בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריאות | הקריסה

* חולה שסבלה מהיצרות במסתם בלב סירבה לטיפול, עד שמצבה החמיר. איך נהג הצוות הרפואי?

תגובות

היא נשמה בכבדות והסתכלה עלינו בעיניים כחולות ועייפות. תשאל אותה שוב, ביקשתי מהסטאז'ר, תסביר לה שאם לא תאפשר לנו לטפל בה עכשיו, היא תמות בתוך שעות. גם אם תקבל טיפול הסיכויים שלה לשרוד קלושים, אבל כך לפחות יש לה סיכוי כלשהו. הסטאז'ר תירגם את דברי לרוסית. כשסיים, החולה, א', השתהתה שניות מעטות וענתה לו. היא מסכימה, הוא אמר, היא מבינה שאין לה מה להפסיד.

מצבה היה קשה מאוד: הלב לא תיפקד, הריאות התמלאו במים, לחץ הדם היה נמוך ביותר, ריכוז החמצן בדם הלך וירד. דקות לאחר השיחה נאלצנו להנשים אותה. הזמן הלך ואזל. א', בת 89, היא רופאה במקצועה. מוחה צלול ועד לפני חודשים מעטים תיפקדה ללא קושי. לאחרונה החלה לסבול מקוצר נשימה בזמן מאמץ. תחילה התקשתה לעלות כמה קומות ללא הפסקה, ועם הזמן החלה מתקשה גם בהליכה קצרה. אפילו הליכה לשירותים או למטבח הכבידה עליה.

בשל ההידרדרות במצבה היא אושפזה כמה פעמים בבית החולים. בבירור נמצאה היצרות קשה של אחד ממסתמי הלב, זה שדרכו זורם הדם העשיר בחמצן מהלב לגוף. כשמסתם זה מוצר במידה משמעותית, הלב דוחף את הדם בכוח רב יותר, עד שהוא מתעייף ונפגע. בכל אשפוז הצענו לה להחליף את המסתם, אבל היא חששה מניתוח וסירבה.

מכיוון שההידרדרות במצבה היתה מהירה יחסית, עירבנו בטיפול בני משפחה, עובדות סוציאליות ומתרגמים אין-ספור, אבל כל אלה לא שיככו את פחדיה. היא האמינה שתרופות יצליחו לשפר את מצבה. התרופות אכן הועילו, אבל לחודשים ספורים בלבד. בהדרגה חזרו התלונות וחוסר היכולת לתפקוד בסיסי בבית.

ניתוח להחלפת מסתם בלב דורש, בדרך כלל, פתיחה של בית החזה, חיבור למכונת לב-ריאה ופתיחת הלב לצורך התקנת המסתם החדש. עם השנים הצטבר ניסיון בניתוחים כאלה ולמרות מורכבותם, הסיכון בהם נמוך יחסית. עם זאת, קבוצה לא קטנה של חולים אינם מסוגלים לעמוד בניתוח כזה. חלקם עקב גילם או בשל מחלות קשות אחרות, וחלקם עקב בעיות טכניות הקשורות לניתוח.

א' סבלה ממחלת לב מורכבת, שלא איפשרה לטפל בה בניתוח רגיל להחלפת מסתם. כיום יש פתרון גם לחולים שאינם יכולים לעמוד בניתוח רגיל. בשנים האחרונות פותחה טכנולוגיה, המאפשרת השתלת מסתם מלאכותי בצנתור, ללא צורך בניתוח. הטיפול עדיין ניסיוני והוא נבדק בקרב מספר קטן יחסית של חולים, אבל התוצאות הראשוניות מבטיחות. א' עמדה בסירובה לטיפול, במשך כל האשפוזים. רק כעת, לאחר שהרכבת כבר עזבה את התחנה, היא התרצתה.

כך מצאנו את עצמנו עומדים סביב מיטתה של א'. היא הונשמה, מצבה המשיך להידרדר ולנו לא היה ספק - מערכות גופה קורסות והיא עומדת למות. במצב הזה היא לא תעמוד גם בהחלפת מסתם בצנתור. רק טיפול אחד יכול במקרים מסוימים לקנות מעט זמן - צנתור והרחבה של מפתח המסתם על ידי בלון, כך שההיצרות תיפתח מעט ותתאפשר זרימת דם טובה יותר מהלב. כל זה היה, כמובן, תיאורטי בלבד. מה סיכויי ההצלחה של פעולה כזו כשהמטופלת היא אשה בת 89, מונשמת, עם הפרעות בלחץ הדם ומסתם מלא משקעים קשים כאבן, המקשים על הפעולה שגם כך סיכוייה קטנים? גם אם הפעולה תצליח, הניסיון מלמד שההטבה זמנית בלבד ובתוך חודשים מעטים המסתם יחזור לסורו.

כשהכנסנו למערך השיקולים את ההיבטים האתיים, גברה רמת המורכבות של הבעיה. על מה אנחנו נלחמים? א' חיתה חיים מלאים וטובים, הגיעה לגבורות וסירבה בדעה צלולה לכל טיפול והתערבות. נכון שבסופו של דבר היא הסכימה לביצוע הפעולה, אבל האם הבינה במה מדובר? האם לא אנסנו אותה להסכים חמש דקות לפני שנאלצנו להנשימה? בסופו של דבר זמנו של כל אחד מאתנו מגיע. נראה שזמנה של א' הגיע.

קראנו בדחיפות לצוות הצנתורים מהמערך הקרדיולוגי והכנסנו את אנשיו לתמונה. הם סברו שסיכויי ההצלחה קלושים ושסביר מאוד שהיא תמות על שולחן הצנתורים. הבנתי אותם. התחושה של רופא שחולה שבו טיפל מת תוך כדי פעולה שביצע, קשה מאוד. הרופא מרגיש כאילו הרג את החולה במו ידיו.

למרות המצב המורכב וההתלבטות הקשה, ניסיתי לפשט את הבעיה ולהעמיד אותה על שתי נקודות עיקריות: 1. אם לא נפעל כעת, א' תמות. יכול להיות שגם אם נפעל היא תמות, אבל לפחות ניתן לה סיכוי כלשהו. 2. מהיכרותי עם א' באשפוזים הארוכים ומתוך תחושת הבטן שלי, האמנתי שהסכמתה לצנתור היתה אמיתית ולא נבעה מלחץ או מחוסר הבנה. לכן, מבחינתי, רק החלטה אחת יכלה להתקבל.

הסברתי את השיקולים לצוות ובסופו של דבר הסכימו כולם שא' תובל בדחיפות לחדר הצנתורים, שם ינסו להרחיב את מפתח המסתם באמצעות בלון. ירדתי אתה וצפיתי בצנתור מחדר הבקרה. לאחר ניפוח הבלון ירד באופן משמעותי הלחץ בשני צדי המסתם (בין הלב לאבי העורקים). לחץ הדם של א' התחיל לעלות - סימן ראשון להצלחת הפעולה.

אחרי הצנתור הועברה א' ליחידה לטיפול נמרץ לב, מונשמת ומורדמת. היה דרוש זמן נוסף עד שנדע: האם הצנתור הצליח? האם נצליח לגמול אותה מההנשמה? האם היא תסבול מפגיעה מוחית? האם תצליח לחזור לרמת תפקוד כלשהי?

כעבור שבועיים ראיתי את א' בוקר אחד, נשענת על כתפה של אחייניתה והולכת לאטה במסדרון המחלקה. היא בירכה אותי לשלום ברוסית והמשיכה בשיחה ערה עם האחיינית. באותו יום עברה לשיקום, כדי לאפשר לה להתאושש ולחזור לרמת התפקוד שקדמה להידרדרות האחרונה.

הרחבת מפתח המסתם על ידי בלון הקנתה לה זמן שלא חשבה שתזכה לו. ייתכן שההרחבה תועיל לחודש אחד בלבד וייתכן שתסייע לה למשך שנה - אין לדעת. ייתכן שהיא תזדקק בעתיד להחלפת המסתם בצנתור (כעת היא מסכימה לכך), אבל עוד צריך לראות איך הלב מתאושש אחרי אירוע לא פשוט.

הסתכלתי על א' ואחייניתה הולכות במסדרון, שקועות בשיחתן. גם אם קיבלה אורכה של חודש בלבד, זה היה שווה.

הכותב הוא סגן מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו