לוגו ותדמית לאל-על

דן רייזינגר, 1971

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

דן רייזינגר אומר שהמטוסים החדשים של אל-על מזכירים לו ארונות קבורה. הגל הכחול-כהה שיוצא מתא הטייס ונמשך עד הזנב כמו עוטף אותם בטלית, ומשתלט על פס הכסף הצמוד שנעלם מהעין מול סנוורי השמש. כמי שעיצב את התדמית למטוסים בין שנות ה-70 ל-90, קיווה רייזינגר שמישהו יטרח להתייעץ אתו. הוא שלח מכתב להנהלה וקיבל הסבר שמעכשיו בואינג מעצבת בעצמה את המטוסים, בתיאום עם הלקוח.

לאחרונה הבחין המעצב, יליד יוגוסלוויה בן 72, שגם אותיות הסמליל (לוגו) שעיצב לאל-על ב-71' עברו שיפוץ במודעות החברה. הלוגו הקלאסי - שמשלב לסירוגין את שם החברה בעברית ובאנגלית עם דגל ישראל לכלל יחידה הרמונית - נמצא בסכנת הכחדה. הוא מקווה שהציבור יהיה עירני ושהתקשורת תעורר דיון ביקורתי בנושא. חתן פרס ישראל לעיצוב כועס שפוגעים בעבודות שלו, אבל אין לו כוח למלחמות עולם. אל-על לא שונה בעניין הזה מחברות אחרות, שמסיבות השמורות עמן ועם המפרסמים המשועממים שלהן, מכריזות בשנים האחרונות על "מתיחת פנים" ופוגעות בסמלים שכבר היו לאגדה. כך נשחט הצבי של הדואר (ע"ע), כך נרמסו סמלי הבנקים. להם אף אחד לא טורח לסדר מצנח זהב.

האירוניה היא שהסיפור של רייזינגר ואל-על נחשב לסיפור הצלחה בינלאומי: הלוגו והתדמית - שעיצב לחברה (מנופי המדבר בחלל הפנים ועד לסט כלי הפלסטיק הכתומים) זכו לתשבחות נלהבות בספרי עיצוב (ביניהם ה"וורלד לוגוס" הנחשב של הוצאת גראפיס) ובתערוכות בינלאומיות. אפילו בואינג בחרו בהם לקישוט אחד המטוסים החדשים בסלון האווירי של לה בורז'ה.

כשרייזינגר הציע את רעיונותיו להנהלת אל-על, הוא הופתע מעוצמת ההתלהבות. אז, הוא אומר, ישבו בחברה אנשים שהפגינו רגישות לעיצוב, והבינו שהתדמית הכבדה מתחילת שנות ה-60 מחייבת רענון. ג'ורג' הים הבריטי ואוטו טרוימן ההולנדי גיבשו את האותיות שמשמשות את הלוגו עד היום, אבל העברית והאנגלית לא נדבקו להם יחדיו. רייזינגר, שנקרא לעצב את הג'מבו הראשון עם דורה גד, עידן והטה אותן לזווית שתיטיב עם שתי השפות, למה שהוא מכנה "גשר", בהתאם לסמליות של המוביל הלאומי. גם הדגל קיבל טוויסט בעלילה והשלים מבנה אחיד ודינמי, שאיחד באלגנטיות את שלל המרכיבים והתיישב היטב מעל הכנף.

צבעי הכחול-דגל והזהב-זית, עמוסי הסמליות של טרוימן את הים, הוחלפו בכחול-ים וירוק בהיר צעירים וקלילים. השינוי זכה לברכתם של השניים והשתלט בשנות ה-70 על המראה הכולל של החברה. למרבה האבסורד, הכחול הכהה שאל-על ביקשה כל כך להיפטר ממנו חזר לקשט את מטוסי החברה.

רייזינגר עיצב מאז מאות כרזות וסמלים, ביניהם למוזיאון תל אביב, למכביה, לחברות דלק, טבע ודפי זהב, וכן היה אחראי לכחול-אדום-לבן המוצלח של רכבת ישראל, אבל גם הוא מסכים שהתדמית לאל-על היא כרטיס הביקור הבינלאומי שלו.

ברוך נאה, המעצב החדש, טוען שהוא מכיר במטען הרגשי-לאומי שמעורר הלוגו. לדבריו, הגופן (פונט) של רייזינגר היה חזק, נוקשה ומיושן, והוא נדרש להפוך אותו לנגיש וידידותי יותר בנגיעות קלות. מה מסתתר מאחורי המלים המעוצבות האלו? לפי נאה, האפור הקר והכסוף מהגלגול האחרון הפך לחם ורגשי יותר, הכחול הפך לרווי יותר. הכדור אצל הנוסעים. (נ"ב)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ