בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעבודה מנסים לגייס מצביעים ערבים ברשת: "מזהים פוטנציאל של 150 אלף קולות"

בחברה הערבית מטילים ספק באפקטיביות של הקמפיין, ומביעים תסכול ממחסור בערבים במקומות ריאליים ברשימה. סאלח סעד, המועמד במקום ה-17 ברשימה: "הנזק שעושה גבאי גדול בהרבה מזה שחוללו קודמיו"

17תגובות
גבאי באירוע של המפלגה בתל אביב, בשבוע שעבר
תומר אפלבאום

בין המנחמים הרבים שפקדו את בית משפחתה של הנערה יארא איוב בנובמבר האחרון בלט יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי. לפני שביקר את בני משפחתה של הנערה, שגופתה אותרה בפח אשפה בגוש חלב ועליה סימני אלימות קשים, ביקר גבאי גם בשפרעם — בעקבות תקרית בה הותקפו שלושה צעירים ערבים בידי יהודים בקריות. כשביקר בינואר בבית משפחתה של איה מסארווה, סטודנטית מבקה אל־גרביה שנרצחה באוסטרליה, הסביר את החלטתו להפוך את הביקורים בבתי נפגעים ומשפחות אבלות למעשה שגרתי. "באנו להזדהות עם הכאב העצום של המשפחה, ושל מגזר שלם שרוצה לראות את המנהיגים הפוליטיים שותפים לכאב שלו", אמר אז.

במפלגת העבודה מקווים שההתנהלות הבלתי אמצעית של גבאי בשנה החולפת תסייע בחידוש האמון בין החברה הערבית לבין מפלגת העבודה. על פי ההערכות, בבחירות האחרונות רק כ–20 אלף מצביעים ערבים ודרוזים הצביעו למחנה הציוני — הרבה פחות ממנדט. "אנחנו מזהים פוטנציאל של 150 אלף מצביעים שיכולים לבחור עבודה בבחירות הקרובות", סיפר מקור במפלגה. "לא ברור עד כמה נצליח במשימה, אבל לכולנו ברור שכדאי להילחם על הקולות האלה. קשה להגיע לנתונים נמוכים יותר מאלה שהשיגה המפלגה במערכת הבחירות האחרונה".

גבאי בגוש חלב - דלג

הקמפיין שמנהלת המפלגה בחברה הערבית בימים אלה יוצא דופן. אנשיה לא מקיימים כנסים ואירועים המוניים, אלא מתמקדים בעיקר ברשתות החברתיות. בשנים האחרונות, עוד לפני בחירתו של גבאי, התמוססה התשתית המפלגתית ביישובים הערביים והקשר עם המצביעים הפוטנציאליים גווע. "נוצר מצב שבו המפלגה ראתה את הפעילים שלה ביישובים הערביים בתור קבלני קולות. היא טיפחה אותם סביב בחירות ולא ממש השקיעה בהם לאחר מכן", אמר מקור במפלגה. "בנוסף, העבודה כבר שנים ארוכות לא בקואליציה ולא יכולה היתה להעביר תקציבים או להעניק סיוע של ממש לחברה הערבית. גם זה הגביר את הניכור בשטח".

כשניסו לחדש את הקשר, בחודשים האחרונים, התברר שהמצביעים הפוטנציאליים מעדיפים להתרחק מהאירועים המפלגתיים. "גילינו שאין טעם לקיים כנסים ואירועים המוניים משום שהקהל שרצינו פשוט לא הגיע", הודה בכיר במפלגה. "הבנו שאין טעם להשקיע שם. עדיף לנו להגיע לכף ידו של כל בוחר באמצעות הרשתות החברתיות, ואנחנו משקיעים הרבה אנרגיות בניסיון לשכנע כך את המצביעים".

"גבאי מגיב ברשתות אחרי כל אירוע משמעותי בחברה הערבית", אומר היועץ האסטרטגי של גבאי, ג'לאל בנא. "הוא מתייחס כמעט לכל מקרה רצח. הוא כתב על תאונות העבודה הנוראות, על רצח נשים ועל האלימות הגואה בחברה הערבית. חלק מהפוסטים מתפרסמים גם בעברית". במפלגה גילו שהפוסטים של גבאי בענייני אלימות במשפחה או חוק הלאום זכו לחשיפה משמעותית ועוררו תגובות רבות.

פוסט גבאי - דלג

תהום פעורה

אחסאן חלאיילה, ששובץ במקום ה–23 ברשימת המפלגה לאחר שהביס בפריימריז מועמדים אחרים בחברה הערבית, מאמין שבבחירות הקרובות מספר ההצבעות למפלגת העבודה עשוי לגדול משמעותית. "אני חושב שיעד של 25 אלף קולות הוא לא בשמיים", הוא אומר. "בבחירות ב–2015 היה קשה מאוד לפרוץ את המחסום של הרשימה המשותפת, והיתה אז התלהבות וסחף לכיוון הרשימה. אבל היום המצב שונה. אני חושב שיש אפשרות להוביל לשינוי וגם לעשות יותר למען החברה הערבית גם בתוך מפלגת העבודה".

לצד האופטימיות, חלאיילה ופעילים אחרים של המפלגה בחברה הערבית מודים שאת התהום שנפערה מאז אירועי אוקטובר 2000, אז אהוד ברק עמד בראש המפלגה, לא הצליחה המפלגה לסגור עד היום. "יש מקום להרבה עבודה", הוא מודה. "אני מאמין שאחרי הבחירות צריכים להתחיל בתהליך של שיקום כללי".

אחרים, אופטימיים פחות, טוענים שאם יצליחו במפלגה לגייס מחצית מהקולות שהשיגו בבחירות 2015, יהיה מדובר בהישג. "מפלגת העבודה התרחקה מאוד מהחברה הערבית", אומר מזכיר המחוז הערבי במפלגת העבודה והשר לשעבר ראלב מג'אדלה. "אחרי המשבר הקשה של אוקטובר 2000 נוצרה הזדמנות לשיקום שלא נוצלה. הניסיון הנוכחי לפנות לחברה הערבית ברשתות החברתיות ובניו מדיה, לצד ניחום האבלים, לא יספיק בשביל להוציא אנשים להצביע".

מה שעשוי לעבוד, לדבריו, הוא הצבת מועמדים ריאליים מהחברה הערבית ברשימה. "ההנהגה הוותיקה של המפלגה הבינה מזמן שיש צורך במועמדים ריאליים מהחברה המוסלמית, הדרוזית והנוצרית, אחרת אין סיכוי להוציא מצביעים", הוא אומר. "אבי גבאי ואחרים במפלגה צריכים להפנים שכל עוד אין מועמד ריאלי מוסלמי ברשימה הסיכוי להביא לשינוי הוא אפסי. במצב הנוכחי, בו שני מועמדים לא יהודים משובצים במקומות לא ריאליים, לא ברור איך מצפים להגדיל את התמיכה".

הצבעה אישית

בתחילת כהונתו עורר גבאי זעם בקרב לא מעט פעילים בחברה הערבית, כשפזל לכיוונם של מצביעי הימין, טען שירושלים המאוחדת חשובה יותר מהסכם שלום וקבע שהסכם עתידי לא מחייב פינוי של התנחלויות מבודדות. הוא עורר אנטגוניזם גם כשהתבטא בחריפות נגד הח"כ אז זוהיר בהלול, שהחרים ישיבה לציון מאה שנים להצהרת בלפור. בהלול כתב אז בתגובה שגבאי "אינו מתכתב עם השקפת עולמו של המיעוט הערבי בישראל, השואף להכרה בתביעותיו לשוויון מלא תוך הכרה בזכויותיו לשותפות בניהול המדינה".

בר לב, גבאי, פרץ וסעד בוועידת מפלגת העבודה, בינואר
תומר אפלבאום

לביקורת של מג'אדלה, אשר רואה בגבאי אחראי ישיר להידרדרות במצב המפלגה, מצטרף גם המועמד המוצב במקום ה–17 ברשימת העבודה, סאלח סעד. "בראיון השבוע הוא הצהיר שהציע לכמה מועמדים מהחברה הערבית את המקום העשירי ברשימה. לא ברור מי האנשים האלה, אבל אם יש לו את האפשרות — למה הוא לא הציע לקדם אותי?", הוא אומר. "פנייה ברשתות החברתיות וביקורי אבלים לא יספיקו. ההצבעה בחברה הערבית היא אישית, וכל עוד אין מועמד ריאלי אי אפשר להשיג מצביעים".

גם סעד מסכים לטענה שהקרע בין מפלגת העבודה לחברה הערבית החל באוקטובר 2000, ושמאז לא היה שום ניסיון אמיתי לשפר את המצב. "עמיר פרץ ניסה אז לשקם את המצב, אבל מאז ששלי יחימוביץ נכנסה לתמונה — ואחריה הרצוג ולבני, ובטח עכשיו עם גבאי — רואים בבירור שהחברה הערבית איבדה אמון במפלגה", הוא אומר. "לדעתי הנזק שעושה גבאי גדול בהרבה מזה שחוללו קודמיו, וזה עוד יקבל ביטוי בבחירות הקרובות".

לעומתו, בנא מעריך שהשלכות אירועי אוקטובר כבר אינן רלוונטיות. "היה משבר, זה לא משהו שאפשר להסתיר", הוא אומר. "אבל אנחנו מתכוונים לדבר עם המצביעים שלנו בגובה העיניים. את העבר אי אפשר לשנות, אבל את העתיד כן. בכל זאת, מדובר על אירועים שהתרחשו לפני כמעט 20 שנה. האנשים והזמנים השתנו מאז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו