מצד שני | עמנואל סיון

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

זמן-מה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים יצא מר שבתאי שביט, ראש המוסד לשעבר, בהצהרה כי בזאת החלה מלחמת העולם השלישית; לבי החסיר פעימה. הכיצד? פרצה מלחמת עולם ואנו לא הרגשנו? עד מהרה החזיקו החרו אחריו ניוט גינגריץ', תועמלן רפובליקאי בארה"ב, ואפילו הסנטור ג'ון מק'קיין. אף אחד מן השלושה לא נימק את דבריו ונותר החשד שמא אין כאן אלא מליצה לתפארת, עד שהצטרף אליהם מר אפרים הלוי, אף הוא ראש מוסד ויועץ לביטחון לאומי לשעבר, הידוע גם כאדם משכיל ובקיא בהוויות עולם. כאן ממש הסתקרנתי, אלא שגם הוא לא הרבה להסביר.

והנה בא ספרו, "אדם בצל", העוסק בפעילותו בשנות ה-90 ובראשית המאה הנוכחית, ובהרהוריו עליה. צריך הקורא לצלוח שלושה רבעים של הספר כדי להגיע לשאלת "מלחמת העולם השלישית". הצליחה אינה קלה, שכן בתרגום העברי לא נותר כמעט דבר מהסגנון האלגנטי של המקור האנגלי. עם זאת, יש לומר כי שלושה רבעים אלה של הספר שבים לחיים בכל פעם שהמחבר מספר באורח מפורט ומרתק על פרשיות שבהן היה מעורב (הסכם השלום עם ירדן, פרשת משעל).

רק ברבע האחרון של הספר מגיע הלוי לדיון בעולם שלאחר 11 בספטמבר. הוא נזקק כאן רק פעם אחת למושג "מלחמת עולם שלישית", ומתברר שכוונתו היא לשינוי מפליג שהתחולל בעצם כבר מראשית פיגועי אל-קאעדה, בשנת 1998, במערך היחסים הבינלאומיים. הדפוס הדומיננטי בהם, לאחר עשור שלו יחסית (עם תום המלחמה הקרה), הוא מאבק אידיאולוגי אלים, אך לא בין מדינות כי אם בין מדינות לבין אגף קנאי של איסלאם רדיקלי חוצה-גבולות, אשר מבקש - בדרכי טרור - לערער את יציבותם של חלק מן המשטרים, בעיקר המוסלמיים, ולפגוע במשטרים אחרים, רובם מערביים, המשמשים לאלה הראשונים משענת ותמיכה.

עיקר הלחימה נעשית בחשאי, באזור הצללים, במעקב אחרי תנועות של אנשים וכספים, בסיכולים ממוקדים, "מעצרים מיוחדים" ובתי כלא אקס-טריטוריאליים, ובניסיונות להבין את האינדוקטרינציה הקנאית הנעשית באמצעות האינטרנט. אין כאן מהלומות ניצחות אלא לכל היותר ניטרול, ניטור ומעל לכל מאבק על נשמות, מוחות ולבבות של מיליוני מוסלמים, מקצתם באירופה.

את חוקי המשחק החדשים, את בעיותיהם המשפטיות והמוסריות, את הקושי להחדיר סוכנים לתוככי מחתרות חשדניות ועל פי רוב נקיות-כפיים (לכן אין חבריהן ניתנים בנקל לסחיטה) - את כל אלה מסביר אפרים הלוי דבר דבור על אופניו. ובניגוד לטון הזהיר של דבריו לגבי מדיניותה של מדינת ישראל בשנות ה-90 - מדוע הוא קובע קצרות שדינו של תהליך אוסלו נגזר מראש להיכשל? סתם המחבר ולא פירש - הוא אכן מוכן לחשוב "מחוץ לקופסה" על השנים האחרונות.

עם חמאס וחיזבאללה, לדעתו, לא יהא מנוס מלהגיע להסכם, והדבר אפשרי באופן עקרוני, משום ששתי התנועות דוגלות במדינת-הלאום שהיתה יסודו של הסדר העולמי שטרם 2001, ויש לעשות כל מאמץ כדי לבדל אותן מכוחות חוצי-גבולות. עם ארגון אל-קאעדה, לעומת זאת, ארגון המורכב מבליל של בני עמים מוסלמים וחותר להקמת ח'ליפות או לפחות ח'ליפות-שבדרך, שהליבה שלה תהיה בסיס טריטוריאלי אוטונומי (דוגמת אפגניסטן שלפני המתקפה האמריקאית באוקטובר 2001 או מה שמתחיל להיווצר ב"משולש הסוני" שבמרכז עיראק ), אין מקום לפשרה ותיתכן רק מלחמה עד חורמה. רק החלשתו ובידול האוכלוסיות המוסלמיות ממנו, לרבות אוהדי חמאס, יביאו לדחיקתו לשוליים אם כי אולי לא לעקירתו משורש.

החזון התמים של "טרור כמטרד גרידא", שהמועמד הדמוקרטי ג'ון קרי הציג כמציאות בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2004, עדיין רחוק מאוד, והמאבק להגשמתו יהיה בהכרח ארוך ומפותל. דווקא על רקע חשיבה רעננה זו, מתבקשות שתי תמיהות על נושאים, שבהם גזר המחבר על עצמו שתיקה. הראשון הוא היעדר כל התייחסות למלחמה בעיראק, אלא אגב אורחא (עמ' 178): האם היתה המלחמה, כטענת הנשיא בוש והאחיתופל שלו, דיק צ'ייני, חלק הכרחי מהמאבק העולמי בטרור? כלום היתה באמת סכנה של התהוות ציר-רשע בין סדאם לבין ארגון אל-קאעידה? שלא לדבר על סכנה מוחשית של נשק להשמדה המונית בידי הרודן העיראקי. כלום לא היתה כאן הטיית משאבים אדירים לנתיב שאין דבר בינו לבין היעד המרכזי, שהוא להכות את הטרור ולהופכו לשולי? כלום סייע כיבושה המתמשך של עיראק להטיית לבם של תושבי האזור משנאת המערב? כאן ממלא המחבר פיו מים.

ולתמיהה השנייה; בצד תובנות מעניינות רבות שיש למחבר על הסכסוך הישראל-ערבי (למשל התיאור הביקורתי בפרק 15 על הרשלנות שאיפיינה את טיפולה של הממשלה ב"תוכנית הדרכים"), הוא אינו מזכיר אפילו פעם אחת את מפעל ההתנחלות: כלום היה בו תרומה לביטחון ישראל, או שמא רק הפניית משאבים אדירים לכיוון שמונע מראש כל הסדר? כלום העלה את סף הקנאות הדתית בעולם המוסלמי, ובמיוחד סייע לעליית החמאס, או שדווקא העלה את המחיר של דחיית הפתרון עבור הערבים? כיצד ייתכן שאדם שהקדיש את חייו לביטחון ישראל אין לו הרהורים, ולו בדיעבד, בנושאי מפתח מעין אלה?

ספרו של עמנואל סיון, "התנגשות בתוך האיסלאם", ראה אור בסדרת אופקים, הוצאת עם עובד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ