בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזעקת אמת

יחימוביץ' מתרפקת על רבין "הסוציאליסט"; הרצוג שוכח שהפריט

"הארץ" בוחן את הצהרות המועמדים לכנסת מול המצב בפועל. הפעם: שלי יחימוביץ' ובוז'י הרצוג על מדיניות כלכלית, הפרטה ומה שבינהן

87תגובות

בראיון ל- TheMarker בשבוע שעבר נשאלה יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' על תמיכתה הבלתי מסויגת בעובדי חברת החשמל. "עקב האכילס של חברת חשמל הם עלויות העובדים שלה והוועד החזק מדי", הקשו המראיינות מירב ארלוזרוב וסיון קלינגבייל, "העובדים, כך על פי דו"ח מבקר המדינה, קיבלו הטבות שכר שאינן מגיעות להם".

בתשובה לכך קבעה יחימוביץ' כי "עלויות החשמל, כמה שעולה החשמל במדינת ישראל, אחוז עלות השכר מהן הוא 10% בלבד". ואולם על פי דו"חות חברת החשמל, הוצאות השכר בחברה עמדו על כ-4.4 מיליארד שקלים ב-2011. עלות הפעלת מערכת החשמל באותה שנה, מנגד, נאמדה בכ-20 מיליארד שקלים, ואילו סך כל ההוצאות בחברת החשמל בשנה זו הגיעו לכ-24 מיליארד שקלים. בהתאם, חישוב פשוט מראה כי הוצאות השכר בחברה גבוהות בכל מקרה מ-10% מכלל הוצאותיה, ואפילו כפולות מכך- וזה עוד בלי לקחת בחשבון את כל עלויות הפנסיה התקציבית שכבר הופרשו עבור עובדי החברה מימים ימימה; אם משקללים את נתון זה, הרי שהעלות האמיתית של שכר העובדים בחברה נושקת ל-25%.

מהמטה הכלכלי של מפלגת העבודה נמסר בתגובה כי "מתוך הדו"חות הכספיים של חברת החשמל עולה כי עלויות השכר הישירות של החברה בשנים 2010-2011 לא עלו על 10% מעלות הפעלת המערכת. עם זאת, כפי הנראה ישנם מרכיבי שכר אחרים אשר אינם נכללים בעלויות השכר הישירות ואם מחשיבים גם אותם הרי שעלויות השכר מגיעות לכ-20% מעלות הפעלת המערכת. חשוב לציין כי אין זה משנה את הטיעון הבסיסי של ח"כ יחימוביץ', לפיו עלויות השכר הינן מרכיב נמוך באופן יחסי לשאר המרכיבים בתוך מחיר החשמל".

כעומדת בראש מפלגת העבודה וכמי שמעידה על עצמה כממשיכת דרכו של מנהיגה שנרצח, נשאה יחימוביץ' נאום נלהב בכנסת ביום השנה לרצח רבין. "רבין לא דיבר רק על סוגיית הגבולות אלא גם על הדבר 'השולי' שבתוך הגבולות- על מדינת ישראל שלנו", ביקשה יחימוביץ' להאיר את משנתו הסוציאליסטית של ראש הממשלה המנוח. אלא שגם במקרה זה יחימוביץ' חוטאת לאמת ההיסטורית; רבין היה ידידם הקרוב של אנשי עסקים מובילים רבים, ומנכ"ל משרדו, שמעון שבס, הורשע בהפרת אמונים בשל הסיוע העסקי שנתן לבעלי הון. גם ידועה אמרתו של האחרון על העבודה המאורגנת ולפיה אינו מודאג מהתנגדותם של האיגודים המקצועיים לתהליך ההפרטה שקידם, כשם שאינו מודאג מ"קבוצות טרור אסלאמיות המבקשות לפגוע בתהליך השלום".

בין השבחים שחלקה לרבין, ציינה יחימוביץ' כי "רבין היה הראשון, כן אומר זאת כאן, רבין היה הראשון שהטיל מס על רווחי הון". ברם רבין לא היה הראשון שביקש להטיל מס על רווחי הון; קדם לו פנחס ספיר, שבספטמבר 1963 רעשה הארץ לאחר שהודיע כי יטיל לראשונה מס על ההכנסות מהבורסה. אנשי העסקים הודיעו כי המס יביא לקריסה של הבורסה, ואחרי מאבק ארוך אכן הושת המס ב-9 ביוני 1964. כעבור שנה, בעקבות ירידה משמעותית במחזורי המסחר, הוא בוטל.

מיכל פתאל

יחימוביץ' המשיכה לפאר את רבין והוסיפה כי בעניין המס על הבורסה "הופעל עליו לחץ אדיר, איימו עליו שזה יהרוס את הכלכלה הישראלית, והוא התעקש, התעקש לבצע חלוקת משאבים הוגנת". גם תיאור זה חוטא לאמת. רבין אולי התעקש בהתחלה, אבל תוך פחות מחודש התקפל בפני הלחצים וביטל את המס על הבורסה. אגב, מי שבאמת לא התקפל ולא חזר בו בסוגיית המס על הבורסה, הוא סילבן שלום מהליכוד. באוגוסט 2002, עת כיהן כשר האוצר, הביא האחרון לאישור של מס על רווחי הון, ששריר וקיים עד היום.

עוזריה של יחימוביץ' ניהלו עם "הארץ" שיחות ארוכות בעניין, אך בסוף סירבו להגיב.

גם מועמד מוביל לרשימת העבודה לכנסת, שר הרווחה לשעבר יצחק בוז'י הרצוג, ביקש לייחס למפלגתו את מונופול העשייה הכלכלית-חברתית. בראיון בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון לפני כעשרה ימים, תקף הרצוג את האיחוד בין מפלגות הליכוד וישראל ביתנו. לדבריו, לרשימה החדשה "השקפת עולם אנטי חברתית. ליברמן הוא המפריטן הכי גדול, מקצץ התקציבים הכי גדול והחברה בישראל היא לא בראש מעייניו".

התשובה לטענה של הרצוג מורכבת. בדיקה מגלה כי מעולם לא בוצע מחקר שבוחן את חלקם של הפוליטיקאים בהפרטה. אך האם ליברמן הפריט יותר מנתניהו, או מבייגה שוחט וממשלת רבין? האם הרצוג כשר רווחה לא נתן יד להפרטת שירותי הרווחה למגזר השלישי? על פי מאמרו של אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, למפלגת העבודה שבה חבר הרצוג, יש חלק נכבד בהפרטה בישראל. כך, למשל, כבר במצע העבודה לקראת בחירות 1988 נכתב כי "תבוצע תוכנית רחבה של מכירת מניות של חברות ממשלתיות... תצומצם מעורבות הממשלה במשק...".

בהצעת התקציב ל-1986, בעת ששמעון פרס כיהן כראש ממשלה במסגרת הסכם הרוטציה עם יצחק שמיר (משה שחל היה שר האנרגיה ויצחק מודעי שר האוצר), נקבע כי מכירת חברות ממשלתיות תואץ, וב-1988 אימצה הממשלה את המלצותיו של בנק The First Boston Corporation להפריט 25 חברות, בכללן כמה מהחברות הגדולות במשק: כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק, בזק, חברת החשמל, צים, אל על, התעשייה האווירית והשק"ם.

אף בעניין זה, חוזרת שאלת מורשת רבין בתחום הכלכלי-חברתי לקדמת הבמה, שכן על פי מאמרו של שפירא תהליכי ההפרטה צברו תאוצה יתרה בימי ממשלת יו"ר העבודה שנרצח: כבר בישיבתה הראשונה ביולי 1992, החליטה ממשלת רבין על הקמת ועדת שרים לנושא ההפרטה; בינואר 1993 קבעה ועדת השרים לראשונה יעדים להפרטה; ובאוגוסט של אותה שנה הוכנס תיקון לחוק החברות שהקל על ההפרטה. ההחלטה על הפרטת כימיקלים לישראל, בין היתר, התקבלה בתקופת ממשלת רבין, ומי שקידמה היה שר האוצר אברהם בייגה שוחט מהעבודה.

ההחלטה על הפרטת בתי הזיקוק, מנגד, התקבלה בזמן ממשלת שרון הראשונה, כשליברמן היה שר התשתיות, אולם יצאה לפועל בפברואר 2007, ביושבה של ממשלת אולמרט, שהרצוג היה חבר בה וכיהן כשר התיירות. שר התשתיות דאז היה בנימין (פואד) בן אליעזר, אף הוא מהעבודה. גם ההחלטה הראשונה על הפרטת אל על ביוני 1994, התקבלה בתקופת כהונתה של ממשלת רבין. ההפרטה באמצעות מכירת גרעין השליטה אמנם יצאה לפועל ב-2003, כשליברמן שימש כשר התחבורה. הפרטת בזק יצאה לפועל ב-2005, בתקופת כהונתו של נתניהו כשר אוצר. כך גם חברת הספנות צים. ליברמן היה אז שר התחבורה, והיה שותף לרפורמה בנמלים שנחתמה ב- 2005 וקבעה מתווה להפרטתם.

ומה לגבי הרצוג עצמו? תהליכי ההפרטה במשרד הרווחה החלו כבר בשנות ה-90, אולם הרצוג כשר רווחה, המשיך מגמה זו ולא התנגד לה בארבע שנות כהונתו, בין 2007 ל- 2011. יתרה מכך, בתקופת הרצוג נסגרו שתי השלוחות של המוקד הטלפוני של המוסד לביטוח לאומי והמוקד החדש שהוקם מופעל בשיטת מיקור חוץ על ידי חברת טלאול. על פי הדו"ח השנתי של פרויקט "אחריות המדינה וגבולות ההפרטה" במכון ון ליר שנכתב על ידי אמיר פז פוקס וזהר כוכבי, "לעובדי חברת טלאול נגישות לאחד ממאגרי המידע הרגישים ביותר, ובדו"ח של נציב תלונות הציבור נטען כי נציגי טלאול אינם יודעים לענות על שאלות המבוטחים".

באוגוסט 2011, כשהתמודד הרצוג בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה, כינתה מירב ארלוזורוב ב-TheMarker את האחרון כ"אחד מאבות ההפרטה בישראל", בין השאר על כך שהוביל את המדיניות של משרד הרווחה, והיא להעביר כמה שיותר פעילויות לידי עמותות חברתיות. כיום, חלק ניכר מפעילות הרווחה בישראל נעשית בידי עמותות המגזר השלישי: המדינה מפקחת ומתקצבת, דרך משרד הרווחה, והעמותות הן שמבצעות את העבודה בשטח. כך למשל, הטיפול בקשישים נשלט בידי עמותות כמו "משען", וגם בידי גופים פרטיים למטרות רווח. הטיפול בחוסים אוטיסטים נשלט על ידי עמותת "אלו"ט"; הטיפול בנכים בידי עמותת "איל"ן"; הטיפול בסובלים מפיגור שכלי על ידי עמותת "אקי"ם"; ועמותת "מגדל אור" מסייעת לעיוורים. ארלוזורוב כותבת כי "כל הגופים האלה הם גופים חוץ-ממשלתיים, הניזונים אמנם מכספי ממשלה, אבל הממשלה אינה שולטת בהם ואינה מנהלת אותם. לפיכך, לכל דבר ועניין מדובר בהפרטה- ועוד הפרטה של שירותים ממשלתיים רגישים במיוחד- רק שזוהי הפרטה שכולנו חיים עמה בשלום".

בתגובה לדברים אמר הרצוג: "עמדותיו של ליברמן הן חד משמעיות בצד הקפיטליסטי ביותר של הכלכלה, גם בחיבור שלו בעולם העסקים. הוא תמיד מצביע בעד קיצוצי תקציב. ההפרטה באל על, ברכבת ובנמלים החלו בתקופתו. ועדי עובדים לא מעניינים אותו ועבודה מאורגנת לא מעניינת אותו. הוא תמיד נתן רשת ביטחון לנתניהו בדברים האלה. למפלגת העבודה היו את הטעויות שלה בעבר, אין ספק שהיו תהליכי הפרטה שהיא נקטה בהם. אני לא מתנגד מוחלט להפרטות, יש דברים מסוימים שצריך היה לעשות אותם. אני חושב שמותר להפיק לקחים ולבוא ולהגיד לציבור שהליכוד ביתנו הוא לא חברתי, הוא בוודאי לא מה שאנחנו מייצגים. במשרד הרווחה עשינו מאמץ אדיר להגביר את הפיקוח. התקשרות עם נותני שירותים במגזר השלישי זאת התקשרות שהיא לא ההפרטה שעליה מדברים כהעברת ההון למספר מצומצם של משפחות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו