בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאבק בעישון | רדיפה שיטתית כאמנות ישראלית

הטלת המצור על המעשנים היא באמת מעשה חכם. אחרי הכל, רדיפה שיטתית של ציבור היא דבר שמדינת ישראל שכללה לאמנות בתחומים אחרים

תגובות

רצונה של מדינת ישראל להציל את אזרחיה מפני עצמם הוא בהחלט אקט ראוי להערכה. אחרי הכל, זהו תפקידה של מדינה - למנוע מתושביה סיכונים מיותרים, למזער את מידת חשיפתם לסכנות ולצמצם את פגיעותם לנזקי גוף ונפש. כל הכבוד למדינת ישראל על היוזמה הנאצלת לצאת למלחמת חורמה בעישון! עישון הוא באמת מכת מדינה, לא פחות מהאלימות במזרח התיכון - שגם אותה עושה ישראל הכל כדי לצמצם למינימום! מהפשיעה המשתוללת ברחובות, מהאלימות שבין אדם לחברו - ששברה בשנים האחרונות כל שיא - ומהקטל בדרכים אשר ממשיך לגבות מאות קורבנות מדי שנה. העישון, וסוגי הסרטן שנגרמים בעטיו, הוא אויב מסוכן בהרבה ממחמוד אחמדינג'אד, מכביש הערבה, ממשפחת הפשע של שלום דומרני ובוודאי שמסיכונים אחרים, דוגמת שפעת, מחלות ממאירות לסוגיהן וסתם ביש מזל.

הדמוניזציה של העישון והטלת המצור על המעשנים הן באמת מעשה חכם, אין מה לומר. אחרי הכל, רדיפה שיטתית של ציבור היא דבר שמדינת ישראל שכללה לאמנות בתחומי חיים אחרים, עיין ערך מאבקו הקדוש של שר הפנים במשפחות הזרים. מכאן, שגם כאן צפויה לה בוודאי הצלחה כבירה. בשיטות שלקוחות מהמאבק בארגוני טרור: קודם הפוך את חייהם הכלכליים לבלתי אפשריים ואחרי זה צוד אותם אחד-אחד, כמו כלבים שוטים. הנה עצה חינם: לאור הצלחתה המסחררת של יחידת עוז במאבק בהגירה הבלתי חוקית, יש להקים זרוע אכיפה בעלת סמכויות שיטור מפליגות לצורך איתור, רדיפה, כליאה ובמידת הצורך, גם גירוש של מעשנים ובני משפחותיהם. השם המוצע ליחידה מכיסא זה: "חמצן". כן, משטרת "חמצן", יחידת משנה המסונפת לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. הנה חזון מעודד ויוזמה מלאת תנופה להציג לציבור הישראלי לקראת האופק הוורוד שממתין למדינת ישראל בשנים הקרובות. שנאמר: והיה מחננו טהור.

אינני מעשן כבד. ליתר דיוק, יש ימים בהם אינני ראוי להתקרא "מעשן", כלל. את עיקר הסיגריות שלי אני מעשן בחניון הבניין - מכלאה למעשנים שלמדתי לחבב בחלוף הימים - ועל מדרגות ביתי, באוויר הפתוח של הפרבר שבו אני מתגורר. למדתי להכיר בעובדה שהעישון מטריד חלק לא מבוטל מהאנשים סביבי. אני מכבד את מבוקשם. כעת, אינני מבין מדוע עליי לשלם הרבה יותר על סיגריות ולבדוק אם אני מצוי מרחק קילומטרים מספק ממקום שצורתו מזכירה מבנה; מדוע עליי להרגיש כפושע מבוקש בכל פעם שאני יוצא לרחוב הפתוח, שם מכוניות על אגזוזיהן מפחמות בשמחה גדולה את ריאות הציבור; ומדוע זה שהשוטר שצריך שיהיה מופקד על ביטחוני יפנה את משאביו המדולדלים למרדף אחריי. אדרבא, אני ושכמותי הם טרף קל. אין לנו זכויות, רק אות קין לשאת בין שפתינו; אין לנו זכות להתגונן מפני הדרישה הדרקונית - הצילו את נפשותיכם ולא יבולע לכם. אין לנו זכות עמידה מפני ההמון הפופוליסטי השועט לעברנו כעדר מוסת, שהרי הפכנו לאויבי הציבור. אויב הציבור? אני? אדרבא, מקבל עליי את הדין. נאמרו עליי דברים חריפים מאלה. אבל עניין קטן, ברשותו של המחוקק: אם אני אויב הציבור, נא ינהג באויביי בדרך בה הוא מתכנן לנהוג בי. ועושה רושם שהוא ממש לא בכיוון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו