פרשנות || ליברמן ראוי לסטירה המצלצלת שקיבל מבוחריו

חקירת מפלגתו היתה שיאו של תהליך השחיקה בכוחו של הפוליטיקאי השאפתן. היא ניפצה את ניסיונו להתמרכז ולהפוך לראש ממשלה והשיבה אותו לנקודת המוצא הגזענית והמוכרת

גידי וייץ
גידי וייץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גידי וייץ
גידי וייץ

בשנת 99' ליוויתי במשך יום שלם את אביגדור ליברמן בפעם הראשונה שהוא רץ עם מפלגת ישראל ביתנו לכנסת. מעטים נתנו אז לאיש הכוחני והמתוחכם סיכוי לעבור את אחוז החסימה.

ליברמן פרש כשנה לפני כן מתפקידו כמנכ״ל משרד ראש הממשלה נתניהו ופנה לעסקים פרטיים, בעיקר בסחר עץ. סימני העושר ניכרו בו במהרה: משרד מפואר בירושלים, סיגרים, נסיעות רבות לחו"ל. נפגשנו בבוקר בתל אביב כשליברמן אסף אותי במכונית וולוו חדישה ומהודרת, נהוגה בידיו של בחור צעיר יוצא חבר העמים בשם איגור שניידר. לימים התברר ששניידר נרשם כבעלים של חברות בקפריסין ובאיי הבתולה שאל חשבונותיהן זרמו מיליוני דולרים מאילי הון מקורבים לבוס. המשטרה חשדה ששניידר הוא איש קש ושהחברות הזרות שייכות לליברמן. התיק נגד שניהם נסגר מחוסר ראיות.

נסענו לצפון לסיור בין מעלות וטבריה. ליברמן דיבר כל הזמן בטלפון בעברית וברוסית. אחרי אחת השיחות הוא סובב אלי את הגב ואמר: "זה היה קצין ביחידה חוקרת במשטרה. אני יודע כל מה שהולך שם״. כעבור שנתיים התברר כי באותם ימים ממש היה ליברמן נתון להאזנת סתר משטרתית במסגרת חקירה סמויה שייחסה לו חשד למעשי שחיתות וחבירה לגורמי פשע בחבר העמים. גם החקירה ההיא הסתיימה מחוסר ראיות.

הרץ לכנסת התגלה לי באותו יום כאיש חרוץ ובעל כושר ארגון מופלא. כל יעד שאליו הגענו היה מוצף בעולים חדשים ובנאמני ליברמן מתנועת הליכוד. לא היה לי ספק שהוא עומד להיות אחת מהפתעות הבחירות ושבהמשך הוא יהפוך לשחקן מפתח ולאחד הפוליטיקאים המסקרנים והחידתיים בסביבה. בערב בטבריה, בכניסה לאולם מקומי, ליברמן ביקש ממני את הפלאפון. זו היתה בקשה מוזרה: למיטב זיכרוני היו אז ברשותו שני מכשירים סלולריים. מאוחר יותר הבנתי שזו שיטה, וכי החשש שלו ממעקבים והאזנות הוביל אותו לבקש לעתים קרובות פלאפונים אקראיים, לפרק את הסוללה מהמכשירים בפגישות פנים אל פנים ולקיים עוד כמה טקסים חשדניים שמתאימים יותר לדמות שחוששת מרשויות אכיפת החוק מליו"ר מפלגה ושר בכיר.

בחצות חזרנו לתל אביב. הנהג שניידר הוריד את ליברמן בבית הוריו ביפו. ניגוד חריף עמד בין שורת הבלוקים החיוורת לבין המכונית הנוצצת של ליברמן והתמונה הזאת סיכמה במשהו את התקדמותו המרשימה של העולה החדש לצמרת. באותן בחירות הוא הפתיע והשיג ארבעה מנדטים ומאז צבר וטווה בהתמדה כוח וקשרים. בשנת 2004, כשראיינתי אותו לידיעות אחרונות, הוא אמר לי כשהגעתי ללשכת שר התחבורה: "אני אוהב איך שאתה בא לפה עם ג'ינס וחולצה בחוץ, לא רשמי. גם נוני (מוזס) מגיע לכאן לבוש ככה". הרמז היה ברור. תמיד היו בו עורמה ותחכום. באותו ראיון הוא אישר שתמיד עמדה לרשותו, נחקר הצמרת, רשת של מדליפים במדים כחולים.

בבחירות 2009 ובצלה של עוד חקירה משטרתית, השיג ליברמן 15 מנדטים שהפכו אותו לשר החוץ ולדמות החזקה בממשלת נתניהו השנייה. בשנים שבהן התעצם, האמינה החבורה הנאמנה שהקיפה אותו שהוא יחזור למשרד ראש הממשלה, הפעם לחדר שבו מקבלים את ההחלטות.

הפנטזיה היתה אמורה להתממש במערכת הבחירות הקרובה ואלה היו מרכיביה: חתירה למרכז הפוליטי, ברית אחרי הבחירות עם כחלון ולפיד ובהמשך אולי רוטציה על ראשות הממשלה. ליברמן דיבר בחודשים האחרונים עם חבריו באיבה גדולה על נתניהו. הוא אמר להם שראש הממשלה הוא פרנואיד שלא מסוגל לקבל החלטות ומאוחר יותר האשים אותו בשיחות פרטיות בכך שהוא תפר לו יחד עם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין את החקירה שסיבכה את החוג האינטימי שלו בחשדות ענק, חקירה שלימדה את מי שלא ידע זאת קודם, שסביב ליברמן התפתחה קבוצה שרואה בשלטון אמצעי להתעשרות אישית ומהירה.

ליברמן בסיור באשקלון, היוםצילום: אילן אסייג

החקירה הזו היתה שיאו של תהליך השחיקה בכוחו של ליברמן והיא גם ניפצה את הניסיון שלו להתמרכז ומוססה את ההזיה להפוך לראש ממשלה. כשהוא מדמם בדעת הקהל שב ליברמן לנקודת המוצא המוכרת: גזענות אלימה ופראית שמיקמה אותו בפינה סהרורית ושולית שבעבר עמדו בה מאיר כהנא ומיכאל בן ארי.

הבוחרים שלו הבינו באיחור כי נציגם המוכשר השתמש במשך 16 שנה במסות של יוצאי חבר העמים לצורכי התעצמותו האישית מבלי להשיג עבורם הישגים של ממש. גם הם התרשמו כנראה שהנציג שלהם בילה בווינה הצוננת יותר מאשר בהוסטלים של העולים הקשישים ובמשחקי טניס עם אילי הון יותר מאשר בדיאלוג עם הציבור שקידם אותו לשפיץ של הצמרת. שהוא העדיף טרקלינים וקוקטיילים במשרד החוץ על מאמץ לטלטל עבורם את סדר היום במשרד האוצר. גם הם ראו את החבורה האופורטוניסטית שצמחה סביבו, את הקומבינות וגילויי השחיתות, את ההשתעבדות שלהם למאכרים ולוביסטים.

היום הוא קיבל מהבוחרים את הסטירה המצלצלת שהוא ראוי לה. אולי עכשיו כשיהפוך לראש מפלגה שולית הוא יוכל להרשות לעצמו להפסיק לשאול פלאפונים מעוברי אורח, או שימשיך ללהטט עם חמשת המנדטים החזויים שלו.

בחירות 2015 - כל הפרשנויות | ראש הממשלה של כ־ו־ל־נ־ו | יוסי ורטר ■ המהפך שלא היה | ארי שביט ■ פחד ותיעוב בדרך לניצחון נתניהו | חמי שלו ■ גמר חתימה רעה | אמיר אורן ■ התרסקותו והישרדותו של ליברמן | ברק רביד ■ הנעליים הגדולות של בן גוריון והמזוהמות של נתניהו | אורי משגב ■ הרשימה המשותפת סדקה את הדטרמיניזם | עמירה הס ■ להחליף את העם | גדעון לוי ■ הצפרדע שהציבור בלע שוב | טל ניב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ