בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלים מרפאות

* כתיבה על אירוע טראומטי יכולה לשפר את בריאותו הנפשית והגופנית של הכותב

תגובות

המשורר והסופר האנגלי רוברט גרייבס, שמת ב-1985, כתב: "להיות משורר הוא מצב יותר מאשר מקצוע". הסופר עמוס עוז אמר פעם כי "יצירה נולדת מתוך פצע". ואכן, סופרים ומשוררים רבים "מרפאים את פצעיהם" באמצעות הכתיבה, ובוודאי גם מסייעים ל"ריפוי" של הקוראים. אבל העיסוק בכתיבה אינו שמור לסופרים ולמשוררים בלבד. כתיבה היא נחלתו של כל אדם.

ב-20 השנים האחרונות מתרחב המחקר בדבר הקשר שבין כתיבה לבין שיפור בבריאות הגופנית והרגשית של הכותב. במחקרים השתתפו סטודנטים, נשים שעברו תקיפה מינית, מהנדסים שפוטרו ואסירים עם הפרעות פסיכיאטריות. בשנת 2002 יצא לאור הספר "כתיבה כריפוי", ובו נסקרים מחקרים רבים שהתבססו על שיטה דומה: חברי הקבוצות שהוזכרו לעיל התבקשו לכתוב על נושא רגשי קשה במשך 15-20 דקות בכל יום, במשך שלושה ימים. הנבדקים ענו על שאלונים לפני משימת הכתיבה ואחריה. תשובותיהם הצביעו על שיפור רב בבריאותם הנפשית והגופנית בעקבות הכתיבה, בהשוואה לנבדקים מאותן קבוצות אוכלוסייה שכתבו על נושא חופשי לפי בחירתם.

הסיבות לשיפור במצב הבריאות הגופני והנפשי בעקבות כתיבה על נושא רגשי קשה עדיין אינן ברורות. לתופעה ניתנו כמה הסברים: הכתיבה נתנה לנבדקים הזדמנות ליצור משמעות ולארגן באופן בהיר יותר מחשבות ורגשות קשים; מעבר מהתמקדות ב"אני" ובראייה סובייקטיבית של הכותב, להתמקדות בסביבה ובראייה חברתית - "מחוץ" לשדה הרגשי של הכותב; הקהיית רגשות (דה-סנטיסיזציה) מול חשיפה רגשית ממוקדת. כתיבה על חוויה טראומטית בצורת סיפור, יוצרת אצל הכותב מרחק רגשי מהסיטואציה הקשה ומעניקה לו תחושה של שליטה באירוע הטראומטי. בכל סיפור יש התחלה, אמצע וסוף. מכאן שכתיבה במתכונת של סיפור יוצרת אצל הכותב יכולת ארגון טובה של חומר טראומטי.

במחקר שפורסם ב-2001, החוקרים בדקו שלושה סוגי כתיבה: כתיבה נרטיבית-סיפורית; כתיבה שבה הנבדק מרכיב רשימה של מחשבות ורגשות; וכתיבה בנושא חופשי. התוצאות הראו כי שיפור בריאותי גופני ונפשי רב יותר הושג בקרב הקבוצה שעסקה בכתיבה נרטיבית-סיפורית, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות.

במחקר אחר באותה שנה, נמצא שאנשים הכותבים מלים קוגניטיביות רבות, כמו "בגלל", "סיבה", "היגיון", "על פי השכל הישר", חווים שיפור בריאותי רב. שיפור רב יותר היה אצל כותבים שהשתמשו במלים המתארות רגשות חיוביים ברמה גבוהה ובמלים המתארות רגשות שליליים ברמה בינונית. עוד נמצא, כי כותבים שעברו ממלים כמו "אני", "לי", "שלי", לרבים - "אנחנו", "אתם", "הם", שיפרו עוד יותר את מצב בריאותם. ממצא זה מסביר כי המעבר לגוף שלישי "מרחיק" את זיכרון הטראומה ותורם לשליטה רבה יותר בתכנים, בדומה ליכולת "לספר מחדש" את האירוע הטראומטי.

מה מעניק לכתיבה את כוחה התרפויטי? הנרטיב מכניס היגיון באירוע מאכזב; האירוע הופך למאורגן יותר; כך מתאפשר מתן משמעות חדשה לאירוע היסטורי-טראומטי; הכותב יכול לתייק את האירוע הטראומטי במוחו ולהמשיך הלאה בחייו. במחקר שנערך בשנת 1989, נמצא שנשים שחלו בסרטן השד ולא הצליחו למצוא משמעות למחלה, הרגישו רע יותר מנשים שחלו במחלה והצליחו לייחס לה משמעות. לפי ממצא אחר, אנשים שכתבו תיאורים מילוליים על מצבם הטוב והחיובי בעתיד, ביקרו פחות אצל רופא המשפחה בהשוואה לכותבים שתיארו נושאים נייטרליים.

כתיבה על טראומה אינה חייבת להתבסס על אירוע אמיתי. במחקר ב-1996, נמצא כי אנשים שכתבו על אירוע טראומטי, אמיתי או דמיוני, ביקרו פחות אצל רופא המשפחה בהשוואה לכותבים שכתבו על נושא נייטרלי.

המסקנה היא שאדם הרוצה לעזור לעצמו יכול פשוט להוציא נייר, עט או עיפרון, או לגשת למחשב ולהתחיל לכתוב.

הכותב הוא פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה, מזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו