בעולם חושבים על אתגרי החינוך ב-2030, בישראל עוד לא עברו למאה ה-21

ב-OECD ניסו לפצח את אתגרי החינוך בעשור הקרוב והמליצו לפתח מיומנויות חברתיות בעולם משתנה על חשבון ידע וציונים. אבל בישראל רק מעטים נאבקים בשיטות המיושנות ובדיכוי המורים - וגם הם נכנעים לערך המקודש ביותר: הבגרויות

שירה קדרי-עובדיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תלמידים בירושלים נבחנים בבגרות באנגלית, במאי. "בתי הספר צריכים להכין את התלמידים למשרות שלא נוצרו, לטכנולוגיות שלא הומצאו ולבעיות שאיש לא חווה", נכתב בדו"ח OECD
תלמידים בירושלים נבחנים בבגרות באנגלית, במאי. "בתי הספר צריכים להכין את התלמידים למשרות שלא נוצרו, לטכנולוגיות שלא הומצאו ולבעיות שאיש לא חווה", נכתב בדו"ח OECDצילום: אמיל סלמן

"המלה 'הישגים' היתה צריכה להימחק מהמילון של מערכת החינוך", קובע חוקר החינוך ד"ר אברהם פרנק, "מערכת החינוך שלנו ממשיכה באובססיביות בהישגים, במדידות, בבחינות. מה זה הישגים? מדוע זה נחוץ? המערכת עוסקת במדידות, אבל לא שואלת שום שאלה מהותית".

ערב פתיחת שנת הלימודים, פרנק — שניהל בית ספר במשך 16 שנה, ומאחוריו עשרות שנים במערכת החינוך — מודאג, והוא לא היחיד: בזמן שבישראל עוד מתגאים בהישגי התלמידים באנגלית ובמתמטיקה, השיח העולמי עוסק יותר ויותר באתגרים האמיתיים שצפויים לתלמידים במאה ה–21: שוק עבודה משתנה, אקלים מתחמם וטכנולוגיה שתשפיע על חיינו בדרכים בלתי צפויות.

תלמידות בבית ספר מוזות לאומנויות ביפו עובדות עם מחשבים, ביוני
תלמידות בבית ספר מוזות לאומנויות ביפו עובדות עם מחשבים, ביוני. עולם הולך ומשתנהצילום: מגד גוזני

בשנים האחרונות ניסה הצוות "2030" של ארגון המדינות המפותחות (OECD) לפצח את האתגרים שיעמדו בפני בתי הספר בעשור הקרוב. במסמך שפרסמו אשתקד הם אינם עוסקים ברמת הכתיבה של תלמידי העתיד, וגם לא ביכולותיהם בתחום המחשבים והמדע. מה שמדאיג אותם מאוד, לעומת זאת, הוא העולם המשתנה לנגד עינינו והעתיד הקודר שמסתמן. "שינוי האקלים ודלדול המשאבים הטבעיים דורשים פעולה והסתגלות דחופה", כתבו מחברי המסמך (תרגום: לירון רובינס, היוזמה למחקר יישומי בחינוך).

"מערכת חינוך מוצלחת היתה לוקחת את הנושא הזה בשתי ידיים ומתחילה לעסוק בו באופן אינטנסיבי", אומר פרנק. "אם יש מישהו שיוכל להציל את הכדור שלנו משינויי האקלים, אלה לא הפוליטיקאים, אלא התלמידים. אבל זה לא מעניין את משרד החינוך". הדו"ח מציין סיכונים נוספים לשלומם של ילדי העתיד, בהם הצמיחה המהירה באוכלוסיית העולם ותהליכי עיור והגירה שמערערים את המסגרות החברתיות המוכרות. "בחלקים נרחבים של העולם, אי־השוויון ברמת המחיה ובהזדמנויות החיים מתרחב, בעוד העימותים, אי־היציבות והאדישות שוחקים את האמון בממשל", נכתב במסמך, "בו בזמן, איומי המלחמה והטרור הולכים ומתגברים".

החוקרים מוטרדים גם מהטכנולוגיה שתשנה את כל מה שידענו על עולם העבודה, ומסוגיות כמו ביטחון מידע והגנה על הפרטיות, שבקרוב מאוד איש לא יוכל לחמוק מעיסוק בהן. "הילדים שנכנסים למערכת החינוך ב–2018 יהיו מבוגרים צעירים ב–2030", כתבו, "בתי הספר צריכים להכין אותם למשרות שעדיין לא נוצרו, לטכנולוגיות שעוד לא הומצאו ולפתרון בעיות שאיש עוד לא חזה".

סרטון המסביר על תפיסת "מצפן הלמידה" של ה-OECD

אסנת הבר־קוטון, מנכ"לית רשת בתי הספר "אנקורי", מסכימה עם ההנחה הזאת: "הילדים שלנו גדלים במציאות אחרת מזו שגדלנו בה", היא אומרת, "בעולם שבו גדלתי אפשר היה לומר, אם תעשי תואר ראשון תהיה לך עבודה. ההורים שלי ידעו, פחות או יותר, איך ייראה העולם שאליו אגדל. אבל אני כבר לא יודעת איך ייראה העולם של הילדים שלי כשיגדלו. כשאנחנו שולחים את הילדים שלנו לבית הספר, שבו נלמדות מיומנויות לא רלוונטיות שמנוגדות לגמרי למה שהם רואים בחוץ, חוויית התסכול שלהם בלתי נסבלת".

הפתרון, לפי צוות "2030", אינו טמון בהאבסת התלמידים בחומר לימודי. הבר־קוטון שותפה גם לעמדה זו: "אנחנו בהצפה של ידע. פעם ידע היה דבר קשה להשגה, והיה צורך בתיווך של מורה. היום המורה צריך להגדיר מחדש את התפקיד שלו — ממי שמעביר ידע לאדם שיודע לחקור ולחפש מידע. הבעיה היא שגם מי שסיים תואר ראשון באוניברסיטה לא יודע לעשות את זה, כי גם האוניברסיטאות עדיין בנויות לפי המודל הישן".

בינתיים, בישראל, פרנק סבור כי "המורים ממשיכים להעביר ידע כמו פעם". לדבריו, "במערכת משתמשים במונח 'לומד עצמאי', אבל אין כלים פרקטיים ליישם אותו בשטח". קושי נוסף הוא המורים, שמתקשים להסתגל לשינויים הנדרשים, ופרנק קושר זאת גם לגופים המאגדים אותם: "ארגוני המורים לא עסוקים בשאלות המהותיות אלא בתנאים ובשכר המורים. זאת שגיאה".

מאמינים בתמנונים

לפי OECD יש לפתח אצל התלמידים מיומנויות רגשיות וחברתיות שיעזרו להם להתמודד עם כל השינויים האלה, ובמלים אחרות: אין טעם להשקיע בידע שיתיישן עד שיגיעו לשוק העבודה. מוטב להשקיע במיומנויות אישיות ובין־אישיות שיאפשרו להם להבין איך להתמודד עם הג'ונגל של העתיד. "צריך ללמד את הילדים להתמודד עם כישלון, כי כך עובד העולם", אומרת הבר־קוטון. "בואו נלמד ילדים בלי לתת להם קביים בכל פעם שהם הולכים. זה אחד מתפקידי המורים: לתת לילדים להיות מתוסכלים ולעזור להם לצמוח".

תלמידים באשדוד נבחנים בבגרות במתמטיקה, במאי
תלמידים באשדוד נבחנים בבגרות במתמטיקה, במאי. ב-OECD מדגישים את ההשקעה במיומנויות אישיות ובין־אישיותצילום: אילן אסייג

המומחים אינם סבורים שיש לזנוח את החשיפה למידע בתחומים שונים, אך מאמינים שהגישה לקליטתו צריכה להשתנות: לא עוד עשרות מקצועות הנלמדים בנפרד, באופן מנותק מהחיים. ההמלצה העדכנית ביותר דורשת ממערכות החינוך להתמקד במספר מצומצם של מקצועות המאגדים יחד כמה תחומי דעת שונים, ולוודא שהחומר הלימודי מעודכן, מדויק, עקבי ובעיקר רלוונטי לעולם האמיתי.

השורה האחרונה בדו"ח כאילו נכתבה במיוחד למשרד החינוך בישראל: "המושג 'תוכנית לימודים' יצטרך להתפתח ולעבור מ'סטטי וקבוע מראש' ל'סתגלני ודינמי'". במציאות הישראלית, שבה משרד החינוך הריכוזי מצר את צעדי המורים, ההמלצה הזאת נראית כמו חלום רחוק.

סוגיית העצמאות של המורים רגישה וכואבת: כמעט כל צעד שלהם כרוך בטפסים רבים המעמיסים על עבודתם — וגם מסיבה זו הכריז ארגון המורים על סכסוך עבודה בשבוע שעבר. "יש מורים מופלאים בשטח, צריך לתת להם לעבוד", אומרת הבר־קוטון. "משרד החינוך חייב לסמוך על המורים, על המנהלים, על הרשויות המקומיות. בלי מבחן בכל רגע. צריך לתת למורים את האפשרות לפתח דרכים חדשות ללימוד באופן שמעורר בהם תשוקה".

רפורמות חינוכיות בעולם

בעולם כבר מבינים שהמאה ה–21 מציבה אתגרים מסוג חדש למערכת החינוך: סקירה משווה מגלה שבמדינות מסוימות כבר החלו ליישם את העקרונות החשובים. בסקוטלנד, למשל, תוכנית הלימודים מורכבת משלושה מקצועות ליבה: בריאות ורווחה, אוריינות שפה ואוריינות חשבון. כך אפשר לקיים אינטגרציה בין נושאים שונים ולהעמיק בהם. בסינגפור לומדים מקצועות כמו חשבונאות פיננסית וצרכנות. בקולומביה הבריטית לימודי מדעי החברה מוכוונים לעיצוב "אזרחים מודעים ואקטיביים". בניו זילנד מדגישים את האוטונומיה הניתנת לכל בית ספר ומורה, ותוכנית הלימודים שם כוללת עקרונות מנחים בלבד.

גם בישראל יש בתי ספר שכבר החלו לעצב מערכות לפי ההמלצות האלה. בבית הספר הוותיק "בויאר" בירושלים גיבשו בתשע"ט מודל, שהם מכנים "תמנון למידה": מקצועות הלימוד אוחדו לאשכולות שונים (מקצועות מדעיים, מקצועות הומניים) ונלמדים כגוף אחד בעל כמה זרועות. החיבור הזה מאפשר גמישות רבה יותר בחלוקת השעות ובחלוקת הכיתה לקבוצות קטנות וגדולות, לפי הצורך.

ויש לכך ערך נוסף: השינוי אילץ את המורים לגבש תוכנית לימודים חדשה בשיתוף פעולה בין אנשי הצוות. "זה החזיר למורים את הברק בעיניים", אמר ל"הארץ" איתן מורן, מנכ"ל האגודה לקידום החינוך המפעילה את בית הספר. "זה שבר את הדיכוטומיה המקובלת בין מורים לתלמידים, כי פתאום גם המורים צריכים ללמוד זה מזה כדי לגבש את תוכנית הלימודים".

סרטון המציג את תוצאות סקר המורים שערך ה-OECD ב-2018

בתי ספר נוספים מצטרפים בשנים האחרונות למגמת איחוד המקצועות וחידוש מערכת השעות. אך הבר־קוטון מזכירה כי החסם המשמעותי ביותר למהלכים מסוג זה — הבגרויות — מונע מהם להתפתח, כי ברגע האמת התלמידים נבחנים בכל מקצוע בנפרד. "כל עוד לא תשתנה התפיסה בנוגע לבגרויות, יהיה קשה מאוד לחולל שינויים אחרים", היא אומרת.

אבל אולי צפוי שינוי: ועדה שכונסה לבקשת משרד החינוך מטעם היוזמה למחקר יישומי בחינוך (גוף הפועל במסגרת האקדמיה הלאומית למדעים) גיבשה עקרונות מנחים לתוכניות הלימודים העתידיות. "בכל פעם עושים עדכון ותיקון לפי רוח הזמן, כמו חליפה ישנה שמתקנים שוב ושוב במקום לתפור חליפה חדשה לגמרי", אמרה ל"הארץ" פרופ' ענת זוהר, יו"ר הוועדה.

מסקנות הוועדה יוצגו בקרוב, לאחר שחבריה בחנו את תוכניות הלימודים מהיסוד: היא ממליצה ללמד את החומר באופן רב־תחומי, במקום החלוקה המסורתית למקצועות לימוד נפרדים; להקדיש משאבים למיומנויות הרגשיות והחברתיות של התלמידים; לארגן מחדש את כל חומרי הלימוד, כך שיהיו מאוגדים סביב נושאי רוחב גדולים, ולהעניק עצמאות גדולה יותר לבתי הספר והמורים שיוכלו ליזום ולהתאים את הלמידה לקהלים שונים. גם בדו"ח הישראלי אפשר למצוא אזכור להתחממות הגלובלית ולנושאים סביבתיים כמו זיהום האוויר והבנייה המואצת.

המספרים קובעים

אם לשפוט לפי מספר הרפורמות שהתיימרו להכין את מערכת החינוך למאה ה–21, ישראל היא דווקא מעצמה בתחום: כבר משנות ה–90 של המאה הקודמת עוסקים במשרד החינוך בשינויים ובשיפורים שמטרתם הכנה לעתיד, אך הפער בין הכוונות לבין הביצוע בשטח היה עצום. מחקר מ–2016 שחתומים עליו זוהר, אדם ניר, עדי בן דוד ורונית בוגלר סוקר את הרפורמות הפדגוגיות השונות שקודמו במשרד החינוך, והן רבות: פרויקט "בגרות 2000" הושק ב–1994, וביקש להסיט את הדגש ממבחני בגרות אחידים ומלחיצים לשיטות הערכה חלופיות ומגוונות.

הפרויקט, שפעל כפיילוט, זכה להצלחה, אך לא הורחב מסיבות תקציביות. ועדה מ–1995 המליצה להטמיע את מיומנויות המאה ה–21 בבתי הספר, אך המלצותיה לא יושמו מעולם. רפורמת הלמידה המשמעותית שהוביל שי פירון ב–2013 ביקשה גם היא להעביר את הדגש ממבחנים סטנדרטיים לעבודות חקר של התלמידים. הרפורמה מורגשת עד היום במערכת החינוך, אך רבים מסכימים שהיא הוטמעה במערכת באופן שטחי. המסקנה עגומה: מערכת החינוך הישראלית ריכוזית מדי, וקשה להניע בה תהליכים גדולים.

שר החינוך רפי פרץ בטקס כניסתו לתפקיד ביוני, לצד קודמו נפתלי בנט
שר החינוך רפי פרץ בטקס כניסתו לתפקיד ביוני, לצד קודמו נפתלי בנט. הפער בין כוונות המשרד ליישום בשטח עצוםצילום: יוסי איפרגן / לע"מ

"כשעוסקים בפדגוגיה, השינוי קשה ומסובך", אומרת זוהר, שאף כיהנה בעבר כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, "המורים צריכים לעבור שינוי עמוק כדי ליישם את השינוי באופן מוצלח". בעיניה, הרפורמה של פירון היא דוגמה למדיניות תאורטית מוצלחת שהוטמעה באופן בעייתי: "אי אפשר ליצור רפורמה גנרית ולחשוב שהיא תצליח אצל כולם. השינוי חייב להתחבר לשטח, לתחומי הדעת של המורים. אבל במערכת החינוך שלנו אין סבלנות, תמיד רצים קדימה עם הכרזות. התוצאה היא שהשמות משתנים, הסיסמאות משתנות, אבל המערכת עצמה מתקדמת לאט".

עם זאת, יש אגפים במשרד החינוך שכבר החלו לדבר בשפת המאה ה–21: באגף המחקר והפיתוח של המשרד פרסמו לאחרונה חוברת בשם "פדגוגיה מוטת עתיד", העוסקת באתגרים העתידיים במערכת החינוך. בחוברת הצבעונית והעמוסה אפשר למצוא שלל המלצות לשינוי מערכת החינוך — מפרסונליזציה של הלמידה, דרך מתן אוטונומיה למורים ולמנהלים ועד למידה שיתופית. אבל מומחי החינוך ספקנים. "איזו השפעה יש לאגף?", שואל פרנק. "היא לא ניכרת בתהליכים החינוכיים ובהחלטות של משרד החינוך".

מה שעדיין ניכר, לעומת זאת, הוא השיטה שהמערכת כולה מבוססת עליה: ציונים ומבחנים. "מערכת החינוך, כפי שאנחנו מכירים אותה, רואה קודם כל את המנגנון", אומרת הבר־קוטון, "בסוף הכל מושתת על בתי ספר גדולים עם ממוצעים ומדידות. זאת חשיבה שאומרת 'מידה אחת לכולם', אבל בעולם המשתנה שלנו אין דבר כזה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ