לאחר שש שנים וחצי: קשיים ביישום חוק החולה הנוטה למות

שש שנים וחצי אחרי כניסתו לתוקף של חוק החולה הנוטה למות מתרבים הדיווחים על ישראלים שבקשתם לסיים את חייהם ללא התערבות רפואית אינה מכובדת

דן אבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן אבן

סיפורו העגום של א', מטופל בן 83 מירושלים שסבל מאי ספיקת לב ואי ספיקה נשימתית וסיים את חייו בכאבים, מתברר בימים אלה בלשכתו של הפרופ' חיים הרשקו, נציב קבילות ציבור במשרד הבריאות. א', שהוגדר בערוב ימיו כחולה סופני שנותרו לו שבועות ספורים לחיות, חווה בשעות האחרונות לחייו תחושת חנק מציקה. אחות קופת חולים כללית שטיפלה בו בטיפול בית התייעצה עם רופאו מהמרכז הרפואי שערי צדק, לאחר שזה ביקש לתת לו טיפול בתרופת מורפיום דרך הפה כדי להקל על כאביו. אולם במחוז ירושלים של הכללית סירבו לתת את המורפיום בטיפול הבית ואף הבהירו למשפחת הקשיש כי אם תבקש לתת את הטיפול התרופתי, יהיה על א' להתאשפז בבית החולים. ההחלטה היתה בעייתית בעיקר מכיוון שא' דאג בעבר לחתום על הצהרה מפורשת שלפיה הוא אינו מעוניין בטיפול מציל חיים או באשפוז בסוף חייו, כפי שמתאפשר במסגרת חוק החולה הנוטה למות, ואף הפקיד במשרד הבריאות את הטופס שאושר על ידי רופא.

עקב סירובה של הכללית לטפל בקשיש במורפיום בביתו וסבלו הגובר, נאלץ רופאו לשלוח לביתו רופא עמית המומחה לטיפול תומך בחולים בסוף חייהם - טיפול פליאטיבי - וזה סיפק לו מורפיום דרך הפה עד שמת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ