בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כאבי גב, ככה סתם באמצע החיים

בגיל 38 בלבד החל ח' לסבול מכאב גב עז. לא חלף זמן רב, וחייו וחיי משפחתו השתנו ללא היכר

תגובות

ח', בן 38, הוא עובד היי-טק שבזמנו הפנוי עוסק באומנויות לחימה ובצלילה. לרוב הוא נראה בריא. רק כשהוא מנסה לקום, עווית של כאב חוצה את פניו. זה חודש הוא סובל מכאב גב עז, שמפריע לו בתפקוד. הוא אושפז במחלקה הפנימית, לאחר שבבדיקת סי-טי של עמוד השדרה אובחנו אצלו חוליה גבית הרוסה ולחץ קל על חוט השדרה.

מה יכול לגרום לקריסת חוליה אצל איש צעיר? מגוון הסיבות רחב. בשיחה אתו המתמחה עוברת על ההיסטוריה הרפואית שלו ומנסה לדלות כל פרט שיכול לתרום לפענוח החידה. אביו חלה בסרטן בגיל צעיר, אבל מעבר לכך השיחה והבדיקה הגופנית לא הניבו דבר. שלל בדיקות דם נשלחות לבירור האפשרויות השונות. עד שיגיעו התוצאות, ח' עובר בדיקת MRI של עמוד השדרה, כדי להשיג אפיון טוב יותר של הממצא.

ההמתנה לתוצאות של בדיקות הדם וסריקת ה-MRI מורטת עצבים. ח' כאוב, חושש וחסר סבלנות. הוא מסתובב במחלקה כארי בסוגר, תחושת האין אונים וחוסר השליטה במצבו קשה לו. הוא מקיף את עצמו בשלל גאדג'טים, שעוזרים לו להיות בקשר עם העולם שבחוץ ולהעביר את הזמן. הסבים באו לשמור על הילדים ואשתו לא משה מצדו, קוראת בריכוז רב ספר אחר ספר ומדי פעם שולחת לעברו מבט דואג. בדיקת ה-MRI מראה שהחוליה נאכלה מבפנים על ידי גוש רקמה, שטיבו אינו ברור. זה לא נראה טוב.

אני יושב מול ח' ואשתו, מסביר להם את משמעות הממצאים. האפשרויות הן: גידול שפיר או ממאיר הממוקם בחוליה, או גרורה מגידול שנמצא במקום אחר בגוף. ח' יושב מולי, מנסה למצוא תנוחה נוחה לגבו הדואב, שומר על ארשת שאינה מסגירה תחושותיו. אני מסתכל על אשתו. בעיניה אני מזהה את העייפות, את הפחד מהלא נודע ואת תחילת ההפנמה שמשהו רע קורה. בדיקות הדם, לעומת זאת, הן קרן אור באפלה: אין אנמיה, אין עלייה ברמת אנזימי הכבד, סימני הדלקת נמוכים - כלומר, אין רמזים למחלה רב-מערכתית קשה.

נקבע לח' תור לביופסיה, כדי לאפיין את הגידול. כדי שהרופא יוכל לקחת דגימה מהרקמה לביופסיה, הנבדק שוכב על הבטן בתוך מכונת הסי-טי, מחט עבה מוחדרת בהרדמה מקומית מהגב לכיוון החוליה, וכשרואים שהמחט במקומה נלקחת הביופסיה. לא תענוג גדול. ח' שואל אותי אם אהיה שם בזמן הביופסיה. אני עונה שבאותו יום אני מלמד ובכל מקרה אין צורך בכך, כי מי שמבצע את הביופסיה מומחה בתחומו. אחרי דקות מספר הוא שואל שוב אם אהיה בביופסיה. אני מסתכל עליו ומבטיח שאהיה שם.

מזכירת המחלקה מודיעה שמורידים אותו לבדיקה. אני שולח את הסטודנטים להפסקה מוקדמת ויורד לקומת הסי-טי. ח' שוכב על המיטה במסדרון, אשתו לידו. הבדיקה הקודמת עוד לא הסתיימה. אנחנו מחכים בחוץ, מעבירים את הזמן בשיחה על ילדים ושינויי קריירה, כמו שיחה בבית קפה, מנותקת לחלוטין ממה שמצפה לו וממראות החולים השוכבים על אלונקות בפרוזדור, לפני בדיקה או אחריה.

אני מסתכל עליהם וחושב לעצמי: מה הייתי מרגיש עכשיו לו הייתי במקומו? איך, באמצע החיים, ללא כל אזהרה וסימן מקדים, צץ משהו ששואב אותך באחת משגרת החיים האינטנסיבית ומנחית אותך בסיטואציה רעה והזויה שאין לך שליטה עליה ואין לך מושג לאן תוביל.

הרופא שמבצע את הביופסיה יוצא אלינו, מסביר לח' על הבדיקה ומחתים אותו על טופס הסכמה. מתגלגלים פנימה. הבדיקה מסתיימת במהירות יחסית וללא סיבוכים. בזמן שבחדר הטיפולים חובשים את ח', אני יוצא לדבר עם אשתו. אני מוצא אותה יושבת על ספסל בחוץ, מחזיקה את הספר בחוזקה וקוראת בריכוז מתוך התעלמות מההמולה מסביב. הבדיקה הסתיימה בשלום, אני אומר, עוד מעט הוא ייצא החוצה. היא מרימה את עיניה לאט, כאילו התעוררה מחלום. תודה, היא אומרת בעיניים אדומות.

אחרי ארבעה ימים חוזרת תשובת הביופסיה: פלסמה-ציטומה - גידול ממאיר של תאים שמקורם במערכת החיסון במוח העצם. הגידול יכול להיות גוש בודד, או חלק ממחלה סיסטמית בשם מיאלומה נפוצה, סוג של סרטן הדם. אם מדובר בגוש בודד בעמוד השדרה, הטיפול יכול להתבסס על הקרנות מקומיות. אבל אם מוח העצם מעורב במחלה, מדובר בצרה הרבה יותר קשה.

אני יושב מול ח' ואשתו, מספר על תשובת הביופסיה. אין דרך קלה להגיד זאת, ואי אפשר ללכת סחור-סחור, אז אני פשוט מספר להם על האפשרויות, לא נכנס לסטטיסטיקות, מנסה להעביר מידע הכרחי. ממילא חלק גדול מהמידע לא נקלט בשיחה הראשונית, ויעבור עוד זמן עד שהמשמעות המלאה של הדברים תשקע.

ח' ואשתו יושבים מולי, הפנים שלהם אומרות הכל. מכאן הם יוצאים למסע ארוך וקשה, שיבחן מחדש בכל פעם את הזוגיות, מערכות התמיכה ומעגלי המשפחה והחברים שלהם. מעכשיו ולשארית חייו, ח' יהיה חולה סרטן. גם כשיבריא, החרב עדיין תתהפך מעל לראשו וחייו לעולם לא יחזרו למה שהיו לפני האבחנה.

אין זו הפעם הראשונה שאני מספר למטופל על אבחנה של מחלה קשה, אבל הפעם זה קשה לי במיוחד. איכשהו, הדמיון בין מסלול חייו של ח' וזה שלי, לא מניח לי. אני לא מצליח אפילו לדמיין מה היה עובר עלי לו הייתי יושב במקומם. בדרכם החוצה, ח' מסתובב אלי ואומר: כנראה ההיסטוריה המשפחתית לא מאכזבת. אני מנסה למלמל משהו בתשובה, ולא מצליח.

הכותב הוא סגן מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון בפתח תקוה



איור: אילה טל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו