בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע בשבילי הסרטן

תגובות

ב-5 בינואר 2008 חשתי בגוש בשד. עברתי סדרת בדיקות, ובסיומן הומלץ לי להיבדק על ידי כירורג. הגעתי למרפאתו של כירורג בקופת חולים - ד"ר אשוח - שחשד שמדובר בגידול. בלי שעברתי בדיקת הדמיה כלשהי, הכירורג נטל מהגוש ביופסיה באמצעות ניקור. הפעולה הותירה אותי פצועה ואחריה טופלתי באנטיביוטיקה תקופה ארוכה. כשהרופא בישר לי שבבדיקה עלה חשד שהגוש בשד הוא גידול ממאיר, ביקשתי לקבל את התוצאות (מידע השייך לחולה). הרופא השיב שאוכל לקבל את התוצאות ממנו אישית שבוע לאחר מכן או לקבוע תור במרפאתו הפרטית בכרמל. הצלחתי לקבל את התוצאות באינטרנט ומאז נפרדו דרכינו.

בעזרת קשרים הגעתי למרפאתה הפרטית של הכירורגית ד"ר קרן אור. כאילו לוהקה לתפקיד "הרופא היודע" מתוך ספרה של אילנה המרמן "במזל סרטן", ד"ר קרן אור ידעה לתאר כיצד נראה ומתנהג תא סרטני, נעזרה בשקפים והבטיחה שהגידול אינו ממאיר. היא הציעה לי לבוא לביקורת נוספת כעבור חודש.

אחרי הפגישה אתה יצאתי לסיבוב בקניון, שם ממוקמת מרפאתה. רק כשהגעתי הביתה החלו להתגנב ללבי חששות. הבנתי לפתע, כי סביר שהרופאה אינה יודעת מה היא שחה, כל עוד לא שלחה דגימה מהגידול לביופסיה. לבקשתי, היא קיבלה אותי למחרת כדי לבצע את ההליך.

כשהתקבלו תוצאות הביופסיה הבנתי כי עתידי אינו סוגה בשושנים. הד"ר היתה בחוץ לארץ ואני ציפיתי בדריכות לשובה. כשהגעתי לבסוף לביקור חוזר במרפאתה, היא התוותה תוכנית לטיפולי כימותרפיה שאעבור במשך שנה. שתינו התעלמנו מניתוח רשלני שעברתי, שהותיר בגופי חלק מהגידול. לא התייחסנו גם להבדל בין כירורגים לאונקולוגים, שהם אלה שאמורים להציע תוכנית טיפול לחולי סרטן.

החלטתי לחפש כירורג אחר וכך הגעתי למרפאתו הפרטית של פרופ' צדק, הממוקמת ברחוב חרישי ומהודר ברמת השרון. בנון שלנטיות הבטיח לי המומחה שלא אמות מזה. הוא גם סירב בביטול לענות לשאלותי בנוגע לפרוגנוזה וקבע לי תור לניתוח בבית חולים ציבורי.

ימים אחדים לאחר הניתוח, עדיין שתת דם מהפצע. הכירורג גער בי והסביר שהסיבה לכך היא "הורדת פלסטר". לפני שיצאתי ממרפאתו, מושפלת, הוסיף: "זו רפואה ציבורית!" המתנתי לתוצאות כשלושה שבועות וכשאלה הגיעו קבעתי תור אצל האונקולוגית בקופת חולים, ד"ר נחליאלי. זו פתחה את הפגישה בשאלות שטרדו את מנוחתה, ובראשן מדוע פניתי דווקא לרופאים שבהם תליתי את תקוותי עד כה, ולא אליה. באופן נחרץ קבעה כי סיכויי ההישנות של הגידול גבוהים מאוד, מתוך התעלמות מהערכות שפורסמו בספרות המקצועית, שלא עלו בקנה אחד עם עמדתה.

לימים נזקקתי לניתוח נוסף, והחלטתי שאעבור אותו בבית חולים פרטי. בעודי על שולחן הניתוחים, כשלידי המרדים עם זריקת הטשטוש ולנגד עיני הנוף לים, שאל אותי פרופ' צדק היכן הצ'ק. לשמחתי, לא רק בתכריכים אין כיסים, אלא גם בחלוקי חדר ניתוח. סוף השבוע עם הנוף לים עלה כ-30 אלף שקל, שהביטוח המשלים לא כיסה.

לאחר ששמעתי שבארצות הברית יש בדיקה המאפשרת לקבוע אם חולת סרטן השד תפיק תועלת מכימותרפיה, פניתי לקופת החולים וביקשתי אישור לעבור את הבדיקה. הקופה סירבה והעדיפה שאעבור כימותרפיה במקום בדיקה שעלותה 20 אלף שקל. חשבון ביניים: עתידי לוט בערפל, עלות המסע הרפואי (ניתוחים פרטיים ובדיקה להערכת התועלת שבכימותרפיה) מסתכמת ב-50 אלף שקל. נאלצתי לעבוד אין סוף שעות.

אחרי המתנה קצרה יחסית הגיעו תוצאות הבדיקה מארה"ב. התברר שהתועלת של הכימותרפיה לא תהיה גבוהה, אבל איאלץ לעבור הקרנות.

פניתי לבית החולים והבנתי שיהיה עלי להמתין חודשים. למותר לציין, שמבחינה רפואית דחיית ההקרנות סיכנה אותי.

לבסוף עברתי סדרת הקרנות, שהסתיימה ביום הולדתי ה-48. איני סבורה שלמישהו היתה כוונת זדון. אני מניחה ששחיקה מובילה לקהות חושים ולציות עיוור. ממסעי עד כה הפקתי תובנות לא מעטות.

לחולים אני ממליצה: העדיפו רופאים ספקנים וצנועים, למדו בעצמכם את כל המידע הרפואי הדרוש לניהול המחלה שלכם. מטבע הדברים, אתם אלה שמגלים בה את מרב העניין.

ממנהלי המערכת ומהרופאים אני מבקשת בכל לשון של בקשה: רפואה אישית אינה רק מתודה מחקרית או הסדר כספי. הקשיבו לחולה בסבלנות ולמדו את ההעדפות שלו. אינכם בהכרח טובים ממנו בקבלת החלטות. אני מבקשת שתתייחסו בכובד ראש לעוולות שגוללתי כאן. ייתכן שתמצאו סתירות בגרסתי. בחקירה נגדית בוודאי שלא אוכל להסביר מדוע חזרתי לפרופ' צדק, וגם תירוץ לפרחים ששלחתי לו לחג אתקשה להמציא.

איני רוצה לדמיין את קורותי ללא המשאבים הכספיים והנפשיים שעמדו לרשותי. את הסרטן לא מנצחים, אבל אפשר להיאבק בממסד רפואי רשלן, מסורבל וחסר רגישות. ברצוני להודות לשתי צדיקות ששאלו לשלומי מפעם לפעם - ד"ר מירב בן דוד, אונקולוגית רגישה ואנושית בתל השומר, המלווה אותי בשגרת המעקב, ורופאת המשפחה ד"ר נטע קריץ, שליוותה באומץ ובמסירות את מסעי במסדרונות הממסד הרפואי והפעילה שיקול דעת רפואי.

הכותבת היא פסיכולוגית, המשתתפת בתוכנית "הידברות" במכון הפסיכואנליטי בירושלים. שמות הרופאים במאמר, מלבד שני השמות האחרונים, בדויים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו