בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחבר בין הרופאים לחולים

* יוזמה חדשה מבקשת לשפר את בטיחות הטיפול הרפואי תוך שיתוף פעולה בין המטפלים למטופלים. גם משרד הבריאות מעורב בתהליך

תגובות

לפני שלוש שנים וחצי הוזמנה עו"ד שרקה ירון לאירלנד, לסדנה המבקשת לייצר דיאלוג בין מטופלים למטפלים במערכות בריאות בעולם. לאחר שחוותה בעברה את עוולות המערכת הרפואית כחולה בסרטן השד, היא מכירה מקרוב את הקצרים בתקשורת.

ירון, ממקימות הקואליציה לקידום המאבק בסרטן השד, פעילה באגודה למלחמה בסרטן וחברה בוועדות הארגון הרפואי הבינלאומי "Cochrane Collaboration", לא שיערה עד כמה ישתנו חייה כשהצטרפה לארגון בטיחות המטופל הפועל בחסות ארגון הבריאות העולמי והוזמנה לאירלנד.

בסדנה פגשה ירון בד"ר יעל אפלבאום, מנהלת המחלקה להערכה באגף להבטחת איכות במשרד הבריאות. "נפגשנו משני צדי המתרס, מטופלת ומטפלת, בעוינות רבה", מספרת ירון. "בתום הסדנה התברר שמטופלים ומטפלים פועלים בקווים מקבילים שלא נפגשים, באופן הפוגע בבטיחות הטיפול הרפואי". הקשר ביניהן נשמר גם אחרי שובן ארצה. "בהתחלה היינו חשדניות, כי באנו ממקומות שונים, אבל סיימנו כחברות אמת", מספרת אפלבאום. במארס הקרוב, לאחר שהצטרפו אליהן רופאות בכירות ומטופלות, ישיקו ירון ואפלבאום את "שב"ט" (שותפות לבטיחות הטיפול) - עמותה לקידום בטיחות הטיפול הרפואי בישראל. הפרויקטים שהן מבקשות ליזום, המתפרסמים כאן לראשונה, עשויים לשנות מקצה לקצה את הטיפול הרפואי המקובל בישראל.

חוק ההתנצלות

בימים אלה עמלות ירון ואפלבאום על הכנסת נציגי מטופלים לוועדות לניהול סיכונים הפועלות בבתי החולים. צוות ההקמה יבקש לקדם בישראל את "חוק ההתנצלות", הנהוג כיום ברוב מדינות ארה"ב. במסגרת החוק, יכול מטפל להתנצל בפני המטופל על עוולה בטיפול, באופן שלא יהווה הודאה באשמה. משרד הבריאות סלל את הדרך, כשהגדיר בסוף דצמבר 2010 שישה אירועי "לעולם לא", שהתרחשותם תחייב בתי חולים להתנצל רשמית בפני מטופלים.

היקף הטעויות והכמעט-טעויות במערכת הבריאות הישראלית אינו ידוע, עקב העדר דיווח בנושא. "לפי ההערכות, רק אחת מכל תשע טעויות מדווחת", אומרת ירון. "לכן, המערכת מתקשה לתקן את עצמה, פועלת מאימת המערכת המשפטית ומנסה להסתיר מידע ככל שהיא יכולה".

השינוי המבני שמקדמות מקימות שב"ט עשוי לשפר את המצב. "כיום אין חוקי חיסיון ואם מטפל מתריע על בעיה, הוא עלול למצוא עצמו חשוף לתביעה, ענישה ופרסום", אומרת אפלבאום. "אם דיווחים יתקבלו באופן חסוי, המערכת תוכל ללמוד מהטעויות". בבריטניה, דנמרק ואוסטרליה כבר פועלות מערכות אנונימיות לדיווח על טעויות רפואיות.

את המיזם של ירון ואפלבאום מניעה אמונתן כי מטפלים ומטופלים צריכים לקבל אחריות משותפת על הטיפול הרפואי. "המטפל צריך לתת למטופל מקום בקבלת ההחלטות, והמטופל צריך להפסיק להיות פסיבי", אומרת ירון.

העמותה תנסה לשנות את אופי עבודתם של הרופאים מול החולים והמחשב. לפי הערכות, מתוך עשר דקות טיפול, רופא המשפחה מקדיש תשע דקות לעבודה מול המחשב. "מדובר בפתח לטעויות ולפגיעה בבטיחות הטיפול", טוענת ירון. "חשוב שהמטפל יוכל לקבל מידע לא רק מהמחשב ומהבדיקות, אלא גם מהמטופל ובני משפחתו, מהמראה שלו ומשפת גופו".

עוולות המערכת

בעמותה מודעים ליחסי הכוחות שבהם המטפל, הרופא, הוא מעל המטופל. "איננו מבקשים לבטל את ההיררכיה, אך שאיפתנו היא שאם המטופלים יהיו שותפים פעילים לשיח הרפואי, והמטפלים יכירו בהם כבני שיח, בטיחות הטיפול תשתפר", אומרת ירון. "אנו מבקשים ליצור תהליך נקי מחשדנות ולהפיץ תרבות אחרת - של בטיחות ואמון, של ביחד", מוסיפה אפלבאום. שותפות בין מטפלים למטופליהם נהפכת בשנים האחרונות למגמה מקובלת במדינות המערב. בבית החולים לסרטן "דנה פרבר" בבוסטון משתתפים המטופלים בישיבות ההנהלה. "במוסדות רפואיים מסוימים נהוג לשלב מטופלים בתהליכים של שינוי, למשל בעיצוב חדרי האחות והרופא וחדרי ההמתנה. אין סיבה שדברים שכאלה לא יקרו גם בישראל", אומרת ירון.

לירון ואפלבאום הצטרפו שותפות נוספות. מכיוון המטופלים הגיעה אפרת הכסטר, בת 38 ואם לחמישה, מהנדסת תוכנה ביבמ. "הבן השלישי שלנו נולד עם תסמונת גנטית, ולקח זמן עד שגילינו את זה. עד אז פחות הכרתי את הצד האחר של מערכת הבריאות, כי היינו בריאים", היא מספרת. "כשהתסמונת אובחנה, נחשפנו לפתע לרופאים ובתי חולים, וכאדם ביקורתי ראיתי דברים שצריך לשנות".

האוטוריטה שהפעילו הרופאים מול הכסטר ובנה החולה, כיום בן עשר, איפיינה רבים מהמפגשים הרפואיים שלה. עם זאת, היא אומרת, "עם הזמן למדתי שאני אחראית על הטיפול שיקבל בני. כשהיה שיתוף פעולה עם הרופאים - הטיפול היה מוצלח, אך כשהרופאים לא סיפרו לנו את כל המידע נגרמו פגיעות משמעותיות בטיפול שיכולנו להעניק לילד".

למשל, כשסבל הבן מבעיה באוזניים, נאמר להכסטר שלא תוכל לעשות דבר בנדון עד שיגיע לגיל 12. "בסוף גיליתי שמדובר בסיבוך חריג, ובגיל שבע הוא כבר נותח בארה"ב, ולכן לא צריך ללכת היום עם מכשירי שמיעה", היא מספרת.

מטופלת נוספת החברה בשב"ט היא ברכה ארמן, בת 48 ואם לשבעה מבית שמש, גנטיקאית במקצועה. "איני תופשת את עצמי כחולה או מטופלת, אלא כצרכנית של שירותי בריאות. כל אדם הוא צרכן של שירותי בריאות, לפחות בזמנים מסוימים בחייו", היא מסבירה. "בעבר היתה לי התנגשות עם שירותי בריאות, שגרמה לתוצאה שלא היתה אמורה לקרות. במקרה האישי שלי, אם היתה לי האפשרות להתריע, הטעות היתה נמנעת".

שיתוף בתחקירים

מכיוון המטפלים הצטרפה לשב"ט המנהלת הארצית של שירותי התפעול במכבי שירותי בריאות, ד"ר מיכל גינדי, ששימשה עד לפני שנה מנהלת המחלקה לבטיחות החולה בקופה. לדבריה, "פעמים רבות אנו הרופאים איננו מכירים ביכולת המטופלים לסייע לנו במניעת תקלות. להערכתי מדובר בפספוס, ויש מה לעשות. למשל, כדי למנוע ביצוע בדיקת מעבדה לחולה הלא נכון, אפשר לבקש בכניסה למעבדה שהמטופל יבדוק שהמסמכים אכן שלו".

למיזם חברה גם ד"ר אסנת לב ציון קורח, סגנית מנהל בית החולים אסף הרופא, שהתמחתה בבטיחות המטופל באוניברסיטת הרווארד. "כיום הרפואה צריכה לעשות מעשה ולעבור מגישה פטרנליסטית, שמחליטה בשביל המטופל, לגישה שמשתפת את המטופל. לפעמים גם למטופל נוח יותר לשמור על חוסר מעורבות ולקבל את הדברים שאומר הרופא, אך עליו לקבל אחריות לטיפול בו. הרעיון הוא לא לבדוק מי צודק ומי לא, אלא לבנות יחד מערכת שונה שתשפר את בטיחות הטיפול", היא מסבירה.

שותפה נוספת היא ד"ר מירה מרם, מנהלת תחום איכות ובטיחות המטופל בבית החולים מאיר. "אני עוסקת בניהול סיכונים ברפואה זה שש שנים, וברור לי שהפער שנוצר בין מטפלים למטופלים גדל והולך", היא אומרת. "המטפלים מתחילים להתנהג בצורה מתגוננת, ואצל המטופלים גובר חוסר האמון, עד כדי כך שכיום יש מטופלים שכבר נכנסים לבית חולים כדי לחפש את הטעויות הרפואיות. יש לשקם את האמון".

קשה להתעלם מכך שבמיזם שותפות נשים בלבד. "היו אתנו גם שני גברים שנפגעו במערכת הרפואית, אך התקשו לדבר על מה שעבר עליהם לאורך זמן, אז נותרנו נשים בלבד", מספקת ירון סיבה אפשרית.

מחסום מרכזי בדרך להצלחה טמון בחששם של מטפלים מתביעות רשלנות רפואית, העשוי להעיב על הניסיון לשיתוף המטופלים. לדברי גינדי, "אני בהחלט רואה מצב שנוכל לשתף גם מטופלים בתחקירי אירועים פנימיים, אם הם יהיו מוכנים לתפקידם בתהליך. אם המטופל ינהג ברגל גסה וישתתף בתחקיר אירוע רק כדי לאסוף ראיות לתביעה עתידית, אין לכך מקום. אך תקוותנו היא לשינוי בגישה, הן מצד המטופל והן מצד המטפל. נקודת המוצא שלנו אינה חוויה של התגוננות, אלא של שיח".

מרם מוסיפה כי "עבודות בחו"ל כבר הראו שאם התרחשה תקלה בטיפול אך המטופל התרשם שהטעות נעשתה בתום לב, הוא לא בהכרח ביקש לבצע מעשי נקם. אנו מאמינות שנוכל להחדיר גישה שכזו גם בישראל".

העמותה תושק ביום חמישי ה-10 במארס בבית שלום במרכז הרפואי "אסף הרופא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו