קרדיולוג מספר

התקף החרדה שכמעט הרג את חבר שלי

הרופא והמטופל נדרשים כיום להתמקצע באמנות הראיון ובאמנות הסיפור. אחרת, האבחנה עלולה להתפספס והטיפול שיינתן יהיה שגוי – כפי שקרה לג' חברי

חיים דננברג
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ג' הוא חבר שלי, גבר גדול מידות וסמכותי בן כ-50. לפני כשנה פנה אלי בבקשת עזרה וסיפר כי זה זמן הוא סובל מהתקפי חרדה ותרופות ההרגעה שנתן לו רופא המשפחה אינן עוזרות. ניסיתי לברר את פשר ההתקפים והצעתי לבדוק אותו, אך הוא ביקש שלא אהפוך לפסיכיאטר ורק אמליץ לו על תרופה יעילה יותר. לאחר מכן פנתה אלי גם אשתו – היא סיפרה שההתקפים הולכים ומתגברים ומאז האירוע האחרון ראייתו אף החלה להיטשטש. בנוסף, כשאחזה בידו באותו זמן נדמה היה לה גם שהדופק מהיר מאוד ולא אחיד בעוצמתו, וגם ג' אישר זאת. כאן נדלקה נורה אדומה. בירור מהיר שכלל בדיקה גופנית מדוקדקת ורישום אק"ג למשך 24 שעות העלה שג' סובל מפרפור פרוזדורים (עליות) התקפי - פעילות חשמלית מהירה, לא סדירה ועודפת בפרוזדורי הלב שתוצאתה קצב לב מהיר מאוד ולא סדיר. פעילות זו עלולה להוביל בסופו של דבר להיווצרות קרישי דם מכיוון שהיא גורמת לזרימה מערבולתית בחלל הפרוזדורים, והקרישים עלולים להיסחף מן הלב ולחסום כלי דם, גם במוח. למשל, אם יגיע קריש לעורקי רשתית העין הוא עלול לגרום לעיוורון או לפגוע בראייה, כפי שקרה לג'. כלומר, ג' פירש את תסמיני הפרעת הקצב כהתקפי חרדה וזהו הסיפור שהעביר גם לרופאיו. כשהבנו בסופו של דבר שמדובר בבעיה קרדיאלית, רשמתי לג' תרופה שהסדירה את קצב הלב ונוגדי קרישה. כך, ההפרעה חלפה והראייה חזרה במלואה.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ