מבקר התעמולה |

המפלגות חוזרות לסמס לבוחרים. זה יעיל, נוח - ובלתי נסבל

אחרי שהתאמצו להיראות אופנתיים ומגניבים, המועמדים חוזרים לכלי שיווקי מתקופת האבן. הבעיה היא שבימינו מסרונים הם מטרד, ושימוש מופרז בהם עלול לעורר אנטגוניזם

ניב הדס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניצן הורוביץ ויאיר גולן בהפגנה נגד הממשלה, בחודש שעבר בתל אביב
ניב הדס

על פניו, מסרונים הם תשליל מוחלט של אופי הקמפיינים בבחירות הקרובות לכנסת כפי שהם מצטיירים ברשתות החברתיות. הלא לפי הסרטונים שיוצאים מהחשבונות של המפלגות והמועמדים השונים, כולם מתהדרים כיום בשפה, אסתטיקה ואסטרטגיה עכשוויות, ביועצים, מנהלי קריאייטיב וסוקרים עם יד רגישה על דופק הטרנדים. אז מה פתאום השימוש בכלי שיווקי מתקופת האבן? אולי משום שנראות, שיתופים בסושיאל ומחמאות מהברנז'ה לא תמיד באים לידי ביטוי במנדטים. עם כל הכבוד לחוש הטכני של תושבי אומת הסטארטאפ, יש פה עדיין למעלה ממיליון איש שטוב להם עם תיבת הדואר האלקטרונית של וואלה שפתחו לפני 20 שנה. וכדי לפנות אליהם, אין ברירה אלא להיות אנכרוניסטי עם זרוע אסמסית. 

לראיה, גם מפלגות עם מיתוג ששואף לעדכניות משלחות בבוחרים מסרונים. מגדעון סער ותקווה חדשה, למשל, אני מקבל כל יומיים טקסט שבתוכו לרוב מסתתרת גם הפעלה: "אני מאמין ומי שמאמין לא מפחד. צפו ושתפו"; "אפשר לחזור להיות עם אחד. עם חזק, ולנצח"; "גדעון סער מגיע הערב ל-Zoom Live מיוחד לתושבי השרון יחד עם מיכל שיר, תושבת רמת השרון ומועמדת תקווה חדשה לכנסת. ההרשמה בעיצומה"; "יפעת שאשא ביטון קוראת לעימות פנים אל פנים מול נתניהו בחדשות 12"; "נתניהו מסתתר מאחורי שר הבריאות ו-5,000 קורבנות מתים מקורונה… צפו". 

גם מרצ, שעד כה הקפידו על נראות אופנתית - עם מודעות בטינדר, קליפ מגושם בסגנון גיא פינס שהשווה בצורה מאומצת את החיבורים הבין-מפלגתיים לזיווגים בביצה והפוסטרים עם משחקי המילים על מרצ'נדייזינג - הוסיפו לנוכח ההתרסקות בסקרים מסרוני געוואלד. "מרצ, הבית של השמאל - קורא לך!" זעקה ההודעה שהתקבלה בסוף השבוע האחרון. "רק מרצ נלחמת למען שוויון בין יהודים וערבים".

וזו רק ההתחלה. הצפי הוא שככל שנתקרב ליום ההכרעה, קמפיין הצללים ששום פרסומאי לא יתגאה בו ילך ויגבר, מצד כל המפלגות. הפאסון והמגניבות יפנו את מקומם לתחינות שתישלחנה בתפוצה רחבה במקום לקהל יעד ממוקד - כולנו נקבל הכל מכולם. משמאל יבוא נהי על המנדטים המושלכים לפח וסכנת ההיעלמות של מי שידשדש באותו שבוע, ומימין הערבים ינועו אחושילינג. בסוף כולם חוזרים לאזור הנוחות.

ופה בדיוק טמונה הבעיה: כשם שקמפיין מסרונים אפקטיבי, כך הוא מנג'ס עד בלתי נסבל, על גבול הלא לגיטימי. לא מטעמי "מאיפה השגתם את המספר שלי ומה אתם יודעים עליי" - אני לא כזה מעניין - אלא בשל פלישה ללא הסכמה למרחב האישי: בימינו מסרון הוא מטרד. ספאם שמתעלמים ממנו ומוחקים מבלי להציץ בתוכנו. מבחינתי זהו אמצעי לקבלת קוד מקופת חולים, ותו לא. אם מישהו רוצה להעביר לכם מסר חשוב, זה הצינור האחרון שדרכו הוא יעשה זאת.

שימוש מופרז באמצעי הזה עלול לעורר אנטגוניזם, ולא משנה מה הוא טומן בחובו. וכאן אני מכריז: אתן את קולי למפלגה שתוציא מחוץ לחוק את דואר הזבל לצרכים פוליטיים, ובכלל. ואני לא היחיד. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ