האנשים שדואגים לבריאות הציבור ונדחקים לפינה

בריאות הציבור היא תחום לא מתגמל. אין פלא כי מעטים הפונים למקצוע זה וכי מספר הרופאים בו אינו עונה על צורכי התברואה בישראל

יואל דונחין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יואל דונחין

שני סיפורים עם מוסר השכל: מרי מלוני היתה מהגרת אירית שעבדה כמבשלת בבתים אמידים בניו יורק של 1907. בכל מקום שבו עבדה חלו רבים מבני הבית בטיפואיד ומתו. בעקבות חיפוש ממושך אחר הגורם, מומחה לבריאות הציבור איתר אותה בהיותה בת 38 וגילה כי היא נשאית של החיידק (הראשונה שאובחנה בארה"ב). הוא גזר עליה לחיות בבידוד עד למותה בגיל 69 כדי למנוע את הפצת המחלה; בשנת 1918 התפרצה אחת ממגפות השפעת הקטלניות בעולם ("השפעת הספרדית"). הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ופרנסי העיר פילדלפיה בארה"ב החליטו לקיים מצעד שבעזרתו יאספו מיליוני דולרים לטובת המערכה הצבאית, שאלפים יחזו בו. מומחי בריאות הציבור הזהירו את ראש העיר כי מסוכן לרכז אנשים כה רבים בעת מגפה וביקשו לבטל את המצעד, אולם הוא דחה את בקשותיהם ואף דרש מהעיתונות שלא להפחיד את הציבור ומנע את פרסום האזהרות. התוצאה התגלתה מהר מאוד: אלפי חולים ומאות מקרי מוות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ