בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיניים במבחן השנים

* מדוע הופרדה בארץ רפואת השן משירותי רפואה אחרים? כבר לפני קום המדינה לא תפסו השיניים מקום חשוב באתוס הגוף הציוני

תגובות

ההחלטה לסבסד שירותי בריאות שן ציבוריים לילדים עוררה לאחרונה מחלוקת ציבורית עזה. שוללי ההחלטה טענו כי במציאות שבה מוצע לציבור סל תרופות מוגבל, טיפולי שיניים אינם עדיפים על טיפולים מצילי חיים וכי הקצאת המשאבים לתחום לא נועדה אלא לשרת את הציבור החרדי.

מצדדי הסבסוד גרסו, מנגד, כי יש לברך עליו, גם אם הסכום שהוקצה לעניין זה אינו מספק, וכי אין מקום לעשות הבחנה בין הטיפול בשיניים (חלק בלתי נפרד מהגוף) לטיפול רפואי אחר. בסערת הוויכוח נשכחה הסוגיה ההיסטורית: מהו מקור ההבחנה בין טיפולי שיניים לטיפולים אחרים בישראל? מדוע שירותי בריאות השן במדינה מופרדים תקציבית משירותי הרפואה הרגילים? סדרה של מחקרים שבהם עסקנו לאחרונה, מגלה כי הסיבות מגוונות.

ממסמכים שאותרו במחקרים אלה מתברר, כי עד תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת מרבית העוסקים ברפואת שיניים היו נשים (עד 85% מרופאי השיניים). הללו הגיעו בעיקר ממזרח אירופה ומרוסיה, חלקן עוד בשלהי התקופה העותמנית. רופאות השיניים הביאו עמן שיטות הסמכה והכשרה שהיו מפוקפקות בעיני הבריטים. ב-1926 התקינו אלה את פקודת רופאי השיניים, שקבעה את דרישות ההכשרה המקצועית לצורכי רישוי ועיסוק ברפואת שיניים בארץ-ישראל. הדרישות הושפעו מהגישה האמריקאית ותאמו אותה (בארצות הברית פעלו מעט נשים, יחסית, כרופאות שיניים). אחת מתוצאות המהלך היתה הטלת הגבלה, לא מכוונת, על כניסתן של נשים נוספות לעיסוק ברפואת שיניים. מאז החלה כניסה משמעותית של גברים לתחום.

ההכשרה של נשים שעסקו ברפואת שיניים היתה פחותה מזו של רופאים בתחומים אחרים. נראה כי הדומיננטיות שלהן בתחום, בשלבים שבהם התגבשו השירותים שמספקות קופות החולים, הובילה לכך שמעמדו של העיסוק ברפואת שיניים היה נמוך יחסית. אולי משום כך הוא לא שולב במסגרת הביטוח הרפואי.

עם זאת, נשים הן שהניחו את היסודות החשובים של שירותי בריאות השן בארץ. בשלהי התקופה העותמנית ובימי המנדט, נשים שעסקו ברפואת שיניים יזמו והקימו מפעלי התנדבות מפוארים, בעיקר לטיפול בנשים הרות וילדים בבתי הספר. זאת היתה פעילות התנדבותית חשובה, שבמידת מה גם סיפקה תעסוקה לחלק מאותן נשים. אין זה מופרך לשער כי דווקא משום שרופאות שיניים העניקו שירות מקצועי בהתנדבות, לממסד לא היה עניין להתערב ולהשקיע כספים בפעילות זו. תהליכים דומים מתרחשים כיום במגזר השלישי, שלא פעם פעילותו מחפה על אזלת יד שלטונית. מכל מקום, הנשים שייסדו את העיסוק ברפואת שיניים בארץ, החלוצות שהקימו את מפעלי ההתנדבות החשובים, מצאו את עצמן מודרות ממרכז העשייה הרפואית. כמו הרופאות, גם התקציבים לשירותי בריאות השן נותרו בשוליים.

הרחק מהציונות

סיבה נוספת להפרדת שירותי בריאות השן משירותי הבריאות ה"רגילים" היתה, שמטעם זה או אחר בריאות השן לא תפשה מקום דומיננטי בחזון הציוני, שהילל את הספורט ובריאות הגוף.

מבין שלל המסמכים שבהם עיינו, רק מעטים עוסקים בחשיבות של בריאות השן למפעל הציוני. ניסיונות להקים מערך מסודר של בריאות השן, שנעשו בתחילת שנות ה-20, נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד המוסדות ונזנחו בסופו של דבר. ייתכן שאם יוסף טרומפלדור, שהיה מרפא שיניים במקצועו, היה מתייחס למקצוע זה באמירה או בעשייה, היתה רפואת השיניים זוכה להילה ציונית והופכת לחלק בלתי נפרד מבריאותו של הפועל החלוץ כובש האדמה.

לסיבות להתעלמות של החזון הציוני מבריאות השן אפשר לצרף את השפעתו של ארגון נשות הדסה, שתפישתו נשענה על התרבות האמריקאית שלא ראתה בבריאות השן חלק ממערך שירותי בריאות הציבור. הארגון הביא לארץ את הגישה האמריקאית, של מתן טיפולי שיניים במסגרת פרטית בלבד. בהדסה אמנם סיפקו לילדי ירושלים מברשות שיניים ולימדו אותם לצחצח שיניים ולשמור על היגיינת הפה, אך השירות התבסס על הגישה האמריקאית.

על המעמד הנמוך של בריאות השן בהייררכיה של השירות הרפואי הציבורי מלמדים הניסיונות הרבים, והכושלים, שעשתה קופת החולים הכללית לשלב את שירותי בריאות השן בפעילותה. בשנות ה-50 וה-60 נקלטו בקופה בעיקר רופאי שיניים עולים, שלא הוסיפו יוקרה למקצוע. גם ניסיונה של הקופה בשני העשורים הבאים לשתף פעולה עם אוניברסיטת תל אביב בהקמת בית הספר לרפואת שיניים, כדי להבטיח שחלק מבוגרי בית הספר יעבדו כרופאי שינים בקופה, נכשל. הסיבה העיקרית לכישלון היתה שהבוגרים סירבו לעבוד במגזר הציבורי, בשכר נמוך יחסית לזה שמשולם בשוק הפרטי.

באמצע שנות ה-80 שוב ניסתה הקופה את מזלה, ובשיתוף חברת הביטוח הסנה יזמה תוכנית ביטוח לבריאות השן במסגרת הקופה. אבל גם התנאים המועדפים שניתנו לחברי הקופה לא שינו את דעת הקהל, ולאחר שנים ספורות התוכנית נגנזה.

ד"ר כתבן מרצה במרכז האקדמי למשפט ועסקים, פרופ' שורץ היא היסטוריונית של הרפואה מאוניברסיטת בן-גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו