מי מחליט כמה סוכר יש במזון ולמה מסתירים זאת מהציבור?

רמת הסוכר המעובד המותרת במזון נקבעת לעתים משיקולים זרים ולא בריאותיים. כיום, הצעת החוק לסימון כמות הסוכרים במזון וסוגם והתקנות לסימון מרכיבים בחזית האריזה אינן מיושמות, והציבור ממשיך לשלם בבריאותו

טל חייקין ומורן בלושטיין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל חייקין ומורן בלושטיין

סוכר מעובד המוסף למזון יכול לספר לנו סיפור שלם על מארג הקשרים שבין מזון לשלטון. הסוכר המוסף למזון, כגון ללחם, לשניצלונים, לדגני בוקר, לשוקו או למיונז, הוא מיצוי מעובד של חומר טבעי. דוגמאות לסוכרים מוספים הם סוכרוז, פרוקטוז, סירופ גלוקוז, דקסטרוז, מלטיטול, סורביטול, סירופ לתת וסירופ תירס עתיר פרוקטוז. גם סירופ מייפל, מולסה וסילאן למשל, שהם עיבוד של הצמח או הפרי, נחשבים לסוכרים מוספים ומכילים פרוקטוז וגלוקוז בערכים גבוהים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ