אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
מקום המדינה עד 2020

הבוחרים שלא פספסו אף הצבעה

הם היו כאן מהרגע הראשון, כשאזרחי המדינה שרק נולדה נשלחו לקלפי כדי להצביע בבחירות לאספה המכוננת, אשר נדחו בשל קרבות מלחמת העצמאות. הם המשיכו לבחור את נציגיהם לכנסת 21 פעמים נוספות ב-70 השנים הבאות. חלקם עדיין נזכרים בערגה בנאומים חוצבי הלהבות של בגין ולא סולחים לבן גוריון על "אלטלנה". אחרים מתגעגעים לימי מפא"י והפנקס האדום. המבוגרת בחבורה – בת 105, הצעירים – בני 88. לקראת הבחירות לכנסת ה-23 פנינו אל זקני השבט כדי לבקש עצה
מאירה פרימן בת 89
גרה בכפר ביל"ו
מצביעה לכחול לבן
ב-1922, כשהיה בן 13, יצא אביה של מאירה פרימן, אברהם נגב, עם עוד שלושה נערים, בניסיון לעלות לארץ מרוסיה הלבנה. שניים התייאשו וחזרו. השלישי חלה ומת. אברהם היה היחיד שהגיע ליעד הנכסף, והצטרף לאנשי "השומר" בכפר גלעדי, שם התיידד עם אלכסנדר זייד המיתולוגי. ב-1930 היה ממחדשי באר טוביה, שם נולדה לו ולרחל אשתו בתם, מאירה. ב-1941 היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח.

"אני זוכרת שבגיל עשר הוא לקח אותי לישיבה שבה ייסדו את הפלמ"ח", היא אומרת. "גדלתי בבית של אנשי פלמ"ח, אנשי 'אחדות העבודה'. תמיד היו ויכוחים פוליטיים, שלא נגמרו אף פעם", נזכרת מאירה, חקלאית ובעלת משק. "כל השנים הצבעתי למפא"י, כמו כל הסביבה שלי", היא אומרת.

בעלה, מנחם, אף הוא איש פלמ"ח, התווכח עד יומו האחרון, לפני שנה, עם אבי גבאי על עתידה של המפלגה. "העמדנו אותו בראשנו והוא פשוט הרס את המפלגה", היא אומרת בכעס, כשהיא נשאלת על מצבה העגום של העבודה. "בעלי ביכה את מצב המפלגה, היה לו קשה למות ככה, הוא היה יושב וכותב מכתבים בתפוצת נאט"ו", היא אומרת. תקוות רבות תלתה בשלי יחימוביץ', "היא יכולה היתה להיות מנהיגה נהדרת, פספסו אותה", היא אומרת בצער. הפעם תצביע לכחול לבן, כי "שם יש אנשים שהם בני אדם". וחוץ מדבר, לדבריה, "כשמנחם מת, מפלגת העבודה מתה, בשבילי".
יחימוביץ' יכלה להיות מנהיגה נהדרת. הפעם אצביע לכחול לבן, שם יש אנשים שהם בני אדם
בבחירות הראשונות, ב-1949, עבר נחום חרמון מבית לבית בעפולה, עירו, כדי להכין את רשימות הבוחרים למדינה הצעירה. "כל אזור העמק היה מפא"י", הוא אומר, ונזכר בפעילותו כחבר המשמרת הצעירה של המפלגה. ב-90 שנותיו זכורות לו רק שתי פעמים שבהן הצביע למפלגות אחרות. "שינוי", בזמנו ו"המחנה הדמוקרטי", בבחירות האחרונות. הפעם יצביע לעבודה-מרצ, "כדי שלפחות ינסו להשיג שלום, בצורה זו או אחרת", הוא מסביר.

הוא נולד ברומניה ב-1929. ב-1936 עלה עם משפחתו לארץ והתיישב בקיבוץ עיינות, שהפך בהמשך לרמת דוד. "באוטובוס מחיפה זרקו עלינו אבנים ואמי קיבלה אבן בראש. הרופא של העמק, מנהלל, חבש אותה", הוא נזכר בקשיי הקליטה. את בית הספר העממי סיים בכפר ברוך ואת התיכון עשה בעפולה, שם עבד אביו בלשכת המס של ההסתדרות. בהמשך קבע את ביתו ברמת גן ועבד במשך שנים בבנק לאומי.

"הרגשנו שבן גוריון מחזיק את המדינה ויודע לנהל אותה", הוא נזכר, "היו לו גם שרים מוערכים כמו לוי אשכול ודב יוסף. כולם היו דמויות. לא כמו שר המשפטים הנוכחי, שאני אפילו לא יודע מאיפה הגיע. הרמה יורדת".

כשהוא מתבקש להסביר איך התרסקה העבודה, הוא אומר כי "אלה שחשו שמפא"י פגעה בהם החליטו להתנקם וכשבגין בא עם כל הסיפורים שלו, רצו אליו, אף כי אני לא יודע אם עזר להם הרבה מבחינה כלכלית". לדבריו, ישראל הולכת בהיבט זה בעקבות העולם. "החוג השמאלני נע לכיוון המרכזי יותר", הוא מסביר. "התחושה היא שהסוציאליזם לא פותר את הבעיות, כולם אינדיבידואליסטים, אני ואפסי עוד".
נחום חרמון בן 90
גר ברמת גן
מצביע לעבודה-גשר-מרצ
לבן גוריון היו שרים מוערכים, לא כמו שר המשפטים הנוכחי, שאני לא יודע מאין הגיע. הרמה יורדת
חנה בילו בת 98
גרה בתל אביב
מצביעה לליכוד
ב-1934 זכתה חנה בילו לראות את ז'בוטינסקי נואם בקרקוב. את התשואות היא זוכרת עד היום. "הוא ראה את העתיד כרע מאוד, ואמר לנו לעלות ארצה", נזכרה. בהמשך עשתה כמצוות המנהיג. בארץ היתה למפקדת פלוגה באצ"ל. לבעלה, אף הוא איש המחתרת, שנעצר בידי הבריטים בלטרון, העבירה הודעות מראש המטה, חיים לנדאו.

פעם, למשל, עידכנה אותו כי בתחתית חבית הזיתים שמועברת לעצירים מוטמנים כלי פריצה שיוכלו לסייע להם לברוח. לעתים הסתירה חומר מחתרתי בבגדיה של בתם הפעוטה. בהמשך עמדה בראש יחידה בשם "קשישים", שהורכבה מנשים נשואות ואמהות לילדים, שהעבירו הודעות, ציוד ואוכל בין עמדות האצ"ל בגבול תל אביב יפו.

עם כזאת ביוגרפיה, אין להתפלא כי מאז ומעולם הצביעה לליכוד. "אני כבר לא יכולה אחרת, גם אם יש לי הרבה מה להגיד על ביבי", היא אומרת. את ראש הממשלה היא מאשימה בכך שהתרחק מאוד מההדר הבית"רי, ומודה כי היא מתגעגעת לבגין, "סמל העדינות והצניעות". פעם, כך היא נזכרת, היו צריכים לחכות עד שבגין ייסע לחו"ל כדי לשפץ את הדירה שלו בניגוד לרצונו.

"אִם עֶבֶד, אִם הֵלֶךְ - נוֹצַרְתָּ, בֶּן-מֶלֶךְ", היא מדקלמת את שיר בית"ר, ואז ממשיכה לשיר נוסף שחיבר ז'בוטינסקי, "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן". "הייתי רוצה שלום, אבל אני לא רואה את זה קורה. אם הם יהיו הרוב, ברור שלא יתנו לנו לחיות כאן בשלום", היא אומרת.
אני כבר לא יכולה להצביע אחרת, גם אם יש לי הרבה מה להגיד על ביבי
גם בגיל 105 רוז'ה לב מגלה בקיאות מרשימה בתככים הפוליטיים העדכניים ביותר. אבל מה שבאמת מטריד אותה הוא האיום האיראני. "אולי צריך להתקיף את איראן, אנחנו לא חיים כמו בדנמרק, סביב ידידים. אנחנו על הר הגעש עם שונאים מסביב". כדי לחזק את הטיעון שלה היא מצטטת את הסופר הרומאי וגטיוס ונדרשת גם למקייוואלי.

היא נולדה בלומז'ה בפולין, עדיין לא ברור אם ב-1914 או ב-1916. ב-1935 עלתה לארץ ועבדה כפקידה מנדטורית בדואר. בין היתר, צנזרה מברקים שנשלחו במלחמת העולם. כשהיא נשאלת על מנהיגי עבר שהותירו בה רושם היא נזכרת ב"משה דיין, שעשה את ישראל גדולה"; ב"עזר וייצמן, שהודות לו, באוויריה (חיל האוויר, ע"א), מלחמת ששת הימים היתה רק שישה ימים"; וב"אריק שרון, שהציל אותנו ביום כיפור".

בבחירות הראשונות הצביעה לבן גוריון, "למרות שאני לא אוהבת את האיש". עד היום לא שכחה לו איך מנע מחיים וייצמן לחתום על מגילת העצמאות ואיך "ביקש להטביע את האלטלנה". ב-1977 הצביעה למפלגת היחיד של פלאטו שרון, כדי לאפשר לו לקבל חסינות ולא לעמוד לדין בצרפת "אצל האנטישמים שמחפשים להרוס אותו".

בהמשך הצביעה ליכוד. "הם הפטריוטים", היא מסבירה. את בגין אף זכתה לראות מקרוב. זה קרה בימי המנדט הבריטי כשהוא פעל במחתרת. יום אחד ישב לידה באוטובוס, כשלפתע עלו שוטרים בריטים. לבקשתו, היא הסתירה אותו עם העיתון שלה. בגין כבר לא עמנו, אבל "ביבי הכי מוכשר ויש לו זכויות כל כך גדולות בכלכלה ובביטחון", היא מסכמת.
רוז'ה לב בת 105
גרה בתל אביב
מצביעה לליכוד
הליכוד פטריוטים, ביבי הכי מוכשר ויש לו זכויות גדולות בכלכלה ובביטחון
תמר אשל בת 100
גרה בירושלים
מצביעה לכחול לבן
לתמר אשל, היסטוריה מהלכת בת מאה, לא היתה התלבטות למי להצביע בבחירות הראשונות. "במקום שהיה בן גוריון, גם אני הייתי" היא אומרת, "הייתי מעריצה שלו". עוד כשהייתה תלמידת תיכון בבית הספר הריאלי בחיפה הרגישה כך: "הערכתי את העשייה הרבה של השמאלנים, שפיתחו את הארץ", היא נזכרת. את "הזקן" זכתה להכיר גם באופן אישי כששירתה בפלי"ם. "הוא מאוד היה חביב אלי ושמח מאוד כשהייתי באה אליו עם המברקים", אמרה. לעומת זאת, בז'בוטינסקי וחבריו לימין ראתה "פטפטנים גדולים, שלא עושים כלום".

הצבעתה לא השתנתה גם כשנחשפה לצדדים פחות נעימים באישיותו של בן גוריון. "הוא היה דיקטטור ולפעמים חסר רגשות הומניים ממש, אבל זה גם לא מנע ממני להמשיך להתפעל מיכולתו להכריע בדברים עקרוניים בתקופות כל כך קשות", היא אומרת.

לאורך השנים מילאה אשל שורת תפקידים ציבוריים. בין היתר, היתה דיפלומטית ונציגת ישראל באו"ם, חברת כנסת מטעם "המערך", חברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העירייה ומזכ"לית נעמ"ת. כשהיא נשאלת על המנהיגים של היום לעומת אלה שהכירה בעשרות שנות פעילותה, היא מוצאת הבדל אחד משמעותי: "המנהיגים של פעם, כל מעיינם היה לשרת את הציבור ולא לשרת את עצמם".

כשהיא מביטה על נבחרי הציבור ב-2020 היא שואלת עצמה: "מה הם בדיוק עשו בחייהם בשביל הכלל, המדינה או העתיד?". לדבריה, "יכול להיות שיש להם יותר חינוך פורמלי וידע, אבל זה לא חשוב". היום, מדירתה בדיור המוגן "נופי ירושלים", היא רוצה לחזק את העבודה-מרצ מחשש ש"יירדו עמוק". מנגד, "הפריוריטי היא להיפטר מביבי", לדבריה, ולכן, אולי תצביע כחול-לבן.
בן גוריון היה דיקטטור, אבל זה לא מנע ממני להמשיך להתפעל מיכולתיו
את הנטייה לימין ירש משה בודק מאביו. "אתה מאמין בגנטיקה? אז אבא שלי, עליו השלום, היה מפקד קן בית"ר עוד בקאליש בפולין", הוא אומר. ב-1935, אחרי שעלו לארץ והותירו מאחור עשרות בני משפחה שנרצחו בשואה, גם משה הפך פעיל בבית"ר ומשם, באופן טבעי, עבר לאצ"ל. "להיות בית"רי נחשב אז כאן ככתם. לא היינו חביבי המשטר, היה קשה לקבל עבודה", הוא נזכר.

תחילה השתתף בתליית כרוזים נגד הבריטים ברחובות חיפה. באחת הפעמים אף נפצע מירי ברגלו, לאחר שנמלט מניסיון מעצר. בהמשך השתתף בכיבוש יפו. אז גם ראה בפעם הראשונה את בגין, המפקד הנערץ. "הוא נאם בפנינו, היינו מאות איש", נזכר. במלחמת העצמאות שירת בגדוד 51 של "גבעתי" והשתתף בקרבות, באחד מהם גם נפצע. באזרחות עבד כמורה.

בניגוד לחבריו לאצ"ל, הוא לא פיתח עוינות כלפי השמאל. "שיטילו עלי חרם, אבל חזרתי מלא הערצה מביקור במוזיאון הפלמ"ח", הוא אומר. "ככל שהתבגרתי, בן גוריון נתפס בעיניי כיותר גדול. אומרים לי, 'מוישה, איך אתה מדבר', ומזכירים את אלטלנה. אבל אני אומר: ח'ברה, תעזבו את זה. אם לא בן גוריון, לא היתה מדינה".

"כששמענו שניצחנו זה היה בשבילי כמו חג", הוא נזכר ב-1977. ואולם אחרי הנסיגה מרצועת עזה, ב-2005, התנתק מהליכוד. "אם נתניהו הצביע בעד הגירוש, איך אוכל להצביע למפלגה כזו? זה היה מעשה מכוער. האמנתי שהחיילים יבואו לגוש קטיף ויגידו שהם לא מוכנים, אבל שטפו להם את המוח". בבחירות הקרובות הוא מתלבט בין הליכוד לימינה.
משה בודק בן 90
גר בחיפה
מצביע ליכוד או ימינה
להיות בית"רי נחשב אז ככתם. לא היינו חביבי המשטר, היה קשה לקבל עבודה
דן גלעדי בן 88
גר בבת-ים
מצביע לכחול לבן
"כל זמן שבן גוריון היה בחיים הצבעתי בשבילו", אומר ההיסטוריון ד"ר דן גלעדי בשיחה ממקום מגוריו במגדלי הים התיכון בבת ים. גלעדי, שנולד בכפר סבא להורים שעלו מרוסיה בעלייה השלישית, מבקש להזכיר לכל מי שמוכן לשמוע, ובכלל זה מאות שכניו בבית ההורים, כי בן גוריון הצליח לעשות את הבלתי נתפס בעיני מנהיגים ציוניים אחרים, ולהפוך את ישראל "למקום היחידי שבו היהודים מתרבים".

לדבריו, "מרוב ויכוחים בין מירי רגב, דודי אמסלם ודובריהם, שוכחים שכשבן גוריון בא לפה, ב-1906, היו בארץ 50 אלף יהודים בלבד, והיום, בזכותו, חצי מיהודי העולם חיים בישראל". להערכתו לבן גוריון תרמה גם העובדה שקיבל ממנו מכתב אישי. זה קרה ב-1964, בעודו מנהל בית ספר תיכון בבית ברל. גלעדי פירסם אז מאמר היסטורי על הימין בתקופת המנדט הבריטי, שצד את עיניו של בן גוריון. "זכיתי לקבל ממנו תשובה מלאה הערכות", הוא נזכר בהתלהבות.

עם זאת, כשהוא מתבקש להיזכר בפוליטיקאי עבר, שנאומו הותיר בו את הרושם הגדול ביותר, הוא מפנה את הזרקור דווקא לדמות נשכחת, שספק אם רבים מהבוחרים של 2020 יכירו את שמה: משה סנה, איש האגף השמאלי של מפ"ם, שהרבה להתעמת עם בן גוריון. "הייתי רחוק מאוד מהגישה הפוליטית שלו, אבל החכמה של האיש, הראייה הרחבה שלו והאינטלקטואליות שלו, עשו עלי רושם", הוא אומר כשהוא נזכר באחד מנאומיו של סנה בו צפה.

הפעם, עם זאת, הוא יצביע ל"גנרלים" – כחול לבן. "אני לא בטוח שאני מסכים לטקטיקה שלהם, של 'רק לא ביבי', אבל חשוב לעשות הכל כדי שהוא לא יהיה יותר", הוא אומר.
מרוב ויכוחים בין מירי רגב, דודי אמסלם ודובריהם, שוכחים שכשבן גוריון בא לפה, ב-1906, היו בארץ 50 אלף יהודים בלבד
חיים קשים היו לפולה פרנקל, תל אביבית פולנייה מלאת חיים. היא שרדה את מחנה סְקַרְזִ'יסְקוֹ-קָמְיֶינָה בפולין ("ישראלים מתקשים לבטא את השם הזה"), היא חוותה "גיהנום" באוניית המעפילים ב-1946 ("בדרגשים, כמו במחנות, בלי מספיק מים, הרבה הקיאו, צריך להעמיד למשפט את האנשים שהובילו אותנו ככה"), ונאלצה להסתדר בתל אביב ב"צריף רעוע עם עכברים, ג'וקים ו-Pchły - איך אומרים את זה בעברית? פרעושים? הם מיררנו לנו את החיים כל הלילה".

אם לא די בכך, ממשיכה פרנקל, היא הרתה מיד. "כי כולם אמרו: 'למה אתם לא מביאים ילדים? נהרגו באירופה כל כך הרבה יהודים, ולכם אין כלום'". אלא שכשהתינוק נולד, לדבריה, "הייתי צריך לשמור בלילה שלא יעלה לו עכבר על המיטה".

כדי להפיג במעט את המרירות, היא עבדה בבית החרושת לשוקולד "פישינגר" בנחלת יצחק. אבל רק ב-1977 יכלה לנשום לרווחה. זה קרה במהפך, כשהימין סוף סוף עלה לשלטון. "בגין היה לוחם, מנהיג ונואם גדול - יחיד בדורו", היא אומרת. "היה לי מפח נפש כל השנים, אבל בסופו של דבר הניצחון הגיע. לצאת לא יכולתי, כי היה לי תינוק בבית, אבל את בעלי שלחתי לרקוד", היא נזכרת.

לשאלה מה חשוב לה במנהיג היא משיבה: "שיידע מה לעשות אם צריך לצאת למלחמה". בבחירות הקרובות תצביע פרנקל – קרובת משפחה מצד בעלה של הרב ידידה פרנקל - לנתניהו. "אין טוב ממנו. הוא מייצג אותנו בחו"ל, הוא הגיע למדינות ערביות שאף פעם לא היה להן קשר איתנו והסתובב בארמונות. לא לכל מנהיג היה את המזל הזה".
פולה פרנקל בת 93
גרה בתל אביב
מצביעה לליכוד
בסופו של דבר הניצחון של בגין הגיע. לצאת לא יכולתי כי היה לי תינוק, אבל את בעלי שלחתי לרקוד
לאה הרפז בת 88
גרה בירושלים
מצביעה לליכוד
לאה הרפז, תופרת ומדריכת תפירה במקצועה, היא חברה ב"מיעוט המזרחי" בבית האבות נופי ירושלים. "הרוב פה אירופאיות", היא אומרת. "הן שונאות את ביבי. אנחנו, המזרחיות - ביבי". כמיעוט גאה, היא לא חוששת להביע את דעתה החריגה, כי "לא עשיתי שום דבר רע". ומנגד, היא גם לא ששה להיכנס לעימותים סביב שולחן הברידג'.

היא נולדה בירושלים ב-1932 להורים יוצאי כורדיסטן, וחיה בה עד היום. כל חייה הצביעה למפא"י. אביה עבד בסולל בונה והיה חבר ההסתדרות. "כולנו היינו עם פנקס אדום, שרופים על מפא"י ועל בן גוריון", היא אומרת. במהפך של 1977 "לא ישנתי כל הלילה מפחד. הפחידו אותנו שאם בגין ייבחר תהיה מלחמה", היא מוסיפה. אחרי רצח רבין ב-1995 משהו בה השתנה. "לא יכולתי לסבול את השנאה שהדביקו לדתיים, אז הצבעתי לליכוד בפעם הראשונה", היא אומרת. כך תרמה לעלייתו לשלטון של נתניהו. מאז ועד היום היא מצביעה לו. "לא מאידיאולוגיה, אלא בגלל ששונאים אותו. כל שנאה כלפיו מביאה לו עוד כמה קולות", היא אומרת. ברגע מסוים חשבה לערוק ליאיר לפיד, כי "כל כך הערצתי אותו". ואולם בהמשך, כשראתה אותו "מוחא כפיים בטלוויזיה, כמו איזה דביל", הבינה שאין כמו ביבי.

בפרספקטיבה של 88 שנה היא מוקירה תודה למפא"י, "שבזכותם יש לנו מדינה", אך לא מאמינה בשלום. "מה פתאום. לא יהיה. יש לך עם מי לעשות שלום? אני מצביעה לביבי לצערכם, 'הארץ'", היא מסכמת.
לא יכולתי לסבול את השנאה שהדביקו לדתיים, אז הצבעתי לליכוד בפעם הראשונה
בבחירות הראשונות קיבל נחמן ברנשטין משימה חשובה: "אנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק, לבדוק איך הולכות הבחירות ולהודיע למעלה, איפה שבן גוריון היה יושב", נזכר בהוראה שקיבל מגבוה. כך מצא עצמו עומד ברחוב וניגש לעוברים ושבים כשבפיו משפט אחד: "אדוני, שאלה: בשביל מי הצבעת?". רובם השיבו לו, לדבריו, "מפא'י, מובן מאליו". כשנתוני סקר הרחוב הבלתי מייצג שלו הוצגו בפני "הזקן", הם הומרו לצמד המלים "מתקדם יפה".

ברנשטין נולד ברומניה, שרד את השואה בטרנסניסטריה, עלה לארץ והתיישב בכפר יהושע. "לא היה אחד שלא היה מפא"ייניק", הוא נזכר. ב-1946 השתתף בעלייה לביריה. אחרי מלחמת העצמאות עבד כ"כולבויניק", כדבריו, במשרד ראש הממשלה. "הסתובבתי בקיריה עם אופניים, עשיתי שליחויות. כולם אהבו אותי", הוא אומר. לאחר מכן, במשך 38 שנה, עבד בסוכנות היהודית.

מהימים ההם הוא זוכר לטובה את הפשטות, הישירות והדוגמה האישית שנתנו נבחרי הציבור, ושולף שמות מתהום הנשייה: "עמי אסף, סגן שר החינוך, היה עובד ברפת של כפר יהושע במגפיים", הוא נזכר. שר הפיתוח, מרדכי בנטוב, נהג להזמין אותו לכוס תה ולהתלונן ש"לא נותנים לנוח לרגע". גם את דוד רמז, שר התחבורה הראשון, שנהג לקרוץ לו בדרך לישיבות ממשלה, אהב.

"בימים ההם ראש הממשלה היה מסתובב בחאקי. היום כולם בחליפות ועניבות, ואתה לא יכול להגיע לאף אחד. אתה צריך לעשות אקרובטיקה כדי להשיג שר. פעם, אם רציתי לתפוס איזה שר, פשוט קראת לו בשם", הוא אומר. בבחירות הקרובות יוותר על העבודה, בלב כבד, ויצביע לכחול לבן, "כדי להביא שינוי".
נחמן ברנשטין בן 95
גר בגבעתיים
מצביע לכחול לבן
בימים ההם ראש הממשלה היה מסתובב בחאקי. היום כולם בחליפות ועניבות, ואתה לא יכול להגיע לאף אחד

הכתבות המומלצות

הכתבות הנקראות היום באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות