בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרדיולוגיה בכוננות ספיגה

* המהפכה החדשה בקרדיולוגיה היא שימוש בתומכים לפתיחת כלי הדם, הנספגים בגוף עד היעלמותם

תגובות

בספטמבר 1997, בציריך שבשווייץ, יסד אנדריאס גרונציג מקצוע חדש ברפואה - קרדיולוגיה התערבותית. גרונציג היה הרופא הראשון שהרחיב, בחדר הצנתורים, עורק המזין את שריר הלב שלקה בהיצרות קשה. העורק הורחב על ידי בלון. מאז התקדם המקצוע בקצב מהיר יותר מענפי רפואה מקבילים.

במשך כעשר שנים שלטו בתחום בלונים לפתיחת חסימות בכלי הדם בלב. שתי בעיות בולטות ליוו את השימוש בבלון: ב-5%-10% מהמקרים העורק שטופל סבל מחסימה אקוטית, לאחר שמרכיבים ברובד הטרשתי בכלי הדם, שנדחקו לשוליים על ידי הבלון, קרסו לתוכו. הבעיה השנייה היא היצרות משנית חוזרת, המופיעה שלושה חודשים עד חצי שנה לאחר הטיפול ב-20%-40% מהמקרים.

באמצע שנות ה-90 נכנסו לשימוש התומכנים - סטנטים, שעם הזמן התרחב השימוש בהם ליותר מ-90% מהפעולות בחדר הצנתורים. הסטנט הוא צינורית עשויה מקלעת רשת של קורים מתכתיים דקים, שמולבשת על בלון ומובאת לאזור ההיצרות בעורק בקצה של צינורית ארוכה. הסטנט נפרש במקום ההיצרות על ידי ניפוח הבלון. הסטנטים איפשרו פתיחה של ההיצרויות בעורקים וכמעט הצליחו להביא להיעלמות התופעה של חסימה אקוטית. אבל הם לא פתרו את בעיית ההיצרות החוזרת. יש הטוענים שהם אף החמירו אותה, בגלל הנזק המקומי שהם עשויים ליצור בדופן העורק.

במשך עשר שנים נערכו מחקרים אינטנסיביים במאמץ לפתור את בעיית ההיצרות המשנית החוזרת. בתחילת שנות ה-2000 נמצא לכאורה הפתרון. הסטנט המתכתי צופה בשכבה דקה של פולימר, המסוגל לספוח תרופה מיוחדת שמונעת חלוקת תאים. התרופה משתחררת מהסטנט במשך כמה ימים, חוסמת שרשרת של תהליכים ביולוגיים ומקטינה את שיעור ההיצרות החוזרת ל-5% בלבד.

התפרקות למינרלים

עתה נוצרו בעיות חדשות. עורק הוא איבר דינמי, שמתרחב ומתכווץ לפי הצורך בדם מחומצן המיועד לרקמה שהוא מזין. חלקו הפנימי מצופה בתאי אנדותל, שמונעים היווצרות מקומית של קרישי דם, מפרישים חומרים שמפקחים על הקוטר הדינמי של העורק ושומרים על זרימת דם תקינה. הסטנט הוא גוף מתכתי קשיח, שלאחר פרישתו בעורק אי אפשר להוציאו משם.

מטופל שבלבו הושתל סטנט חייב לקחת תרופות לדילול הדם במשך כמה חודשים, עד שהסטנט מתכסה בתאי אנדותל חדשים והאזור עובר תהליך ריפוי מלא. לפעמים חלק מקורי המתכת של הסטנט אינם מהודקים לדופן העורק ונראה שהפולימר ששיחרר את התרופה מאריך את תהליך הריפוי או אפילו מונע אותו, ולכן נדרש טיפול במדללי דם לזמן ממושך יותר.

מגבלות הסטנט המתכתי הובילו לרעיון לעצב סטנט שייספג בגוף וייעלם לאחר תקופה קריטית של כמה חודשים. זהו אותו פרק זמן הדרוש לסיום תהליכי הריפוי בכלי הדם הזקוק לתמיכה. מכיוון שהמלה האנגלית "סטנט" מציינת אביזר מתכתי, האביזר החדש זכה לשם חדש, Bioabsorbable Vascular Scaffold או בקיצור BVS, ובעברית "תומך וסקולרי נספג". הרעיון קיים מאז שנות ה-80, אבל הטכנולוגיה בשלה רק לאחרונה. לאחר תקופה ממושכת של מחקר ופיתוח עוצב תומך נספג מתוחכם.

יש שני סוגים של תומכים הנספגים בגוף. האחד עשוי מפולימר והשני מסגסוגת של מגנזיום. התומך מהסוג הראשון מכיל שני פולימרים ותרופה שמעכבת חלוקת תאים, המשתחררת לדופן העורק במקום שבו הושתל התומך ומונעת את ההיצרות החוזרת. לאחר שמסתיימת ספיגת התומך, בתהליך הנמשך עד שנתיים, שני הפולימרים מתפרקים לחומצה לקטית שמשתלבת בתהליכי המטבוליזם בגוף. התומך מהסוג השני עשוי מתערובת של 93% מגנזיום ו-7% מתכות נדירות ומתפרק במשך כארבעה חודשים. המגנזיום הופך בגוף למינרל חיוני. את תומך המגנזיום אפשר גם לטעון בתרופה למניעת היצרות חוזרת.

סכנת התכווצות

פעולת ההשתלה של התומך הנספג דומה להשתלת סטנט מתכתי, אבל לאביזר החדש יש מגבלות. בתהליך הספיגה עלולה להיחלש יכולת התמיכה שלו, מצב שעשוי לגרום להתכווצות העורק. חומרים שנוצרים תוך כדי תהליך הספיגה עלולים לגרות את דופן העורק ולגרום להיצרות חוזרת וגם להפעיל את מנגנון הקרישה. התומך הנספג גם עשוי מחומר רך יותר מהסטנט הקשיח והוא עלול להיקרע כאשר פורשים אותו בתוך העורק.

בגלל המגבלות האלה עוצבו תומכים נספגים חדשים, הבנויים רשת צפופה יותר. גם התרופות שמשוחררות מהתומך הנספג שופרו, כדי למנוע היצרות חוזרת. בשנים האחרונות נערכים מחקרים קליניים בעולם ובישראל, כדי לאסוף מידע על יעילותם של התומכים הנספגים ובטיחותם. ברבים מהמחקרים יש לצנתר שנית את החולים, למדוד במדויק את ממדי העורק במקום שבו הושתל התומך ולבדוק אותו באמצעי הדמיה מתקדמים.

מחקרים על תומכים נספגים מהדור האחרון הניבו תוצאות מבטיחות. היעילות של תומכים אלה עולה לאין שיעור על זו של תומכים מדורות קודמים. גם בטיחות השימוש בהם רבה מאוד. עם זאת, עדיין אין די נתונים המחייבים מעבר גורף לשימוש בתומך הנספג.

אם תמומש השאיפה להשתיל בעורקים חסומים תומכים נספגים, בחלוף חודשים מעטים לא ייוותר גוף זר בתוך העורק. העורק יישאר פתוח לאורך זמן, זרימת הדם בו תהיה טובה והמטופלים לא יזדקקו לשימוש ממושך בתרופות "מדללות דם". תומכים נספגים ייהפכו לנדבך חשוב במאבק לריפוי מחלות לב וכלי דם, שניצבות עדיין בראש רשימת מחוללי התחלואה והתמותה בעולם.

הכותב הוא מנהל יחידת הצנתורים במכון הלב במרכז הרפואי הלל יפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו