בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איגוד הגינקולוגים לעליון: מומים קלים בעובר אינם בגדר רשלנות רפואית

בכירי התחום קוראים לביהמ"ש לבלום את גל תביעות הפיצויים של הורים

תגובות

האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה הגיש אתמול לבית המשפט העליון מסמך עמדה יוצא דופן, המפרט לראשונה את המומים המולדים שאינם יכולים לטענתם להיחשב עילה לתביעת רשלנות רפואית בגין "הולדה בעוולה". בין המומים, המוגדרים במסמך "קלים" - היעדר איבר המהווה חלק מזוג. למשל, היעדר כליה, עין או כף יד - ייחשבו לכאלו. משמעות ההמלצה היא שגם אם רופאים לא איתרו בהיריון מומים כאלה, לא ניתן יהיה להגיש נגדם תביעת רשלנות רפואית.

המסמך הוגש בתיק המאחד ארבע תביעות שהגישו הורים נגד מוסדות רפואיים, לאחר שילדיהם נולדו נכים. ביהמ"ש נעתר לבקשת ההסתדרות הרפואית להציג את עמדת האיגוד הגינקולוגי. במסמך מחולקים המומים המולדים לשלוש קבוצות, בהתאם לחומרת הנכות של היילוד, וקובעים כי הקבוצה המוגדרת "מגבלה קלה בתפקוד" אינה ראויה כלל להיכלל בהגדרת הולדה בעוולה, המאפשרת הגשת תביעה.

במומים אלה נכללים מומים גופניים "קלים", "אשר ללא ספק כרוכים באי נוחות ומגבלה בתפקוד, אך אין בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על איכות חיי הפרט... ואין בהם כדי לפגוע באפשרותו לחיים עצמאיים ונורמטיביים", קובע נייר העמדה.

לפי המלצת האיגוד, מומים אלה לא יוגדרו כהולדה בעוולה, וכי גם אם הרופאים לא התריעו בזמן על הבעיה לא יוכלו הוריו לתבוע פיצויים.

לדברי גינקולוג בכיר, "משמעות ההמלצה היא כי לא ניתן יהיה לתבוע את הרופאים בהמשך בבית המשפט בגין המום המולד, גם אם הרופאים לא איתרו או לא התריעו בפני ההורים על המום".

לדברי הרופא, "נקודת המוצא היא שרוב הרופאים מעדכנים את ההורים לעתיד על חשד למומים, ואם ההורים מבקשים להפיל עובר בשלבי היריון מוקדמים - אין בעיה. אולם, אם מסיבה כלשהי התינוק נולד בהמשך עם מום קל, אין מקום להגדיר זאת הולדה בעוולה כל עוד קדושת החיים היא ערך עליון".

בקבוצה השנייה מפרטים הגינקולוגים מומים המאופיינים ב"מגבלה בינונית בתפקוד", שדרגת חומרתה אינה דורשת את עזרת הזולת לכל החיים. בקבוצה זו נכללים למשל מום בלב או בריאות המאפשר איכות חיים סבירה אך מונע אפשרות למאמץ גופני, נמיכות קומה קיצונית ועוד. במקרים אלה ממליצים הגינקולוגים לאפשר הולדה בעוולה רק כשמומים אלה קשים ופוגעים בתפקוד.

בקבוצה השלישית, "מגבלה קשה בתפקוד", נכללים מומים היכולים להיחשב הולדה בעוולה באופן מובהק, כיוון שמעורבים בהם איכות חיים ירודה, חוסר יכולת לתפקוד עצמאי וצורך בתלות מוחלטת בזולת כל החיים. ברשימה זו נכללים מומים מבניים במוח, שידרה שסועה, עיוורון, חסר של שתי הידיים ותסמונות גנטיות הכרוכות בפגיעה התפתחותית משמעותית.

על נייר העמדה חתומים שישה מבכירי הגינקולוגים בישראל: יושב ראש האיגוד הגינקולוגי, הפרופסור אריה הרמן מאסף הרופא; הפרופסור וצלב אינסלר, יושב ראש המועצה הלאומית לרפואת נשים; הפרופסור אליעזר שלו מבית החולים העמק; יושב ראש החברה לרפואת האם והעובר, הפרופסור יעקב בר מוולפסון; הפרופסור שמחה יגל מהדסה הר הצופים; והפרופסור רון טפר מבית החולים מאיר.

"זוהי עמדה רפואית מקצועית, שבאה לפרוש את כלל ההשלכות והמשמעויות של הסוגיה, כפי שניבטות מעיניהם של העוסקים יום-יום במלאכה: אלה היוצרים חיים ואלה הגודעים אותם - הרופאים המלווים את התהליך מראשיתו ועד סופו - בין אם סופו בלידת עובר בריא או בהפסקת היריון יזומה", כותבת ההסתדרות הרפואית בעמדה שהוגשה לבית המשפט על ידי באי כוחה, עורכי הדין אלי זהר, מירב שגיא וענבל זוהר.

"הולדה בעוולה" הוא מונח משפטי שהוכר לראשונה בבית המשפט העליון בפברואר 1986, המאפשר פיצויי רשלנות רפואית להורי תינוקות שנולדו עם נכויות, אם הרופאים לא איתרו או לא התריעו בהיריון על מום באופן שאפשר להורים לבצע הפלה.

לטענת ההסתדרות הרפואית, בשנות ה-80 נעשה שימוש במונח בלידת תינוקות עם מומים קשים במיוחד, אולם בשנים האחרונות רווח הטיעון המשפטי בתביעות והפך ל"כוללני ושכיח, ללא קשר לחומרת המום ומשמעותו לוולד".

לטענת ההסתדרות הרפואית, "השימוש הרווח כיום במונח הולדה בעוולה בזירה המשפטית הביא לזילות של ממש בערך חיי העובר, לדילמות בלתי אפשריות בעבור הרופאים והעוסקים בגינקולוגיה, ולמסר קשה - שלא לומר הרסני - באשר לתפיסת החברה את בעלי הליקויים והמומים".

ההסתדרות הרפואית מבקשת להגביל את עילת הולדה בעוולה המוגשת בתביעות רשלנות רפואית, ולטענתה יש "לקבוע אמות מידה ראויות לשימוש בעילה זו, תוך אימוצו של המדרג הרפואי".

רוח גבית מקבלים בארגון מפסק דין של השופטת שולמית וסרקרוג, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, שפסקה בתיק מסוים כי "כל עוד הילד יכול להפיק הנאה מחייו, יכול הוא רק לברך על כך שבא לעולם, ומבחינתו שלו, מצב זה עדיף על מצב שההנאה היתה נשללת ממנו אילו ההיריון היה מופסק בעודו ברחם אמו".

דן אבן




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו