שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן

"בלי עריקים, בלי מודחים, בלי נוטשים, בלי פורשים, בלי נעלבים, בלי בוגדים, בלי סכסוכים, בלי לכלוכים, בלי מפצים, בלי אופורטוניסטים, בלי אגואיסטים, בלי טינופת, בלי סירחון, בלי גועל, בלי בחילה. מרצ - השמאל של ישראל"

המודעה הזאת, שפורסמה ביום שישי, היא ההסבר המקיף והמדויק ביותר שנופק עד כה לחוסר האטרקטיביות של מרצ. העובדה שמרצ עצמה היא שניסחה את ההסבר, ואף שילמה כסף כדי לפרסמו ברבים, היא אירונית. זו אירוניה שנולדת מהמפגש הטראגי בין גאווה לחוסר מודעות: גאווה על מה ש"אין"; חוסר מודעות ביחס להיעדר חמור של "יש".

מדובר ברשימה ארוכה של היעדרויות ("בלי"); מרצ ממצבת את עצמה כמפלגה שהיא היעדר; מפלגה שכוחה באינותה; מפלגה שמופיעה/מתקיימת רק על רקע "רע" של אחר; מפלגה שבאופן תיאורטי תחדל להתקיים במידה ששאר המפלגות יהיו "טובות". הבחירה להגדיר את עצמך על ידי האחר, היא צורה לא מודעת של ביטול עצמי.

מרצ פורטת את האין לפרוסות דקות, מסמנת וי ליד כל "רעה" שנעדרת מהאטמוספרה הצחורה שלה, ואינה מבחינה בכך, שככל שרשימת ה"בלי" מתארכת, כך דוהה ונעלמת המפלגה עצמה. מרצ היא אותו אחד שהולך לראיון עבודה ובמשך דקות ארוכות מונה עשרות תכונות שליליות שאין בו, עד שהמראיין תוהה "ובכן, אם אין לך כל כך הרבה דברים, למה שאשכור את שירותך?".

באופן לא מודע, מרצ מסגירה את ההיעדר המרכזי שלה: יצריות. יצריות היא מלה אחרת לאמוציה, ואמוציה היא מלה אחרת למעורבות רגשית. כל אותם "פגמים" שעליהם מצביעה מרצ הם בסך הכל סימפטומים מוקצנים של סממני חיים. מפלגות שבהן יש "עריקים", "מודחים", "נוטשים", "פורשים", "בוגדים", סכסוכים", "מפצים",

אופורטוניסטים", אגואיסטים", טינופת", "סירחון", "גועל", "בחילה" – הן מפלגות ש"סובלות" מעודף רצון לשלוט בדבר הזה שנקרא חיים. בניגוד להנחה המקובלת, העודף הזה מתורגם אצל הבוחר באופן אמביוולנטי: מעל לפני השטח הוא אמנם זוכה לגינוי תרבותי ("קרקס!", "מושחתים!"), אבל מתחת לפני השטח הוא מופנם כיצר הישרדותי חזק, שמלמד משהו על עוצמת הכוחות שעשויים להגן על האזרח והמדינה.

המודעה פורסמה על רקע המעבר של עמיר פרץ מ"העבודה" ל"התנועה" ו"עריפת הראשים" של אביגדור ליברמן בצמרת הליכוד, סניף ישראל-ביתנו. כמובן שיש משהו בוטה, לעתים מעורר בחילה, במניפולציות האכזריות שנעשות כדי לממש כוח. אלא שהדרך להילחם בעיוותים מסדר גודל כזה, אמורה להכיל אמוציות קוטביות בעוצמות דומות, ולא רשימת היעדרויות של סממני חיים. אי אפשר להילחם בשחיתות שלטונית על ידי האמירה "אני לא מושחת". מפלגה שחורתת על דגלה מלחמה בשחיתות, צריכה לפעול באופן אקטיבי: לחשוף את השחיתות, להצביע על מחולליה, לפעול כדי למגר אותה.

בניגוד לעמדה הנפשית הנוכחית שלה – שמוציאה את עצמה מהכלל ולכן כופרת בעיקר – במרצ צריכים לשאוף למצב שבו גם הרשימה שלהם מתכתבת עם "עריקים" (מוצלחים), מטפלת ב"סכסוכים" (אידיאולוגיים), מריחה מ"סירחון" (תולדה של מאבקים מרים), ומעוררת מידה מסוימת של "בחילה" (כי היריון ולידה של משהו חדש כרוכים בבחילות). נדמה שבמרצ מתקשים להתמודד עם הצל של החיים ("בגידות", "אגואיזם", "גועל"), ובמקום להכיר בו, הם מבטלים אותו – ועל ידי כך מבטלים את עצמם.

מודעת הבחירות של מרצ - לחצו להגדלה

הסיסמה הרשמית של מרצ היא "שמאלנים הביתה!". זו סיסמה שתפקידה להחזיר למפלגה את מאוכזבי "העבודה", שלא מצליחים לאתר מושגים כמו "שלום" ו"תהליך מדיני" ברטוריקה של היושבת ראש שלי יחימוביץ'. אלא שגם "שמאלנים הביתה" היא עוד מאותו דבר: אמירה נטולת "יש", סיסמה שרוכבת על פרוצדורה - תעזבו את ההיא, תבואו אלינו. השאלה נותרת בבסיסה אותה שאלה: למה לבוא אליכם? מה אתם מציעים? איזה כוח אתם יכולים להעמיד מול כל ה"רע" הזה? האם רק כוח של ביקורת? האם רק התמחות בהצבעה על פגמים?

במרצ צריכים להבין שאת הוואקום שהותירה יחימוביץ' צריך למלא בתוכן ממשי. אחרת בעוד כמה שבועות יהיה צורך להוסיף לרשימה הארוכה גם את הצימוד: "בלי מנדטים".

ועידת מרצ בחודש שעברצילום: תומר אפלבאום
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ