יואל דונחין

מניסיון, כאשר חולה חושף את סיפורו האישי משתררת דממה מוחלטת. הקהל דרוך. כך היה גם בחודש שעבר, כאשר עמדה לפנינו בבית הספר לרפואה בירושלים אשה נועזת שחשפה את מחלתה ואת כל עצמיותה. יעל שמעוני שילה, בת 38, פתחה את דבריה בסיפור על אירוע מחריד שקרה לה, שבו למעשה התפרצה מחלתה. בעת שהרצתה בפני בני נוער במחנה קיץ בארה"ב, כאשר היתה שם בשליחות במסגרת עבודתה, איבדה לפתע, ללא כל סימן מקדים, את יכולתה לדבר ולנוע. היא החלה לעבור תהליך בירור בבית החולים. אחד הרופאים שנפגשו עמה בחדר המיון, שאך הכיר אותה, עוד לפני שאובחנה במחלה כלשהי, אמר לה כי כפי הנראה לא נותר לה זמן רב לחיות. כפי הנראה הסיק זאת בשל הסימנים מבשרי הרעות. רופא אחר לעומת זאת אבחן אותה במחלתה - מיאסטניה גראויס - מחלה אוטואימונית (כשמערכת החיסון תוקפת את הגוף) שבה נפגע מעבר התקשורת בין העצב לשריר והשרירים מתעייפים ונחלשים במאמצים חוזרים ומחייבים מנוחה. אותו רופא סיפר לה כי תמשיך כמובן לחיות אבל כמטופלת כרונית שקשורה בטבורה למערכת הרפואית כל ימי חייה. כלומר, טיפח את מעט התקווה שעוד נותרה בה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ