הישראלים שנמצאים בחזית המלחמה באבולה

האוכלוסייה שמסרבת לסגת ממנהגיה הקדומים, המחסור בציוד ובכוח אדם, והחשש מכך שהמגפה תצא מכלל שליטה. עדויות ממערב אפריקה

עידו אפרתי
עידו אפרתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידו אפרתי
עידו אפרתי

"כשאתה מגיע לכפר כדי לבדוק חשודים באבולה אתה ממוגן, אבל לא כמו במרפאה. המראה של המיגון המלא הוא מאיים ואנחנו לא רוצים ליצור פחד מיותר במקומות שלא נדרש. אבל זה לא מצליח להרגיע את המקומיים. היה לנו יותר ממקרה אחד שבו נבדקים נתקפו היסטריה, נשכו את איש הצוות ונמלטו. אנחנו כבר לא מתמודדים רק עם הנגיף אלא עם הפסיכוזה שסביבו", מספר אייל רייניך, ישראלי שעובד בארגון רופאים ללא גבולות בשיחה עם "הארץ". רייניך נמצא בימים אלה בז'נבה לצורך בדיקות אחרונות לפני חזרתו לישראל, אחרי יותר מארבעה חודשים שבהם שהה בכפר הסמוך למשולש גבולות המדינות גינאה-סיירה לאון–ליבריה, לבה של התפרצות מגפת האבולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ