בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באו בגלל הכסף, נשארו בשביל הכיף

שותפים בקרנות הון סיכון ישראליות מספרים על אחד המקצועות המודרניים והנחשקים ביותר, ואיך, אם בכלל, אפשר להגיע אליו. ומה הם חושבים על העיסוק שלהם? "זה מקצוע פנטסטי, אטרקטיווי ומעניין. יש בו כיף, כסף, כבוד, כוח והשפעה. אין התחייבות מראש לביצועים קונקרטיים, ואין תוכנית עסקית"

תגובות

מספר המובטלים המחפשים עבודה יותר משנה ירד מכ-170 אלף בתחילת 2004 לכ-135 אלף כיום המגזר הציבורי בישראל מונה 700 אלף עובדים - כשליש מכלל השכירים במשק

"לחברת השקעות דרוש מנהל עם רשת קשרים ענפה, ניסיון של כמה שנים בחברת היי-טק גדולה או חברת סטארט-אפ (ולא משנה אם הצליחה או נכשלה), או עבודה כעורך דין במשרד ידוע. תנאי ההעסקה: הרבה ישיבות, קוקטיילים, חברות בדירקטוריונים רבים ונסיעות רבות לחו"ל במחלקת עסקים. מקום העבודה: משרדים מפוארים בהרצליה פיתוח, עם חלון גדול לים. הערה: השכר הוא כ-300 אלף דולר בשנה. השכר אינו תלוי בביצועי החברה במשך שבע שנים ומובטח גם במקרה של כישלון קטסטרופלי. במקרה של הצלחה יינתן בונוס של 20% מכל רווחי החברה".

לו מודעת דרושים כזו היתה מתפרסמת - מי לא היה רוצה להגיש מועמדות למשרת חלום שכזו? משכורת ענק שמובטחת ללא קשר לתוצאות ובנוסף קוקטיילים, נסיעות, בונוסים, השפעה על חברות וניהולן? הסיכוי שמודעה כזו תתפרסם אפסי, אבל אם היא היתה מתפרסמת, היא ללא ספק היתה מיועדת למנהל בקרן הון סיכון, אחד המקצועות הנחשקים במשק הישראלי. תעשיית ההון סיכון הישראלית - חרף הכותרות השמנות בעיתונות - זעירה ומונה כ-50 קרנות מקומיות, שבהן מועסקים 400-300 עובדים. עוד כ-50 ישראלים מועסקים בהון סיכון בחו"ל.

על אף שמדובר במספר קטן של מועסקים בתחום, קהילת ההון סיכון היא בעלת השפעה גדולה על הכלכלה הישראלית. מנהלים של קרנות הון סיכון הם בעלי כוח פיננסי עצום ומגלגלים השקעות במונחים זרים לשוק הישראלי - מאות השקעות בשנה ב-3 מיליון דולר בממוצע להשקעה. באמצעות ההשקעות הללו והדירקטוריונים שבהם הם יושבים, יש להם השפעה ישירה על אלפי עובדים בתחום ההיי-טק. אבל לא רק עליהם: קבוצה קטנה זו, שגייסה יותר מ-10 מיליארד דולר בעשור האחרון, אחראית לחלק ניכר מההון הזר שמושקע בישראל ויש לה השפעה גם על מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית בעולם.

לוחמי עילית מקושרים

אנשי ההון סיכון אינם קבוצה הומוגנית. יש להם כמה נקודות משיקות בקריירה - למרבית השותפים הצעירים יש תואר אקדמי מאוניברסיטה יוקרתית בארצות הברית, ניסיון בתעשייה כמנהלים או כאנליסטים בכירים בבנקי השקעות, ועבר צבאי ביחידת עילית. יש ביניהם טייסים (נווטים דווקא חסרים שם), לוחמי סיירת מטכ"ל וייצוג נכבד לבוגרי היחידות הטכנולוגיות של חיל המודיעין.

בקרנות מועסקים עובדים בכמה רמות, שההפרדה ההיררכית ביניהן גדולה. למעלה יושבים השותפים המנהלים של הקרן, שהם שותפים או בעלים מלאים בחברת הניהול של הקרן. השותפים מקבלים את ה"קרי" (carry) - חלק יחסי שמגיע בדרך כלל ל-20% מרווחי הקרן לאחר החזר ההון הראשוני למשקיעים הפיננסיים בקרן. השותפים המנהלים נהנים משכר עצום במונחים ישראליים שנע בין 300 אלף למיליון דולר בשנה. מתחתם - בפער גדול בשכר, בתנאים ובהשפעה - יושבים שותפים רגילים. מתחתם בסולם נמצאים מנהלי השקעות בעלי תארים המשתנים מקרן לקרן ("אסושיאטס" או "פרינסיפלס") ומתחתם אנליסטים, מזכירות ואנשי מרקום.

וכאן נשאלת השאלה - איך בכלל מגיעים להיות מנהל בקרן הון סיכון?

לכל אחד יש סיפור ורקע אחר שדרכו התגלגל לתפקיד. אבל כולם הגיעו בעיקר בזכות קשרים טובים ועיתוי נכון. תעשיית ההון סיכון נמצאת כיום בדור הרביעי שלה. בדור הראשון והשני של הקרנות, באמצע שנות ה-90, לרקע הצבאי של המנהלים היה מרכיב שיווקי חשוב. בקרנות פיטנגו, קונקורד, אינפיניטי, ג'רוזלם גלובל ודלתא יש לפחות טייס אחד לשעבר ולעתים אף שניים בכל קרן. בקרנות אייפקס, אוורגרין ופורמולה יש לפחות שותף אחד שהוא לוחם לשעבר בסיירת מטכ"ל.

מרבית מנהלי הקרנות הגדולות הגיעו אל הג'וב הנחשק בטעות. בתחילת הדרך הם לא כל כך ידעו לאן הם נכנסים ומהו הון סיכון. למשל, אראל מרגלית מנהל קרן JVP - מהקרנות המצליחות ביותר בישראל - הגיע לתפקיד אחרי לימודי פילוסופיה וקדנציה כפקיד ברשות לפיתוח ירושלים שהיתה שותפה להקמת JVP בתחילת שנות ה-90.

יוסי ויניצקי, אחד השותפים הצעירים בתעשייה, התגלגל לתפקידו כשותף בקרן ההון סיכון אתגר באופן מאוד לא אופייני למקצוע - הוא ענה למודעה שנתלתה על לוח המודעות בבית הספר למינהל עסקים בו למד ב-95'. "למדתי לתואר ראשון בהנדסת מערכות ומיד אחר כך עשיתי MBA", מספר ויניצקי. "יום אחד ראיתי מודעה שצריכים עובד בקרן יוזמה, שהיתה אז קרן ממשלתית. אף אחד לא ידע אז מה זה הון סיכון ובמשך שנים הסברתי לחברים שאני בהשקעות והם ביקשו ממני המלצות על מניות, מה שלא ממש היה תחום ההבנה שלי - כי השקענו בחברות פרטיות קטנות. הבוס שלי היה יגאל ארליך וממנו למדתי. יוזמה היתה אז קרן ממשלתית עם שכר ממשלתי ואני התחלתי כאנליסט. מהר מאוד נתנו לי יותר תפקידים ואחריות על השקעות".

ויניצקי עבד במשך ארבע שנים בקרן יוזמה, שבמהלכן גם הופרטה הקרן, ואז התקדם לתפקיד של שותף בקרן אתגר שהקים יוסף צ'חנובר. "כשעזבתי את יוזמה הייתי כבר אחראי במסגרתה על שבעה מימושים מוצלחים והייתי חבר בדירקטוריונים של כמה חברות. זה נתן לי ניסיון שלא הייתי מקבל במקום אחר. אם לא הייתי עובר את המסלול הזה, היה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי להיות במקום שאני נמצא בו היום", הוא אומר. "זו תעשייה שלמרות הרוח שהיא עושה, היא קטנה מאוד, סגורה וקשה להיכנס אליה - גם אל הדרגים הנמוכים ובטח שאל הדרגים הגבוהים".

שי בייליס, שותף בקרן ונטאג' פוינט האמריקאית שמנהלת מיליארדי דולרים ומי שהקים וניהל את קרנות ההון סיכון של פורמולה, מסכים עם ויניצקי: "זו תעשייה שקשה מאוד להשתלב בה. יש שתי דרכים: הראשונה היא לצמוח בדרך הקשה בתוך קרן מתפקיד של אנליסט או מנהל השקעות - לעשות הרבה עבודת רגליים ולספוג המון ידע, אך ללא השפעה. האמת היא שאני מכיר מעט מאוד אנשים בישראל שהגיעו להיות שותפים במסלול הזה, כי כשהקרנות מגייסות שותפים הן עושות זאת לפני גיוס קרן נוספת, ואז הן לוקחות אדם חשוב כדי שיהיה להן במי להתפאר ולא את מי שעובד שם שנים.

"הדרך השנייה היא לבוא מבחוץ - מחברות סטארט-אפ מוכרות, מתפקידי מפתח בחברות בינלאומיות גדולות בהיי-טק או מתעשיית השירותים כמו עורכי דין, רואי חשבון ועיתונאים שמכירים את התעשייה. חשוב מאוד שיהיה להם אקזיט טוב ברזומה כדי למשוך משקיעים לקרן".

בייליס, שהגיע לתפקידו כשותף בקרן, באופן יוצא דופן מתפקידי ניהול של חברות תוכנה ומחשוב ישראליות - אומר כי גם לרקע הצבאי יש חשיבות, אבל פחותה: "המשקיעים הזרים מתרשמים מרזומה הכולל אזכור כלוחם בסיירת מטכ"ל או טייס בחיל האוויר וכמובן יחידות כמו 8200 שמוכרות להם. אבל לא חייבים; אני הייתי כתב בנח"ל ולא לוחם, למרות שהשותף שלי היה בסיירת".

אמיר גל-אור, שותף-מנהל בקרן ההון סיכון אינפיניטי, הוא טייס חיל האוויר במילואים וחבר בצוות האקרובטי של החיל. לדבריו, אל ההון סיכון הגיע בזכות הוריו, פרופסורים בטכניון שהטמיעו בו את הזיקה לטכנולוגיה ויזמות. "את החברה הראשונה שלי הקמתי עם אמא שלי ואחר כך בחיל האוויר עבדתי הרבה בפיתוח טכנולוגיות לתחום ושילובן. בהמשך הקמתי חברות ושימשתי יו"ר מט"י - המרכז לטיפוח יזמות.

"ואז, כשלמדתי בקורס למנהלי הון סיכון בבית הספר למינהל עסקים בהארוורד, פגשתי את מרשל בטלר, משקיע ויזם מנוסה שהחליט להקים קרן בישראל, ועמו הקמתי את אינפיניטי".

ארבעת הכ"פים

שלא במפתיע, ויניצקי, בייליס וגל-אור אוהבים מאוד את המקצוע שלהם. שלושתם מציינים סיבות דומות להנאה מהתפקיד. "הכי כיף לעבוד עם אנשים שונים. בעיני היצירה עם האנשים היא החלק העיקרי ופחות הצד הפיננסי", אומר גל-אור.

"אנשים בתעשייה הזו", אומר בייליס, "עובדים בשביל ארבעה פרמטרים המתחילים ב'כ': כיף, כסף, כבוד וכוח-השפעה. בקרנות הון סיכון יש שילוב של ארבעת הפרמטרים במינון גבוה. כל יום רואים חברה אחרת, פוגשים אנשים חכמים ויש יותר זמן ונינוחות, כי בניגוד לחברה רגילה שמנהלים - פה המשקיעים לא יושבים על הצוואר אלא ממתינים כמה שנים להבשלת ההשקעות.

"בהון סיכון אין התחייבות מראש לביצועים קונקרטיים, אין תוכנית עסקית. לוקח הרבה זמן עד שמוחקים חברות, וגם כשבכל מחיקה מדובר בכסף רב לפעמים, המשקיע רואה רק את החלק היחסי שלו במחיקה, והוא בדרך כלל לא גדול. זו גם תעשייה של אנשים אופטימיים ומוצלחים וזה גם יוצר אווירה אחרת מאשר במקצועות אחרים במשק".

בייליס אומר כי אחד היתרונות המובהקים של המקצוע הוא העצמאות שניתנת למנהליו מצד המשקיעים: "הסכמי הניהול נותנים לשותפים חופש מוחלט. המשקיע לא יכול להפסיק להעביר את הכסף כי זו הפרת חוזה, והמנהל חופשי לקבל החלטות. למרות זאת, אני ומנהלים רבים מתייחסים לכסף של האחרים כאילו הוא כסף שלנו. אין ניצול לרעה של המנדט הזה".

"זה מקצוע פנטסטי", מצהיר ויניצקי. "הוא אטרקטיווי ומעניין. בניגוד לניהול בחברות, בהון סיכון רואים כל הזמן מעבר לחברה אחת בלבד. אין בוס אחד. רואים את הטכנולוגיות הכי חדשניות בעולם וזה כמו הצצה לעתיד. אנחנו מדברים עם אנשים יוצאי דופן - אנשים שהם יזמים ברוחם או מדענים גאונים. אני ממליץ למי שרוצה להיכנס לתעשייה הזו לצבור ניסיון תפעולי בהיי-טק. ההמלצה הזו תקפה גם לטייסים. לא הייתי ממליץ לתכנן מראש להשתלב בהון סיכון. זה קשה מאוד, ורבים ממנהלי הקרנות פשוט הגיעו לתפקיד במזל כשרובם לא ידעו מה זה".

נקודת החיסרון היחידה שהשלושה מציגים היא העבודה מסביב לשעון הגלובלי - הם משקיעים בין השאר בחברות ישראליות שמקימות מיזמים בסין. בחברות יש גם משקיעים אמריקאים, וזה מחייב אותם לפעול לפי שלושה אזורי זמן שונים ולספוג את הפרשי הזמנים. "זה כאב ראש גדול", אומר בייליס. *



אמיר גל-אור, קרן אינפיניטי


יוסי ויניצקי, קרן אתגר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו