בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאבק הרופאים במבט היסטורי

מאבק הרופאים להגדלת שכרם מלווה את מערכת הבריאות מראשית ימי היישוב בארץ ישראל, אז דרשו הרופאים תשלום נוסף לשכירת אמצעי תעבורה: סוסים ועגלות

תגובות

סוגיות שכר הרופאים במערכת הבריאות הציבורית ומקומה של הרפואה הפרטית אינן יורדות מסדר היום הציבורי. הרופאים השכירים נקלעים לבין המצרים, בעיקר אלה המבקשים ליהנות משני העולמות. הטיעון העיקרי של המתנגדים לרפואה הפרטית הוא שהיא גורמת פגיעה בשוויון, בעוד שהמבקשים להרחיב את הרפואה הפרטית מנפנפים בחופש העיסוק וחופש הבחירה.

לכאורה מדובר בסוגיה עדכנית שעלתה על סדר היום בעקבות חוק ביטוח בריאות. ואולם, מומלץ לצדדים המתדיינים לעיין בתולדותיו של מעמד הרופא בישראל. עיון כזה עשוי לשפוך אור על שורשי הוויכוח ועל האירוניה ההיסטורית, שהפכה את מי שהיו בעבר מתנגדי הרפואה הפרטית, לתומכיה המרכזיים כיום.

הרופא נקרא לבירור

במארס 1919 התקיימה בארץ ישראל המנדטורית פגישה יוצאת דופן בין ד"ר יצחק מקס רובינוב, מנהלה של היחידה לעזרה מדיצינית ציונית אמריקאית - הדסה, לבין רופאי היחידה שבאו מארצות הברית במטרה לשקם את מערכת הבריאות ההרוסה בפלשתינה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

רובינוב הציג בפני הרופאים את תנאי עבודתם, ובסיום הישיבה הם נדרשו לחתום על מסמך שהיה אז יוצא דופן בעולם כולו - הסכם שכר קיבוצי, המבטל את מעמדם כבעלי מקצוע חופשי והופך אותם לעובדים מאוגדים מהשורה.

לפי ההסכם, שכר הרופא ייקבע לפי ותק, תפקיד ומצב משפחתי, והעלאות שכר תבוצענה כל חמש שנים. לא צוין דבר על התמחות, איכות העבודה הרפואית או השתלמויות. ההסכם גובש עוד לפני ייסוד ההסתדרות הכללית (1920) והיה אבן דרך לקביעת שכרם של רופאי ישראל מאז ועד היום.

רובינוב האמין שרפואה צריכה להיות שוויונית ולפעול על בסיס ביטוח בריאות חובה. לפיכך, דרש מחברי יחידתו לחתום גם על התחייבות שלא לעסוק בפרקטיקה פרטית, ואף קבע כי מי שייתפס - יפוטר. לא ניתנו היתרים ולא היו יוצאים מן הכלל. היחידה החלה לפעול ב-1919. הארץ חולקה לחמישה אזורים ובראש כל אזור מונה רופא מחוזי - כאשר כל הרופאים היו תחת פיקוחו הישיר של רובינוב.

אך החזון הרובינובי של מערכת בריאות ציבורית-שוויונית ונקייה מרפואה פרטית, החזיק מעמד רק כמה חודשים. כבר בספטמבר 1919 נמסרו לרובינוב קבלות על תשלום של פועלים, חברי קופת החולים הכללית, עבור שירות רפואי פרטי שניתן להם על ידי ד"ר ה. קלר, רופא היחידה, בחדרו במלון בירושלים. הרופא נקרא לבירור, הודה בביצוע פרקטיקה פרטית, והוחזר לארה"ב.

קשיים התגלו גם בארגון העבודה בקהילה. רופאי המחוזות, ובראשם ד"ר משולם לבונטין, שנדרשו לערוך ביקורים במרפאות, דרשו מרובינוב לספק להם אמצעי תחבורה, או לחלופין, לפצותם על ההוצאות על שכירת סוסים, חמורים ועגלות. רובינוב, שלא הביא זאת בחשבון בקביעת תנאי העבודה, החליט לאשר לרופאי המחוזות השכרת סוסים באורוות מקומיות - מעין "ליסינג" של אז - בניגוד להסכם הקיבוצי.

אך הבטחות לחוד וביצוע לחוד. בתוך זמן קצר החלו להגיע לרובינוב ולהנרייטה סאלד, יו"ר ארגון נשות הדסה, תלונות כי ההבטחות לאספקת סוסים אינן מקוימות. "עד עכשיו עוד אין לי הסוס המובטח", כתב ד"ר לבונטין לסאלד. "היום שמעתי שהסוס שהוקצב לי שב מהגליל... טלגרפתי היום ותקוותי שאקבל את הסוס".

דרישות לתוספות שונות, החל בעגלות וכרכרות וכלה בתוספת פיצול, סיכון, מאמץ ושכר דירה, צצו חדשות לבקרים. גם רופאי קופת חולים הכללית, שהושפעו מהסכמי השכר, דרשו וקיבלו סוס צמוד או תוספת סוס, ואף נקבע בקופה כי המנהלים האדמיניסטרטיביים יקבלו סוס בלגי (פרד או חמור). הנשים הרופאות קיבלו לשירותן פרדות, כנראה לשמור על צניעותן.

הסדר שר"פ

במארס 1920, במלאת שנה ליחידה הרפואית הדסה בארץ ישראל, הכריזו רופאיה על מרד, בטענה ששינויים בשערי המטבע פגעו בשכרם, שהוצמד בחלקו לדולר האמריקאי. הרופאים דרשו שינוי בתנאי העבודה ותוספות שכר, ואיימו לחזור לארה"ב אם לא ימולאו דרישותיהם.

רובינוב סירב לדרישות ורוב הרופאים האמריקאים מימשו את איומם ועזבו לארה"ב. הם הוחלפו בידי רופאים שהסכימו לקריטריונים שקבע רובינוב, אך הדרישות לפריצת הסכם נמשכו. היה זה המשבר הראשון בנושא שכר ותנאי עבודה של הרופאים בארץ ישראל.

ב-1921 נהפכה היחידה הרפואית באופן רשמי להסתדרות מדיצינית הדסה. ב-1922 התפטר רובינוב מתפקידו כמנהל הדסה, וחזר לארה"ב לאחר ששבע מרורים בניסיונו לשמור על עקרונות סוציאליסטיים בניהול היחידה.

מאז ועד היום עובדים רוב הרופאים בישראל לפי עקרונות ההסכם הקיבוצי שחתמו רופאי היחידה האמריקאית במארס 1919. ואולם, כל הסכמי השכר של הרופאים, מאז ועד היום, עוקפים את ההסכם באלגנטיות וכוללים מאות תוספות - מסוסים ועד קטנוע.

ומה באשר לרפואה פרטית? ב-1954, 35 שנה לאחר שהעיסוק בה נאסר על רופאי הדסה, בוטל האיסור והסדר שר"פ (שירות רפואה פרטית) שולב בהסתדרות מדיצינית הדסה באופן חוקי. ובאשר לרכב צמוד? הטבה זו נותרה עם היום, והיא ממרכיבי השכר הפופולריים ביותר בישראל.

פרופ' שורץ היא היסטוריונית של הרפואה מאוניברסיטת בן-גוריון. פרופ' דונחין הוא מנהל המרכז לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין-כרם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו