בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולות מן העבר

* התפישה הקיומית מעניקה כלים לפענוח מקורם של התקפי חרדה, בניסיון למנוע את התפרצותם המחודשת

תגובות

חגית, אם לארבעה, סבלה שנים מהתקפים חוזרים, שבהם חשה לפתע כי גל של אימה שוטף אותה - רגליה וידיה התחילו לרעוד, פיה התייבש, סחרחורת השתלטה עליה ולבה פעם בקצב מטורף. ההתקף נמשך כרבע שעה, שבה חשה כי לא תצליח לשרוד.

חגית לא היתה מודעת לכך, אבל התופעות שפקדו אותה היו ביטויים של התקף חרדה. ביטויים נוספים עשויים להיות גלי חום או תחושה של קור קיצוני, שיעולים טורדניים, תחושת חנק וקוצר נשימה, תחושת נימול בגפיים, אי נוחות בחזה, כאבי בטן או בחילה.

השאלה מדוע מתעוררת חרדה בזמן מסוים אינה מובנת תמיד. תחושה מסוימת, קול, ריח, טעם או סיטואציה עשויים לעורר תגובות אוטומטיות, שנדמה שאי אפשר לשלוט בהן. המצב יוצר חוסר אונים והגוף נחווה כבלתי נשלט ובלתי צפוי. כך מתעצמת חוויית האימה והסובל נכנס למעגל חרדה המחזק את עצמו. התקפי חרדה חוזרים ונשנים מפריעים לתפקוד ופעמים רבות הם גורמים לדיכאון. לפי ההערכה המקובלת, כ-25% מהאוכלוסייה סובלים מהתקפי חרדה, מרביתם נשים. רבים אינם מודעים לכך או שאינם מאובחנים, מכיוון שההתקפים מופיעים כסימפטומים גופניים.

הטיפול המומלץ לסובלים מהתקפי חרדה הוא נפשי (שיחות עם מטפל) ו/או תרופתי. התרופות אמנם מורידות את סף החרדה ומפחיתות את כמות ההתקפים ואת חומרתם, אולם החרדה ממשיכה לתסוס בגוף ובנפש. ללא הבנת הסיבות המעוררות אותה, היא עלולה לשוב ולפרוץ ברגע שייפסק הטיפול התרופתי.

לפי התפישה הקיומית, שמקורה בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ובפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, חרדה מתעוררת כתוצאה מחוויה של "אין" - סכנת אובדן הנחווית כשאדם חש שקיומו עלול ליהרס. התחושה עולה בעקבות מצב מסוים בעברו של אדם, שהתפרש כמביא מוות או הכחדה. לא תמיד הסובל זוכר את האירועים הטראומטיים או מודע לחוויית ה"אין" שחווה. לפעמים, עקב גיל צעיר או חוסר בכוחות אגו מגובשים, חוויית חוסר הקיום לא נחוותה במלואה, מכיוון שאז היה האדם מגיע להתפרקות נפשית מוחלטת, ולכן הודחקה ונקברה במעמקי הנפש והגוף.

אירוע מסוים בהווה עשוי לעורר מחדש את האירועים המודחקים ולאפשר פלישה של חומרים חרדתיים מעומקי הלא מודע. לפי המודל הקיומי, פלישה כזאת עשויה להתרחש כשאדם עומד מול הצורך לבחור בחירות חדשות, או לבצע שינוי כלשהו בחייו. מצב זה עשוי לעורר בתוכו מאבק בין הכמיהה להתהוות ובין הפחד האדיר והאחריות הקשורים להתהוות חדשה זו. ברגע שמתעורר המאבק עולים גם "השדים הרדומים" שהודחקו ומפעילים את הזיכרון של חוויית האסון והאובדן העצמי שהודחקה.

כדי לברר את מקור התקפי האימה חשוב להבין איזו סיטואציה בעבר יכולה היתה להתפרש כסכנת אובדן עצמי. אפשר לשאול: אילו מסרים הקשורים לאיום על הקיום העצמי או על קיום הדמויות המשמעותיות בחיי העצמי הועברו ונלמדו? יש לזכור שבגיל הילדות, מסר של סכנה לאם או לאב עלול ליצור חרדת הכחדה וחוסר קיום, תחושות שגורמות לילד להרגיש תלוי לגמרי בקיומם של הוריו.

צומת בחירה

במקרים שבהם אין זיכרון ברור של חוויית האיום, אפשר להגיע לתובנות גם מתוך חקירת התקופה שבה התעוררו התקפי החרדה. אפשר לבדוק אם באותה תקופה הגיע הילד לצומת של בחירה. האם היתה בתקופה ההיא הזדמנות להתהוות מתחדשת או ליצירה עצמית? אילו מסרים התקבלו בעבר בהקשר של אפשרות זו? מהו האיום המרכזי המגולם במסרים אלו? שאלות מעין אלה עשויות לסייע בזיהוי גורם החרדה ובפענוח חידת התקפי החרדה.

חגית, שנשאלה שאלות אלו והתמודדה עמן, הבינה שהחלה לסבול מהתקפי החרדה בתקופה שבה הרשתה לעצמה - לראשונה זה זמן רב - להביע את עצמה בצורה אסרטיבית גם בעבודה וגם בחייה הפרטיים. באותה תקופה החלה להתגבש כאשה בעלת קול, דעה ורצון משלה, בעוד שקודם לכן חשה כי היא מחביאה את קולה ומדכאת את צרכיה ואת רצונותיה.

כשחקרה את הסיבות לכך, מצאה כי במצב של השתקה עצמית היא חשה בטוחה יחסית, כאילו גישה זאת מונעת אסון. בהמשך נזכרה בסיטואציה מילדותה, שבה חשה הלומת פחד וכאב כשראתה את אמה - אשה אסרטיבית בדרך כלל - קורסת ומתמוטטת. כילדה לא יכלה לחוות את ההתמוטטות של האם באופן מלא, ולכן הדחיקה את האימה. הכיוונים החדשים שבהם בחרה ללכת כאשה בוגרת היו זרזים להעלאת הזיכרונות מהתמוטטות אמה, והביאו בעקבותיהם תגובות גופניות האופייניות למצב של סכנה ואיום.

כשחגית פיענחה את צופן החרדה, התגובות הנפשיות והגופניות שפקדו אותה נעשו מובנות יותר. היא יכלה לראות בהן קול המנסה להישמע כדי להגיע לאיזון רגשי. כשקול מקבל לגיטימציה להישמע בלי שהבהלה תשתיק אותו, והחוויה מעובדת מתוך הבנה מדויקת ונכונה יותר, עוצמת התופעות הגופניות החרדתיות פוחתת ובהדרגה אפשר לשחרר את הפחד ולבטל את ה"חריטה" של חוויית האיום הפנימית.

הכותבת היא ד"ר לפילוסופיה קיומית וחוקרת חוויית הגופניות הנשית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו