שמונה בחדר או מיטה במסדרון: אנחנו החולים שמצטופפים במחלקות הפנימיות

חיים כרמי מספר על הארוחות על המיטה, כי אין חדר אוכל. חי דוד זמיר שומע את הנשימות והשיעולים של שכניו הצמודים. ורמי אלימלך כבר התרגל לאשפוז בלא פרטיות. כך חווים המאושפזים את העומס במחלקות הפנימיות

עידו אפרתי
נעה שפיגל
אלמוג בן זכרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
סעדי בפנימית ג' בשיבא, השבוע. יש מחסור בכריות, אומרת בתה ענת. "אמרו לנו שרק בשעה 13:00 יהיו"
סעדי בפנימית ג' בשיבא, השבוע. יש מחסור בכריות, אומרת בתה ענת. "אמרו לנו שרק בשעה 13:00 יהיו"

נעמי סעדי יושבת במסדרון של מחלקה פנימית ג' בבית החולים שיבא על כורסה כחולה, שנדמית גדולה במיוחד נוכח גופה הצנום של המטופלת בת ה–84 ששקועה בה. לצדה, מיטת המסדרון שעליה העבירה את הלילה ופרגוד על גלגלים, שאמור לספק פרטיות מאולתרת בזמן הבדיקות הרפואיות. אל המחלקה עלתה רק בעשר בלילה, אחרי שעות רבות במיון. כרגע היא יושבת כששמיכה על רגליה, ממתינה לכרית שתגיע רק בצהריים. מבטה רגוע, אין בה כעס על המערכת. "מותר לך לכתוב?", היא שואלת. בתה ענת, שנמצאת לצדה מרגיעה: "מותר אמא, היום לא יום שבת".

תגובות