בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לוקחים את הלב בידיים: צנתור דרך היד מסוכן פחות

גישה חדשה לצנתורי לב חוסכת מהחולה אי נוחות, אשפוז וסיבוכים מיותרים כתוצאה מנזקים לכלי דם

תגובות

בחדר הצנתורים התכונן מנחם, בן 55, לבדיקה שתקבע אם הכאבים שחש בחזה מעידים על סתימות בעורק הלב. הוא חשב על הסיגריה האחרונה בחייו, שעישן יומיים קודם לכן. "שמעתי על צנתור לפני שאושפזתי", נזכר מנחם. "כשנודע לי שאצטרך לעבור צנתור, התקשרתי לאחי הבכור שצונתר לפני שלוש שנים. 'זה כלום', הוא הרגיע, 'הצנתור לא כואב ולא קשה. הסיוט האמיתי הוא לשכב במיטה אחריו. לא נתנו לי לרדת מהמיטה שעות, לא לעשיית צרכים ולא לשום עניין. אחר כך גם סבלתי מדימום ברגל'".

כמו לכ-40 אלף בני אדם שעוברים צנתור לב מדי שנה בישראל, גם למנחם הוקל כששמע שאין הכרח שהצנתור ייעשה דרך עורקי המפשעה. מספר קטן, אך הולך וגדל, של מצנתרים מאמצים גישה חדשנית לצנתור דרך היד. הגישה החדשה, המכונה "הגישה הרדיאלית", נוחה הרבה יותר לחולה. הסיכונים הכרוכים בה קטנים במידה משמעותית מצנתור דרך המפשעה, ב"גישה הפמורלית", שהיתה נהוגה בשלושת העשורים האחרונים.

למעשה, צנתורי הלב הראשונים בוצעו דרך היד. בראשית הדרך צנתור עורקי הלב, ועוד קודם לכן צנתור עורקי הרגליים, שימשו כלי אבחנתי. ב-1958 פותחה שיטה להדגמת עורקי הלב, שהסתמכה על חדירה לכלי הדם בלב דרך העורק הברכיאלי - עורק גדול העובר באזור המרפק. הטכנולוגיה באותה תקופה הצריכה ניתוח לחיתוך העור והעורק, החדרת צנתר ללב ותפירת החתכים בסיום הפעולה.

גישה מסוכנת ופולשנית זו נזנחה לטובת הצנתור דרך המפשעה - שיטה שפותחה ב-1967 על ידי שלושה רופאים אמריקאים, ובהם ד"ר מלווין ג'דקינס. השיטה נהוגה עד היום. שיטות להרחבת עורקי הלב באמצעות בלון המוחדר בצנתור פותחו בסוף שנות ה-70 והחדרת תומכנים (סטנטים) לעורקי הלב נהפכה למקובלת לקראת סוף שנות ה-90. בכולן הצנתור היה דרך המפשעה. צנתור אבחוני שבו מוחדר הצנתר אל העורק הרדיאלי בכף היד נוסה לראשונה בצרפת ב-1989. ב-1995 החלו לבצע צנתורים דרך כף היד, שבהם מחדירים ללב בלון ובהמשך פותחו גם צנתורים להנחת תומכן דרך עורק כף היד.

בלי אשפוז

באופן מסורתי נוהגים לבצע צנתורי לב וכלי דם דרך העורק הפמורלי במפשעה, עורק גדול, המאפשר גישה נוחה לעורקי הלב. בצנתור מוחדרת לעורק, לאחר הרדמה מקומית, שרוולית מיוחדת שדרכה מועברים צנתרים עד לפתח עורקי הלב. חומר ניגוד מוזרק דרך הצנתר והתהליך מצולם במכשיר רנטגן. כך יכול הרופא לראות את עורקי הלב.

עקרונית, בצנתור רדיאלי ההליך זהה. ההבדל בין התהליכים בא לביטוי בסוג השרוולית שבה משתמשים ולפעמים גם בסוגי הצנתרים. ההדמיה, הבלונים והתומכנים המוחדרים לפתיחת כלי הדם, זהים בצנתורים משני הסוגים. צנתור דרך עורק היד מפחית משמעותית את שיעור הסיבוכים, בהשוואה לצנתור מהמפשעה. הוא אינו כרוך בשטפי דם נרחבים ופגיעות בכלי דם במפשעה, שכדי לתקנם נדרשת לעתים התערבות כירורגית. הסיבוכים הללו מתרחשים בכ-8% מהצנתורים במפשעה, לעומת פחות מאחוז אחד בצנתורים רדיאליים.

בניתוח של 12 מחקרים, שפורסם בשנת 2009 בכתב העת "American Heart Journal" והתייחס לצנתורים שעברו יותר מ-3,200 מטופלים, נמצא כי אחוז הסיבוכים המשמעותיים בצנתורים בגישה הרדיאלית היה 0.3% בלבד, לעומת 2.8% בגישה הפמורלית.

נוחות החולה היא יתרון בולט נוסף של הצנתור מהיד. כשהצנתור מבוצע דרך המפשעה, יש להקפיד על לחץ מקומי מאסיבי באזור שבו נדקר העורק ועל שכיבה ממושכת במיטה בתנועה מינימלית. החולה נותר בדרך כלל, להשגחה באשפוז עד ליום המחרת. אי הקפדה על הכללים הללו, לאחר צנתור מהמפשעה, עלולה להגדיל את שיעור הסיבוכים.

בצנתור דרך היד החולה יכול לרדת ממיטתו, לשבת ולעתים גם ללכת, מיד לאחר הצנתור. אין צורך בשכיבה ממושכת ובלחץ מקומי. לכן, במקרים רבים אפשר לשחרר את החולה לביתו ביום שבו בוצע הצנתור.

ידיים מיומנות

פיתוחים טכנולוגיים שונים הביאו לשיפורים גם בצנתורים דרך המפשעה. לדוגמה, את העורק שדרכו מוחדר הצנתר אפשר כיום לסגור בתום הפעולה באמצעות "פקק" ביולוגי או תפר ייחודי. עם זאת, גם הטכנולוגיות המתקדמות לסגירת העורק במפשעה לא הפחיתו את שיעור הסיבוכים.

חולה העובר צנתור דרך המפשעה עדיין צריך לשכב במנוחה מוחלטת שעות אחדות. ההחלטה בדבר הגישה הצנתורית תלויה קודם כל ברופא. רוב הרופאים עדיין מצנתרים דרך המפשעה, שכן מבחינה טכנית גישה זאת נוחה יותר. לצנתור דרך עורק היד דרושות מיומנות ייחודית, הכשרה ויותר מכל - למידה והסתגלות לטכניקה. כדי לצבור מיומנות בשיטה זו נדרש הרופא להתנסות בכמה מאות טיפולים.

בשנים האחרונות החל הממסד הרפואי להכיר ביתרונות הצנתור מהיד וכך עולה בהתמדה מספר הצנתורים המבוצעים בשיטה זו, בעולם ובישראל. בארצות הברית מבוצעים כ-10% מהצנתורים דרך היד. בצרפת מבוצעים יותר ממחצית מהצנתורים בשיטה זו. בישראל אין נתונים כוללים, אבל באחרונה גוברת הנטייה לעבור לצנתור דרך היד.

כיום אפשר להציע צנתור מהיד לרוב החולים. אמנם נדרשת מיומנות ייחודית, אבל הוא משלב את הטוב שבכל העולמות: חולים נהנים מנוחות, הפחתה משמעותית בסיבוכים ושחרור מוקדם מבית החולים ומערכת הבריאות נהנית מקיצור משך האשפוז וצמצום עלויות.

הכותב הוא קרדיולוג בכיר ביחידה לקרדיולוגיה פולשנית במכון הלב במרכז הרפואי קפלן ברחובות



איור: לי קורצווייל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו