המספרים מזנקים, וילדים בסיכון להתאבדות לא זוכים למענה

שלוש שנים לאחר שהושקה, התוכנית למניעת אובדנות במערכת החינוך מקרטעת. הכספים לא תמיד מועברים, היא פועלת לסירוגין והמענה מוגבל. כך נשלחים ילדים פעם אחר פעם למיון פסיכיאטרי, לעתים בלא צורך - והסטיגמה הנלווית מבטיחה שחבריהם לא יפנו לעזרה

עידו אפרתי
עידו אפרתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו אפרתי
עידו אפרתי

הנתונים שהוצגו בישיבת המועצה הלאומית למניעת אובדנות ביוני האחרון אמורים היו לטלטל את אנשי המקצוע במערך בריאות הנפש ובמערכת החינוך, ואף להטריד את מנוחתם של הורים לילדים בגילי בית הספר היסודי. לפי הנתונים, בשנים האחרונות חל זינוק של עשרות אחוזים בניסיונות אובדנות בקרב ילדים בני 10 עד 14. השוואה רב־שנתית שהציג משרד הבריאות הראתה כי בין השנים 2007–2009 לשנים 2016–2018 חלה עלייה של 44% בניסיונות אובדניים בקרב בנים ו–14% בקרב בנות בגילים אלה. הממצאים מתווספים לנתונים טריים של ער"ן (עזרה נפשית ראשונה) על עלייה חדה בפניות מצוקה ותוכן אובדני מצד בני נוער וילדים צעירים (גם של בני פחות מעשר), וכן לעדויות של אנשי מקצוע בדבר מגמה של ירידה בגיל האובדנות. "יש ירידה בגיל בכל התנהגות הסיכון", אומר על כך מקור במערך בריאות הנפש. לדבריו, "הם מתפתחים מוקדם יותר פיזית וכל העולם פתוח בפניהם — ואיבוד התמימות מגיע מהר יותר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ