בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריאות | טשטוש מסוכן

* ראיות חדשות מחזקות את החשש מפני פגיעות התפתחותיות והתנהגותיות בקרב ילדים שנחשפו לחומרי הרדמה וטשטוש. בקהילה הרפואית מחפשים פתרונות לבעיה

תגובות

הרופאים המרדימים בישראל מתלוננים בחודשים האחרונים על הנחיות שפירסם משרד הבריאות, המתירות גם לרופאים שאינם מומחים בהרדמה להשתמש בחומר ההרדמה הפופולרי פרופופול. הסיכונים הכרוכים בשימוש בפרופופול מטרידים לאחרונה את קהילת המרדימים בעולם כולו. חוקרים צרפתים תיארו בנובמבר 2010, בדיווח שפורסם בכתב העת "Brain and Development", מקרים שבהם נגרמו נזקים התפתחותיים לתינוקות מתחת לגיל חודשיים, שהורדמו באמצעות התרופה.

בין השאר סיפרו על תינוקת שנולדה בלידה מוקדמת - בשבוע ה-34 להריון - שסבלה מהתפתחות לא תקינה של העצמות. 54 ימים לאחר הלידה נזקקה התינוקת לטיפול לתיקון מום בסמוך לבלוטת התריס, שבו הורדמה באמצעות פרופופול. 30 שעות לאחר הטיפול החלה לסבול מפרכוסים בצד השמאלי של הגוף, ובהמשך בכל הגוף. בבדיקת א-א-ג נמצא שהיא סובלת מהתקף אפילפטי והיא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ. כעבור שבוע עברה התינוקת בדיקת MRI של המוח. גם בבדיקה זו היא הורדמה, הפעם ללא פרופופול, ובהרדמה הזו לא סבלה מפרכוסים. התינוקת נזקקה לטיפול תרופתי עד גיל שנה וחצי. התפתחותה הקוגניטיבית היתה אטית. רק בגיל שלוש אמרה לראשונה משפט שלם. כשהיתה בת ארבע נמצא כי היא סובלת מליקויים קוגניטיביים.

סיפור אחר שהובא במאמר עוסק בתינוקת שנולדה בלידה רגילה, שסבלה מבקע מפשעתי והופנתה לניתוח בגיל 55 יום. היא הורדמה באמצעות פרופופול. 23 שעות לאחר מתן חומר ההרדמה החלה התינוקת לסבול מפרכוסים, ששככו רק אחרי שלושה ימי אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. התפתחותה המוטורית היתה תקינה, אבל כישורי השפה שלה התפתחו באטיות. רק בגיל ארבע וחצי הצליחה הפעוטה לומר משפטים קצרים. במבדק שעברה בגיל ארבע נמצא כי התפתחותה הקוגניטיבית תאמה את הממוצע בגיל שנתיים וחצי.

הקשר בין הרדמה בגיל הינקות לבין פגיעות נוירולוגיות וקוגניטיביות אצל ילדים נותר בגדר תעלומה, מציינים החוקרים במאמר. לדבריהם, עדיין אין הוכחה ודאית לקיומו של קשר כזה. עם זאת, הם קוראים לרופאי ילדים, למרדימים ולמומחים לטיפול נמרץ "להיות מודעים לאפשרות של תופעות הקשורות בהרדמה באמצעות פרופופול בקרב תינוקות, שלא תוארו קודם".

גם מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) מתייחס לסיכון שקשור לשימוש בחומרי הרדמה לצורך טיפול בילדים קטנים. דו"ח מיוחד שפירסם ה-FDA לפני כחודשיים, בחן את המידע הרפואי שהצטבר עד כה בעניין. לפי הממצאים, יש לבחון את בטיחות השימוש בחומרי הרדמה לטיפול בילדים קטנים.

הרס תאי מוח

רוב חומרי ההרדמה הנמצאים כיום בשימוש בקרב ילדים אושרו לשימוש לפני עשרות שנים. ב-1999 החלו להתפרסם דיווחים ראשונים על תופעות של הרס עצמי (אפופטוזיס) של תאי מוח בקרב מכרסמים צעירים שנחשפו לחומרי הרדמה. בשנת 2007 פירסם המרכז הלאומי למחקר טוקסיקולוגי בארצות הברית (NCTR) דיווח ראשון על פגיעה נוירולוגית בקופים צעירים שנחשפו לחומר ההרדמה קטמין. המרכז קרא לבצע מחקרים נוספים בנושא והמליץ שלא למנוע את השימוש בחומרי הרדמה לצורך טיפול בילדים. עם זאת, הוא קרא לנסות להימנע משימוש בהרדמה בפעולות רפואיות לא דחופות (אלקטיביות) שבהן מטפלים בילדים מתחת לגיל שלוש.

מאז ממשיכות להיערם עדויות על הסיכון הכרוך בחשיפת תינוקות לחומרי הרדמה. לאחרונה הופיעו מחקרים אפידמיולוגיים, הקושרים בין חשיפה לחומרי הרדמה בילדות המוקדמת לעלייה בסיכון להפרעות למידה, בעיקר בקרב ילדים שנחשפו לשתי פעולות הרדמה ומעלה מתחת לגיל ארבע.

במחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, שממצאיו פורסמו בשנת 2009, נבדקה התפתחותם של 383 ילדים שעד גיל שלוש עברו ניתוח לתיקון בקע בהרדמה. נמצא כי הסיכון שילדים אלה יפתחו הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות היה גבוה פי 2.3 מאשר בקרב 5,050 ילדים שהשתייכו לקבוצת ביקורת.

ב-2010 פירסמה אותה קבוצת חוקרים מחקר נוסף, שהתבסס על נתונים שתיארו 5,824 זוגות תאומים שנולדו בשנים 1999-2005. 6% מהתאומים נחשפו לחומרי הרדמה עד גיל שלוש. הסיכון להתפתחות הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות היה גבוה פי 2.5 בקרב תאומים אלה מאשר בקרב ילדים שלא נחשפו לחומרי הרדמה עד גיל שלוש.

חוקרים מדנמרק בוחנים כיום את הקשר בין חשיפה לחומרי הרדמה בגיל הינקות להישגים לימודיים. החוקרים מתבססים על מאגר של משרד החינוך הדני לשנים 1977-1990 ואוספים נתונים על למעלה מ-45 אלף נבדקים.

הממצאים מהמחקרים שהוזכרו עד כה קשים, אבל דו"ח של ה-FDA מבהיר עד כמה קשה הדילמה. חומרי הרדמה וטשטוש ניתנים לתינוקות רק אם יש הכרח בטיפול רפואי המצריך הרדמה. בנוסף, הימנעות ממתן חומרי הרדמה במקרים הדורשים טשטוש בלבד עלולה להוביל לכאב, המהווה כשלעצמו גורם סיכון לבעיות התנהגותיות ונוירולוגיות בקרב ילדים קטנים. מחקרים מראים, למשל, כי אם מבצעים פעולה פולשנית פשוטה אצל פגים, כמו דקירת העקב לצורך נטילת דגימת דם, ללא משכך כאבים, גדל הסיכוי שהפג יבכה יותר אם יזדקק לחיסון בהיותו ילד קטן.

פיצול ניתוחים

רופאים המטפלים בילדים מתלבטים כיצד לנהוג בעקבות הממצאים. ד"ר אלי שמחי, מומחה להרדמת ילדים ומנהל יחידת ההתאוששות במרכז שניידר לרפואת ילדים, אומר: "לפני כ-30 שנה האמינו שילדים קטנים לא מרגישים כאב או לא זוכרים כאב. באותה תקופה היה מקובל לנתח ילדים ללא חומרים לשיכוך כאבים. ילדים קיבלו רק חומר משתק שרירים, שהשפעתו היחידה היתה שהוא מנע מהם לזוז. כיום ברור שפעילות פולשנית בלי שימוש במשככי כאבים מעלה את הסיכון לסיבוך אצל ילדים. אי אפשר להימנע ממתן משככי כאבים לילדים וקשה לתכנן מחקרים מבוקרים כדי לבחון כיצד יושפע ילד שלא יקבל תרופות הרדמה".

הממצאים מהמחקרים שנעשו בבעלי חיים מתקבלים עדיין בספקנות. לדברי שמחי, "קשה להקיש ממחקרים בעכברים על בני אדם, מכיוון שבטיפול בהם נעשה שימוש בחומרי הרדמה במינונים שונים לחלוטין. בחלק מהמחקרים שהצביעו על סיכון לבעלי חיים השתמשו בחומר ההרדמה קטמין, שבו נעשה שימוש רווח ברפואה וטרינרית. בקהילה הרפואית כבר יש שנמנעים משימוש בקטמין להרדמת תינוקות עד גיל חצי שנה-שנה".

רופאים רבים מאמצים באחרונה גישה זהירה יותר לשימוש בהרדמה בקרב ילדים קטנים. לדברי שמחי, "אם יש פעולה הדורשת הרדמה שאינה דחופה, כמו סריקת MRI, הייתי ממליץ לדחות אותה לגיל שנתיים-שלוש, כשמערכת העצבים כבר בשלה. אם יש צורך בניתוח קוסמטי, גם אם ההורים לוחצים לבצעו בהקדם כדי שהילד ייראה כאחד האדם, עדיף לחכות לפחות עד שיגיע לגיל שנתיים. כך אפשר להפחית את הסיכון להשפעה של חומרי ההרדמה על תאי המוח".

הזהירות הגוברת יצרה מגמה חדשה ההולכת וקונה לה אחיזה בקרב רופאי ילדים: פיצול של ניתוחים בילדים קטנים לכמה טיפולים קצרים. ד"ר אילן קידן, מנהל היחידה להרדמת ילדים בבית החולים ספרא במרכז הרפואי שיבא, אומר: "כשאנחנו מנתחים ילדים עם לקות שמיעה, רופאי אף-אוזן-גרון מעדיפים לטפל בשתי האוזניים באותו ניתוח. הבעיה היא שכך הניתוח מתארך. לכן אנחנו, המרדימים, ממליצים לאחרונה לבצע ניתוח אחד בלבד ולהמתין עם הניתוח השני עד שהילד יגדל".

ההחלטה אם לנתח תינוק או פעוט ומתי מתקבלת בדיון שבו שותפים ההורים, המרדים והכירורג. לדברי קידן, "המידע החדש בתחום מדגיש את חשיבות ההתמחות בהרדמת ילדים. ההתמחות הזאת מוכרת במדינות במערב, אבל בישראל היא עדיין בחיתוליה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו