דפנה אדר מנדל

אתמול בערב הגעתי למיון אחרי שהרגשתי במשך כל היום קוצר נשימה וסוג של תעוקה בחזה. לא מיהרתי לבוא, הרי אני ידועה כמאבחנת רפואית סדרתית שתמיד צודקת והיו לי אין סוף סיבות למה לא ללכת. אבל בסופו של יום עשיתי את זה, בעיקר מכיוון שהבטחתי לילדי שאם אתלבט אלך להיבדק בכל מקרה.

לפני חמישה שבועות חטפתי התקף לב, ובלי להיות דרמטית כמעט מתתי. לכן ביקשתי מבני הבכור שיקפיץ אותי ל"אסף הרופא" כדי לוודא שזה לא קורה שוב. "אתה יכול להמשיך לעבודה", אמרתי לו, "אני אסתדר לבד". עברתי במשרד הקבלה, ישבתי בנחת עד שיגיע תורי לשלב האחות המאבחנת והייתי רגועה אך קשובה לתחושותיי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ