בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הפנטזיה

* כיצד נהגו חברי ועדת האתיקה בבית החולים כשנתקלו במאושפז המסרב לבדיקה אבחנתית בחזה, מחשש שרופאיו יגנבו "פטנט" המצוי בגופו?

תגובות

מ', גבר בן 62 החי בגפו, סבל מקוצר נשימה קשה והתאשפז במחלקה הפנימית. הרופאים רצו לברר מה הסיבה לקוצר הנשימה - תסחיף ריאתי, נגע סרטני בריאות או שילוב של השניים. כדי להכריע, הופנה החולה לבדיקת הדמיה בחזה.

באופן תמוה, החולה סירב לעבור את הבדיקה והסכים רק לקבל טיפול להקלת הנשימה. לאחר שהרופאה שטיפלה בו לא הצליחה לשכנע אותו לעבור את הבדיקה, היא העלתה את הנושא בפני וועדת האתיקה של בית החולים. "ייתכן שלפי חוק זכויות החולה אני יכולה לקבל את סירובו להיבדק ולשחרר אותו מבית החולים", אמרה, "אבל אם אפעל כך, לא אהיה שלמה עם עצמי ואפר את מחויבותי המקצועית לאבחן ולטפל באופן נאות".

אנו, חברי ועדת האתיקה של בית החולים, ניגשנו למיטת החולה ושוחחנו עמו ארוכות. ככל שהתבהרה לנגד עינינו מסכת נימוקיו וככל שהעמקנו בה, הבנו כי הסיבה לסירובו היא מצב פסיכוטי. החולה הסביר שהוא חושש ש"הפטנט" הנמצא בחזהו, שבאמצעותו הוא "מרפא את עצמו", יתגלה. הוא הוסיף כי ידוע לו שיש כמה רופאים הזוממים "לגנוב ממנו את הפטנט" ולרשום אותו כשלהם.

בשיחה לא הצטייר האיש כחריג. הוא תיקשר עם הסביבה ולא הפגין קשיים רגשיים. שוחחנו עם אדם נעים ובעל חוש הומור, שאינו מסוכן לסביבתו. הסקנו שהפסיכוזה שלו היא מוגדרת ותחומה - מחשבת שווא על פטנט מרפא הטמון בחזהו.

אבל בדיקת ההדמיה היתה חיונית לאבחון הסיבה לקוצר הנשימה. חיפשנו דרך לפנות אליו באופן שיאפשר לתקשר אתו ועם האמת המיוחדת שלו. שוחחנו אתו כאילו מחשבת השווא היא אמת לאמיתה והסברנו לו שאין סיכוי שבדיקת סי-טי תגלה את ה"פטנט". הסכמנו שייתכן שקיימות בדיקות אחרות שיכולות לחשוף את ה"פטנט" שלו, אבל אמרנו שאין צורך שיעבור אותן. לבקשתו הוספנו כי אם יידרש, נעמוד לצדו בסירובו להיבדק באותן בדיקות "חושפות פטנטים".

יצירת הקשר עם החולה באמצעות הצטרפות למחשבת השווא שלו נעשתה מתוך תפישה שלפיה יש להתחבר לאמונותיהם של החולים מכיוון שהן, יותר מהוראות הרופא, מכתיבות את התנהגותם. במקרה של מ' מצאנו שאין לנו ברירה, אלא להצטרף לסגנון החשיבה הייחודי שלו. תפישה זו הניבה פירות ומ' הסכים להיבדק. לאחר שנפרדנו ממנו פנינו לוועדת האתיקה המורחבת של בית החולים. למרות הסכמת החולה, העלינו לבטים: האם בשיח שבו משתמשים באמונות החולה לטובה, גם אם אלה מחשבות שווא, אכן משיגים הסכמה מדעת?

שכנוע סביר

הוועדה המורחבת מתמנה ופועלת מתוקף חוק זכויות החולה וחברים בה רופאים, משפטנים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מומחים לביו-אתיקה, אנשי דת ונציגי ציבור. הוועדה החליטה שמצבו הפסיכוטי של החולה מחייבת חתימה של אפוטרופוס על הסכמה לטיפול ואין להסתפק בהסכמת המטופל. אבל למ' לא היה אפוטרופוס. בשל הצורך הדחוף בבדיקה, הוועדה צירפה להסכמת החולה המיוחד הזה, דרישה לחתימה של שלושה רופאים בכירים.

להחלטה קדם דיון מרתק באשר להסכמה מדעת, על רקע הפרעת החשיבה של החולה. חוק זכויות החולה, שהופך את המערכת הרפואית לדמוקרטית יותר ופטרנליסטית פחות, דוחק למקום מרכזי פחות את דעתו המקצועית של הרופא ושם במקומה את רצונו ודעתו של החולה. למעשה, החוק מתיר לרופא שלא להיאבק על ריפויו של חולה המסרב לאבחון ולטיפול. ניכר שהרופאה שקראה לוועדה, וכן רופאים רבים אחרים, חשים תסכול לנוכח היתר זה אבל נמנעים מכפיית טיפול בשל צווי החוק.

כשניגשנו למ' ידענו זאת והשתמשנו בדרכי שכנוע. האם השימוש במחשבות השווא של החולה היה דרך שכנוע סבירה, שבה נמסר מידע הדרוש לחולה המסוים הזה? נראה שכן. החוק מורה ליידע את החולה בשקיפות, אבל גם מתיר למנוע ממנו מידע שעלול להזיק לו. האם היתה כאן הפרה של הכלל המחייב רופאים לפעול באופן שייטיב עם החולה? לא. טובתו של החולה עמדה לנגד עינינו ובסופו של דבר האבחון והטיפול שניתן בעקבותיו הביאו לו הקלה.

הרופאה שפנתה לוועדה הוקירה את התערבותה והוסיפה שחשה כי המערכת נתנה לה גיבוי. למעשה, הרופאה הראתה כי אל להם לרופאים להישאר לבד עם התלבטויות ביחס למתן הטיפול הראוי. טוב יעשו אם יפנו לוועדת האתיקה ויעוררו דיונים בסוגיות אלו. דיונים אלו מבטיחים קבלת החלטות מתוך כבוד לאוטונומיה של החולים ולטובתם. חולים יכולים לסרב לטיפול או להיענות לו, בתנאי שהחלטותיהם מתקבלות בצורה מושכלת ככל האפשר, בלי להפר את ייעודה של הרפואה לאבחן ולטפל כיאות.

ד"ר רייכר-עתיר היא מנהלת מערך הפסיכולוגיה בבית החולים בילינסון, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים וחברת סגל במכללה האקדמית תל אביב-יפו; ד"ר לוינגר הוא מומחה ברפואה פנימית ומרכז ועדת האתיקה בבית החולים בילינסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו