בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלום הרפואה הציבורית ושברו

* שנים נחשבה הרפואה הישראלית לשוויונית ומפוארת. אבל צמצומים וקיפאון בשנים האחרונות הובילו את הרפואה הציבורית למשבר הנוכחי והוציאו את הרופאים למאבק

תגובות

בעבר מערכת הבריאות בישראל נחשבה מפוארת וסיפקה שירותים ברמה גבוהה לכלל האוכלוסייה. היתה כאן רפואה שוויונית ברמה גבוהה מבארצות הברית ובאירופה המערבית.

באותן שנים, הרפואה הישראלית היתה אידיאליסטית. השכר היה נמוך, הידע הרפואי היה העיקר והמקצועות הרפואיים דורגו לפי הכבוד, לא לפי רמת ההכנסה שהרופאים הפיקו מהם. לכן הוזנחה מערכת השכר.

"הרעבת" מערכת השכר הרפואית הביאה לשביתה הגדולה ב-1982, שהיתה ביטוי לזעם ולייאוש של אלפי רופאים, שהכנסתם הזעומה לא איפשרה קיום נאות.

בתום השביתה זכו הרופאים לתוספות שכר של 60%, אולם ההישגים נמחקו בתוך חודשים מעטים, בשל האינפלציה הגבוהה. למעשה, שכרם של הרופאים נותר ללא שינוי. בעשורים האחרונים לא נוספו מיטות אשפוז לרפואה הציבורית.

שיעור המיטות לאלף נפש ירד מ-2.3 בשנת 1990 ל-1.9 בשנת 2010. השיעור עלול להידרדר בשנים הקרובות ל-1.7 מיטות לאלף נפש. הממוצע בארגון המדינות המפותחות (OECD) הוא 3.3 מיטות לאלף נפש. גם מספר הרופאים לנפש בישראל הולך ופוחת. הוא ירד מ-3.7 לאלף נפש ב-1995, ל-3.4 רופאים לאלף נפש בשנת 2010.

אחת הסיבות להידרדרות היא הגידול באוכלוסייה, שאינו מגובה בתוספת מיטות. התוכנית להוספת מיטות נשארה במגירה ומעולם לא יושמה. כדי לא להביא להידרדרות נוספת, וכדי לשמור אפילו על יחס נמוך של 1.9 מיטות לאלף נפש, יש להוסיף בכל שנה בעשור הקרוב כ-300 מיטות אשפוז. התוספת של 960 מיטות בשש השנים הקרובות, שעליה הודיע משרד האוצר, לא תפתור את בעיית המחסור במיטות אשפוז. לשירותי אשפוז נזקקים בעיקר קשישים, שבישראל שיעורם נמוך מעט בהשוואה לכמה מהמדינות המפותחות, אבל אין סיבה שהפער בין ישראל למדינות מפותחות אחרות יהיה כה גדול.

המיטה בבית החולים צריכה להיות זמינה ובת תחלופה סבירה. חולים רבים מסיימים את הטיפול הרפואי וזקוקים לשיקום במוסד סיעודי. בישראל יש מצוקה במיטות אשפוז וחולים הזקוקים להמשך אשפוז מסוג זה ממתינים בבית חולים שבועות ולעתים חודשים.

דרך נוספת לצמצום המחסור היא הקטנת הביקוש למיטות אשפוז על ידי חיזוק הרפואה המונעת, תגבור והקמה של מערכות רפואיות שעשויות להפחית את העומס בחדרי המיון ובמחלקות. במטרה להאיץ הקמת מערכות שיחסכו מהנבדק את הצורך באשפוז דרוש תקציב הולם.

שיעור מיטות האשפוז לאלף נפש משקף את איכות הטיפול באוכלוסייה. כיום, במחלקות מסוימות קיימת תפוסה גבוהה במיוחד. בבית החולים וולפסון למשל, התפוסה הממוצעת בחודשי החורף בחמש השנים האחרונות היתה 130%. כלומר, בחודשים אלה שליש מהמאושפזים נמצאו במסדרון או במקומות מאולתרים אחרים; הרופא, האחות וכוח העזר, מקדישים למטופל רק שני שלישים מהזמן שאמורים היו להעניק לו. בגלל הצפיפות גוברים הזיהומים בתוך בית החולים, הפרטיות של החולה נפגעת והאשפוז נהיה מסוכן יותר למטופל, בשל סיכון גובר לטעויות רפואיות.

מהי הסיבה לירידה המתמדת בשיעור הרופאים לאלף נפש? המקצוע איבד מזוהרו, העבודה קשה, שעות העבודה מרובות, לרופא דרושות שנים רבות של לימודים והתמחות עד שהוא מגיע לעצמאות מקצועית, וגם השכר אינו עומד בפרופורציה למשך ההכשרה ולקושי העבודה. למרות כל אלה, אין מחסור במועמדים לבתי הספר לרפואה וקשה לסטודנט הישראלי לעמוד בדרישות הקבלה. אחת הסיבות לכך היא, שמספר התלמידים המתקבלים לבתי הספר לרפואה קטן ממספר הרופאים הדרוש למדינה.

הסיבה לירידה המדאיגה במספר הרופאים פשוטה - ישראל מעולם לא היתה מסוגלת לייצר את מספר הרופאים הדרושים לה כל שנה. במשך עשורים סמכנו על עליית רופאים, אף שאלפים מבוגרי בתי הספר לרפואה בארץ היגרו לחו"ל, בעיקר לארה"ב. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הצילה את הרפואה הישראלית ומנעה את קריסתה. היום לא רואים רופאים עולים באופק, וקברניטי מערכת הבריאות מבינים שאסון קרב. במערכת ברור שרוב הצעדים שננקטים היום, למשל ההחלטה להכפיל את מספר הסטודנטים לרפואה בתל אביב, באו מאוחר מדי.

המחסור ברופאים בולט במיוחד ברפואה הפנימית, הנכללת ברשימת המקצועות הפחות מועדפים. קיים חשש לקריסה מדורגת של מערכת הרפואה הפנימית בתוך שלוש-ארבע שנים. את הגלגל הזה קשה לעצור - מחסור במומחים לרפואה פנימית מגדיל את העומס על הנותרים, אלה שוקעים בעבודה אפורה וקידומם המקצועי נפגע. זה מגביר את הנטישה וכך הולך ופוחת הדור.

בשנים האחרונות מתפרסמים נתונים על "ההוצאה לבריאות". הגיע הזמן שקובעי המדיניות ישנו את התפישה וידברו על "השקעה בבריאות". שירותי רפואה הולמים הם תוצר בסיסי שהממשלה צריכה לספק לאזרחיה. נכון, הרפואה הישראלית התקדמה עם ההתקדמות העולמית, אבל היא איבדה את עליונותה ביחס למערכות רפואה רבות בעולם ונקלעה למדרון המחייב שינוי חשיבה.

הכותב הוא ראש האגף הפנימי ומנהל מחלקה פנימית והמכון ליתר לחץ דם במרכז הרפואי וולפסון בחולון; ראש מכון ברונר למחקר קרדיו-וסקולרי, ראש בית הספר ללימודי המשך וסגן דיקן בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב; והממונה על המקצועות הפנימיים ואב בית הדין היוצא בהסתדרות הרפואית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו