בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

כשל נמשך שמוליד ריקבון

בעיית השליטה הפוליטית בצבא היתה ועודנה הכשל המרכזי של המשטר הישראלי. דו"ח הרפז ומלחמת הספינים שתבוא לא יפתרו את הבעיה

36תגובות

באוגוסט 2010 טבעתי כאן את הביטוי "פוטש בקריה", בתגובה לחשד שקציני צה"ל במילואים ובקבע היו שותפים לזיוף והפצת המסמך שכונה מאז "מסמך הרפז". כתבתי שאם יתאמתו החשדות לקשר קצינים שנועד לסכל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל, ואולי אף להביא להדחת שר הביטחון אהוד ברק, "זהו מרד של כת צבאית נגד הדרג האזרחי הממונה". כתבתי גם שהחשדות חושפים ריקבון עמוק בצמרת הצבא, בראשות רב-אלוף גבי אשכנזי.

דו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז מרגיע: לא היה פוטש בקריה, וגם לא מזימה מתוכננת של אשכנזי נגד ברק. אבל ריקבון עמוק היה, והיו גם היו כפירה בסמכות, חשדנות קיצונית ורדיפת כבוד של הרמטכ"ל הקודם, שעוזריו הקרובים – אל"מ ארז וינר ודובר צה"ל תא"ל אבי בניהו – הזינו וטיפחו בטענות חוזרות על השפלות ו"פגיעה במעמדו" בידי השר ברק ואנשיו. מן הסתם קיוו לחזק כך את מעמדם בעיני מפקדם ואת כוחם בצמרת הצבא.

לחצו להורדת הדו"ח המלא

אריאל חרמוני \ משרד הביטחון

האווירה הזאת הובילה גורמים בלשכת אשכנזי לאסוף מידע מכפיש על ברק, לשכתו ואלופים שנחשבו מקורביו, באמצעות סא"ל (מיל') בועז הרפז. בעיני המבקר, זו התנהגות לא נסלחת ופסולה, גם אם היו פגמים בהתנהלות השר.

ברק, החשדן לא פחות מאשכנזי, אימץ בהתלהבות את טענת הפוטש שרקם נגדו הרמטכ”ל. הוא מצטייר מהדו"ח כמנהל כוחני, שמכפיף את סדרי המינהל והשלטון למאבקיו שלו עם הרמטכ"ל, שעוזריו עסוקים במלחמת הדלפות עם מקורבי אשכנזי. אבל מה שמותר למפקד אסור לחייליו: המבקר מזכיר שוב ושוב שלפי חוק יסוד: הצבא הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון ואינו שווה לו. "מערכת היחסים בין השר והרמטכ"ל אינה סימטרית במהותה, שכן הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני הנבחר". המבקר גם שלל את טענת מחנה אשכנזי, כאילו ברק ואנשיו רקמו מזימה להשפלת הרמטכ”ל הקודם, גימודו וסילוקו.

המבקר לא מתייחס לפרשת "הפוטש המבצעי" – סיכול הנחיית ברק וראש הממשלה, בנימין נתניהו, להכין את צה"ל לתקיפת מתקני הגרעין באיראן ב-2010, בידי אשכנזי וראש המוסד אז מאיר דגן. הפרשה הזאת חרגה מהמנדט של הבדיקה הנוכחית, והיא ראויה לבירור נוקב: האם אשכנזי ודגן מנעו אסון לאומי, או שחיפו על הכישלון בהכנת הצבא למלחמה בהעלאת טענות פרוצדורליות וביורוקרטיות?

אלון רון

מהפרטים שמתגלים בדו"ח הרפז על התיעוב וחוסר האמון בצמרת הביטחונית –המתחזקים בדברי ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין בסוף השבוע – מתקבל רושם ברור: טוב שישראל לא יצאה למלחמה נגד איראן או אויב אחר, בתקופת כהונתם המשותפת של ברק ואשכנזי. הצמד המסוכסך הזה כשל אפילו במבצע הפעוט של ההשתלטות על המשט הטורקי לעזה.

פרשות הרפז ואיראן מחדדות את המחלוקת העקרונית בין שתי גישות. האחת רואה בצבא ובשירותי המודיעין והביטחון "מגיני החוקה", בדומה למשטר במצרים או בטורקיה. חסידיה מאמינים שהדרג הפוליטי נגוע מטבעו בשיקולים לא ענייניים, ולכן צה"ל וקהילת המודיעין צריכים לעקוב אחריו וליהנות מזכות וטו על החלטותיו. במלים אחרות, ישראל צריכה להתנהל כדיקטטורה צבאית, עם כסות דקה של משטר דמוקרטי נבחר.

המבקר תומך בצדק בגישה הנגדית, ועומד על עיקרון כפיפות הצבא (ובהשאלה, קהילת המודיעין) לדרג האזרחי. ברק ממונה על אשכנזי, ונתניהו על דיסקין ודגן. המניעים והאופי של קברניטי הדרג המדיני, מעצבנים ככל שיהיו, אינם מעניקים לגנרלים ולראשי המודיעין פטור מהוראות החוק ומציות למשטר הדמוקרטי. לפעמים זה לא נעים, ואפילו מלווה בסירחון מעשן הסיגרים, אבל ככה זה.

הבעיה היא שהחיים האמיתיים מורכבים יותר מחלוקה מי מצדיע למי. כי בעתות מצוקה ומשברים נוטים המדינאים לגלגל את האחריות מטה ולהשליך את הקצינים כטרף לוועדות החקירה. מפקדי הצבא וראשי המודיעין תובעים, לפיכך, שוויון בסמכות ולא רק באחריות. מהמצב הזה בדיוק הזהיר יצחק רבין בספר זיכרונותיו, "פנקס שירות". רבין סלד מדו"ח ועדת אגרנט, שגלגלה על הרמטכ"ל וראש אמ"ן את האחריות למחדלי מלחמת יום הכיפורים, וניקתה את ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. "לעתיד יגיד לעצמו כל רמטכ"ל", כתב רבין, "שהואיל וכל האחריות תוטל עלי ועל הצבא, אנהל לבדי את מדיניות החוץ והביטחון של המדינה. מפני שאם אין אחריות משותפת לתוצאות – אין גם סמכות משותפת לקבלת ההחלטות". בעקבות דו"ח ועדת אגרנט "שקד הצבא על בניית אליבי לכל דבר: להתעצמות, לכוננות, להתגוננות מפני הפתעה אפשרית", כתב רבין, שהתמנה לראש הממשלה אחרי פרסום הדו"ח.

ממשלת רבין הראשונה חוקקה את חוק יסוד: הצבא כדי להבהיר את אחריות שר הביטחון לנעשה בצה"ל, אבל זה לא עזר. כפי שרבין התריע ב"פנקס שירות", חשדנות הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני לא התפוגגה. בעיית השליטה הפוליטית בצבא (ובקהילת המודיעין), שהטרידה את כל מנהיגי ישראל מאז מלחמת העצמאות, היתה ועודנה הכשל המרכזי של המשטר הישראלי והבסיס לרוב הפרשיות והחקירות. דו"ח הרפז, ומלחמת הספינים שתתנהל בעקבות פרסומו, לא יצליחו כנראה לפתור את הדילמה – וייזכרו כהערת שוליים אגבית במסכת העגומה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו