בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרנות נגד גזזת - לא רק בישראל

* הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, שבישראל נתפש כביטוי לגזענות, היה נהוג גם במקומות רבים אחרים

תגובות

מחקר שפירסם צוות בראשות פרופ' שפרה שורץ, היסטוריונית של הרפואה מאוניברסיטת בן-גוריון וממכון גרטנר, מגלה שלא רק בישראל טופלו ילדים בהקרנות נגד גזזת. לפי המחקר, שפורסם באוגוסט 2010 בכתב העת "The Lancet Infectious Diseases", בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בתקופה שבה ילדים בישראל עברו טיפולי הקרנה נגד גזזת, טופלו באופן דומה כ-50 אלף ילדים ביוגוסלביה שנשלטה על ידי טיטו.

סערת הגזזת בישראל פרצה ב-1974, בעקבות מחקר שפירסם פרופ' ברוך מודן המנוח, חוקר סרטן שהתמנה מאוחר יותר למנכ"ל משרד הבריאות. לפי המחקר של מודן, בשנים 1949-1960 טופלו בהקרנות נגד מחלת הגזזת עשרות אלפי ילדי עולים מארצות ערב. המחקר ההוא פתח פצעים ועורר ויכוח נוקב בחברה הישראלית. אלה שחלו בעקבות ההקרנות, פתחו במאבק ו-20 שנה אחרי פרסום המחקר, נחקק חוק לפיצוי נפגעי הגזזת.

לדברי שורץ, מחקרו של מודן היה חלק מגל של מחקרים על הטיפול בגזזת, שפורסמו באותה תקופה ברחבי העולם. בישראל גרם צירוף הנסיבות להוצאת השד העדתי מן הבקבוק ולהפניית אצבע מאשימה כלפי הרשויות, שפעלו, לכאורה, ממניעים גזעניים כלפי הילדים העולים ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון.

ואולם, לפי המחקר, התגלית כי אפשר לרפא את המחלה באמצעות קרינת רנטגן בעוצמה נמוכה, נחשבה נס בתחילת המאה ה-20. אף על פי שהטיפול היה יקר יחסית, העולם כולו - מרוסיה ועד ארגנטינה וארצות הברית - עבר לטיפול בהקרנות.

לפי ציורי קיר שהתגלו במצרים, מחלת הגזזת, שביטוייה החיצוניים הם כתמים על העור, היתה ידועה כבר בעת העתיקה. היא נפוצה בתחילת המהפכה התעשייתית, עם התגברות ההגירה לערים וצמיחתן של שכונות עוני, והפכה למחלה של עניים, מהגרים ופליטים החיים בצפיפות. הביטויים החיצוניים שלה, כתמי עור וקרחות, תייגו אותה כמחלה מכוערת ודוחה.

קמפיין המוני

רק בסוף המאה ה-19 גילו רופאים צרפתים שמדובר במחלה פטרייתית. באותה תקופה היתה הגזזת מכת מדינה בצרפת. ילדים הוצאו ממשפחותיהם ונשלחו להסגר שלפעמים נמשך שנים, כדי שלא ידביקו את סביבתם הקרובה.

שורץ מצאה שבמחצית הראשונה של המאה ה-20 היו ארגונים בינלאומיים שותפים מרכזיים בהתמודדות עם המחלה. במחקר אחר שצוות בראשות שורץ פירסם לפני כשנה בכתב העת "הרפואה", נטען כי בשנת 1921 יזמו הג'וינט וארגוני הבריאות היהודיים שפעלו במזרח אירופה - "אזע" ו"טאז" - קמפיין המוני לביעור הגזזת. המחלה היתה מכשול בריאותי משמעותי ליהודים שרצו להגר למערב.

במבצע שהסתיים ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה, נבדקו יותר מחצי מיליון ילדים בקהילות היהודיות במזרח אירופה וכ-28 אלף מהם טופלו בהקרנות. למעשה, מדובר במבצע ההמוני הראשון בעולם לטיפול במחלה.

ראשי ארגוני הבריאות היהודיים ציינו בסיפוק באותה תקופה, כי הודות לפעילות נמרצת של הקהילות היהודיות, בעיקר במוסדות חינוך, נעלמה הגזזת לחלוטין. עד למבצע המחלה היתה נפוצה בשיעור גבוה בקרב היהודים: אחד מכל שישה ילדים יהודים לקה בה. שורץ משערת, שאלמלא פרצה מלחמת העולם השנייה, שבה נספו רוב הילדים היהודים שעברו טיפולים בהקרנות נגד גזזת, ייתכן שהנזק שגורמות ההקרנות היה מתגלה מוקדם יותר. התברר לה גם, שהגזזת התפרצה בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה, בשנות ה-20.

בשנת 1925 נרכשה מכונת רנטגן לבית החולים הדסה, שם אימצו את שיטות הטיפול שפותחו באותה תקופה בעולם. עד קום המדינה נערכו בהדסה הקרנות לאלפי ילדים חולי גזזת. מסמכים שגילתה שורץ בארכיון של יוניצ"ף, קרן החירום הבינלאומית לילדים של האו"ם, חשפו את העובדה שבראשית שנות ה-50 נערך מבצע עולמי לביעור הגזזת, שבו נבדקו באירופה קרוב למיליון ילדים.

נשיא יוגוסלביה טיטו פנה ליוניצ"ף וביקש את עזרתה בהקמת מרכזי הקרנות ברפובליקה החדשה, שאליה הגיעו פליטים רבים ממדינות הבלקן. עד 1957 עברו את הטיפול שם כ-50 אלף ילדים. על פי הידוע עד כה, היה זה הטיפול ההמוני בהיקף הגדול ביותר בעולם בהקרנות נגד גזזת. איש לא עירער על השיטה, מפני שטיטו הוציא הוראה שהילדים חייבים לעבור את הטיפול, גם אם הוריהם מתנגדים.

טיפול מקובל

את המחקר בנושא ערכה שורץ עם עמיתים מבלגרד. כדי לראיין את מי שעברו בעצמם הקרנות, פנו עורכי המחקר לאנשים שהיו אז ילדים באמצעות מודעה בעיתון סרבי. "קיבלנו מאות טלפונים של אנשים ששמחו שסוף סוף נזכרו בהם", מספרת שורץ. "מבחינתם זאת היתה טראומה שהם משייכים גם לשלטון הקומוניסטי. הם חשבו שההקרנות הן פקודה מלמעלה. בנוסף, הסטיגמה מנעה מהם ליזום דיון חברתי".

בניגוד לסערה הציבורית שהתחוללה בישראל בעקבות הטיפול בהקרנות בחולי הגזזת, במדינות אחרות שבהן ניתן הטיפול הזה לא נשמעו טענות נגד "ממסד רפואי אטום". זה היה הטיפול המקובל באותן השנים, מסבירה שורץ. לזה נוספה ההתייחסות לרופא, שהיתה אופיינית לתקופה, כאל אדם שאי אפשר לערער על החלטותיו.

בפרספקטיבה עכשווית, אומרת שורץ, אפשר לבקר את ההתייחסות למחלה, אבל באותה תקופה היא היתה חלק מהתרבות הרפואית בעולם. היא מציעה להיזהר כשמותחים ביקורת על הרפואה בתקופה שבה המושג "זכויות החולה" עוד לא היה קיים. רופאים בצרפת, מוסיפה שורץ, אינם מבינים את הסערה שהקרנות חולי הגזזת עוררו בישראל. בצרפת איש לא תבע את המדינה. גם לא בסקנדינוויה ובפורטוגל, שם טופלו ילדים רבים בהקרנות נגד גזזת.

בשנות ה-40 וה-50 נערכו בארצות הברית הקרנות למיליוני ילדים כטיפול נגד פצעי בגרות. עד תחילת שנות ה-70 זה היה טיפול מקובל גם לדלקות שקדים ופוליפים. גם שם, אומרת שורץ, "לא אישר השלטון הפדרלי דרישות לפיצויים וראה בהקרנות פעילות רפואית מקובלת באותה תקופה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו