בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להסיר את מחסום הבושה מבעיות הפריון אצל גברים

יחסו של הממסד הרפואי לבעיות פריון אצל גברים דומה ליחס לסרטן בשנות ה-70. הסרת מחסום הבושה תסייע לגברים להיות שותפים פעילים בדרך להורות המיוחלת

תגובות

בדיון בקורס בנושא היבטים פסיכולוגיים של טיפולי פוריות שהעברתי לאחרונה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, העירה עובדת סוציאלית מבית החולים סורוקה כי בעת קבלת מטופלי פוריות חדשים למרפאת ה-IVF, נפתחים שני תיקים רפואיים - אחד לאשה ואחד לגבר, והמידע הרפואי נרשם בשניהם. בירור קצר בין משתתפי הקורס העלה כי ביחידות הפוריות בבתי חולים אחרים פותחים תיק רפואי אחד בלבד - לאשה. המידע הרפואי על בן הזוג נאסף לתוך תיקה - מוסתר, מכונס, רחוק מעין ביורוקרטית.

גם אם תמונה זו אינה חוזרת על עצמה בכל מרפאות הפריון אלא רק ברובן, הרי שהיא מלמדת על הכלל. עיקר הבעיה נעוץ בצורך בהסתרה. כשהתיק הרפואי אינו רשום על שם המטופל. במערכת הרפואית טוענים שהטיפול הרפואי ניתן בעיקר לאשה שאינה מצליחה להרות, גם כשבעיית אי הפריון נובעת מהגבר. שם, כנראה, לא רואים צורך בשינוי המציאות הרפואית והחברתית, גם אם המסע להורות משותף לשני בני הזוג, וכולל אחריות משותפת להצלחה ולכישלון.

כ-15% מהזוגות השואפים להרות סובלים מקשיי פוריות. אצל יותר מ-40% מהם, הבעיה טמונה אצל הגבר. כשגבר מגלה את אי הפריון שלו הוא חווה משבר טראומטי הכולל רגשות יאוש, פגיעה בערך העצמי ופגיעה בתחושת הגבריות והמיניות. מעבר לבושה ולפגיעות שהוא חש, הוא אף מקבל מסר של הסתרה מהממסד הרפואי, שמחזיק את תיקו בתוך תיק האשה.

בין בני הזוג עשויה להתרחש דינמיקה מעניינת של הסתרה, שבה האשה "לוקחת על עצמה" את האשמה באי הפוריות, גם ללא תיאום עם בן הזוג, בהסכמה שבשתיקה. ברגישותה, היא מרגישה את חששו של בן זוגה להיחשף ומנכסת לעצמה את הקושי, מכיוון שהיא רוצה את שיתוף הפעולה שלו. היחסים בין בני הזוג מושפעים מאוד מבעיית הפוריות אצל הגבר.

בת הזוג עשויה לחוש קשת של רגשות - החל בחיבה עמוקה ורצון לגונן על בן זוגה, ועד כעס סמוי או גלוי כלפיו. המערכת הזוגית עלולה להיכנס לטלטלה.

הסודיות המרבית וצמצום מקומו של הגבר בטיפולי הפוריות משיגים אולי שקט תעשייתי, אך אינם מאפשרים ביטוי לכאב, הבלבול והפגיעה בדימוי העצמי שהם מנת חלקו של גבר שסובל מבעיית פריון. עצימת עיניים זו, גם אם כוונתה לצמצם את הפגיעה ולא לחשוף את קשייו האישיים והאינטימיים של הגבר, מעצימה למעשה את ההסתרה. במארס 2010 התפרסם מאמר בנושא אי הפריון הגברי שמחברותיו, הקלינאיות רוברטה קיילור וריטה אפפל, סבורות שהתפקיד השולי שהמערכת הרפואית מועידה לגבר במהלך טיפולי הפוריות מונע ממנו להיות שותף מלא בתהליך.

טכנולוגיות הפריון החדשות מאפשרות לעתים לעקוף את בעיית הפוריות אצל הגבר, למשל באמצעות טכניקת ה-ICSI (Intra-Cytoplasmic Sperm Injection) להחדרת הזרע לתוך הביצית - טכנולוגיה האחראית למהפכה בטיפול הרפואי בגבר שאינו פורה.

אך גם לאחר שנולדים תינוקות בריאים, הגבר עדיין לא נהפך פורה. בעייתו נעקפה, אך לא תוקנה. בניגוד לנשים הלא פוריות שעברו טיפולי הפריה, התגברו במהלך ההיריון על הפגיעה בנשיות וילדו, הרי שגברים, גם אלה שהולידו ילדים באמצעות הטכנולוגיות החדשות, לא תמיד מתגברים על הפגיעה. לרגשות הפגיעות והבושה עשויים להצטרף נושאים לא פתורים שמעצימים את טראומת אי הפוריות לתקופה ממושכת, גם לאחר הולדת התינוק. עזרה נפשית עשויה לרכך את הפגיעה ולמנוע את חדירתה לתחומי חיים נוספים.

שיתוף המשפחה

גברים הסובלים מאי פריון נוטים יותר מאי פעם להיות פתוחים ולשתף בבעיות הפוריות שלהם בני משפחה וחברים - כך מצאו חוקרים בריטים ודנים שפירסמו ביוני 2007 תוצאות מחקר שכלל 256 גברים בטיפולי פוריות. מחקר אחר שנערך בדנמרק בקרב 210 גברים לא פוריים, והוצג ביוני 2010 בכנס האיגוד האירופי לפריון ואמבריולוגיה ברומא, מצא שרובם הביעו פתיחות לקבל יותר מידע רפואי על אי פריון גברי, וכן על ההשלכות הפסיכולוגיות שלו.

יש הסבורים שהיחס והמודעות של הממסד הרפואי לאי הפריון הגברי דומים ליחס כלפי מחלת הסרטן בשנות ה-70 של המאה שעברה - הסתרה, בושה וסטיגמה. עם הסרת הבושה, יזכו הגברים לטיפול רפואי טוב יותר, שלא לדבר על כך שגם החברה תשנה את גישתה לנושא ואף תשקיע משאבים במחקר ובחינוך. הטיפול הרפואי בגברים הסובלים מבעיות פריון מחייב דאגה והתייחסות לחוויה הרגשית הייחודית שעובר גבר כזה. הוא זקוק להכרה בקשייו, להסברים ולידע. עליו לחוש שמתייחסים אל המשבר שלו ומכירים בקשייו. בראש ובראשונה, הדבר מחייב את המערכות הרפואיות לנקוט גישה נטולת הסתרות, שאינה מעודדת סטיגמות.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית מהמרכז לפסיכותרפיה, פריון, הריון והורות הורותא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו