודמותה של הקואליציה הבאה. יו"ר כולנו, שהסקרים האחרונים ניבאו לו בין 8 ל–11 מושבים, יהיה האדם המחוזר ביותר הלילה. על הנייד שלו יופיעו בזה אחר זה המספרים של בוז'י ושל לשכת ראש הממשלה, ובמקביל, יבקשו להתייעץ ולתאם מהלכים גם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן ואריה דרעי ויעקב ליצמן. לשיחות שהוא ינהל, הלילה ומחר, לבריתות שהוא יכרות, למהלכים שהוא ירקום, תהיה משמעות קריטית על דמותה של מדינת ישראל.

• השאלה האם בסופו של דבר, בכורח הנסיבות, תוקם ממשלת אחדות, עם רוטציה או בלי, תידון ביתר שאת בימים הקרובים, בהתאם לתוצאות הסופיות. מה שנראה בסקרים יהיה נכון כנראה גם ממחר: להרצוג יהיה קשה מאוד־מאוד להקים ממשלת שמאל־מרכז, כי לשם כך הוא יזדקק הן למרצ ולישראל ביתנו, הן ללפיד ולפחות לסיעה חרדית אחת. אחד מראשי מפלגות המרכז שאל לפני כמה ימים איש בכיר מאוד ביהדות התורה האם, בתסריט שבוז'י מקבל את המנדט מריבלין, סיעתו תיאות להצטרף לממשלה ולשבת בה יחד עם לפיד.

"חס וחלילה!" היתה התשובה הנחרצת. "אנחנו נישאר בחוץ".

"עוד פעם אופוזיציה?" הטיל השואל ספק, "הרי הרצוג ייתן לכם כל מה שתרצו".

"אין בעיה", השיב החרדי, "נהיה חצי שנה באופוזיציה, הממשלה תיפול, ויהיו בחירות חדשות. אנחנו עם לפיד לא נשב".

• הרצוג יכול להודיע שהוא מוותר, מרים ידיים, תולה את דף המסרים, וחוזר לחדרו במשרד עורכי הדין המשגשג אותו עזב לפני כ–16 שנים, "הרצוג פוקס נאמן". באמת, חבל שיתבזה. אמש הטיל הליכוד למערכה את נשק יום הדין שלו. סרטון ובו נראה שחקן העבר בן ה–75 כיום, השרירן בדימוס צ'אק נוריס, כוכב סרטי "כוח דלתא" המיושנים, על רקע וילון נושא לוגו הליכוד, ספק מציע, ספק מאיים על אזרחי ישראל, להצביע לפריים־מיניסטר נתניהו. אם זהו נשק יום הדין של הליכוד, אזי אפילו סיפור הרוטציה נראה כמו איזו סוגה עלית.

לכל הפרשנויות |  דרושה אידיאולוגיה | אלוף בן   משאל עם על נתניהו | ארי שביט נתניהו שבר, ישראל תשלם | חמי שלו עידן מגיע לקיצו | ברק רביד   מרד בהנהגה החרדית | יאיר אטינגר   שכח את החיים עצמם | אור קשתי הנוער לשלטון | אמיר אורן תיק הביטחון | עמוס הראל מבחן להנהגה הערבית | ג'קי חורי  האביב הישראלי | צבי בראל    הנשכח והנעלם | גידי וייץ בחירתה של סופי | רוית הכט האדונים מצביעים | גדעון לוי   בוחרים במקום הפלסטינים | עמירה הס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו