בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפואה עומדת למשפט

ראוי שבתי המשפט וגם המטופלים יפנימו כי גם רופאים הם בני אדם, ולכן יש גבול ליכולתם לעבד מידע בכמויות גדולות ולקבל החלטות במהירות

תגובות

התהום האדירה הפעורה בין החשיבה הרפואית לחשיבה המשפטית התגלתה לאחרונה שוב במלוא עומקה, בדיון בנושא על "מום קל" שלא אובחן. המערכת המשפטית, בשם הצדק וזכויות החולה, מאשימה רופאים ברשלנות כל אימת ש"הדבר מדבר בעד עצמו". כלומר, אם אבחנה לא היתה מדויקת, אם בניתוח נקרע כלי דם, זכותו של המנותח או המטופל להביא את הרופא לדין ולהגיש נגדו כתב אישום חמור ככל האפשר (המייחס לרופא עבירות כמו רשלנות, סטייה מנוהג מקובל, חריגה מנהלים או מכללי האתיקה ואף תקיפה).

לפני כמאה שנה בלבד לא היו בידי הרופאים תרופות שאיפשרו להילחם בזיהומים. הפניצילין נכנס לשימוש במלחמת העולם השנייה ועירויי דם מוצלחים החלו רק סביב שנת 1900. כשסיימתי את לימודי הרפואה, ב-1971, עמיתי ואני לא חלמנו שנוכל להסתייע בממצאים מסריקות CT או MRI לצורך אבחון.

עשרות מחלות נחשבו אז חשוכות מרפא ואבחון טרום לידתי כמעט ולא היה קיים. שיעור האבחנות הנכונות לא היה גבוה במיוחד. נתיחות שלאחר המוות, שעדיין לא נעלמו מן העולם, הראו לנו עד כמה מתעתע הוא הפציינט. עד כמה, למרות האמצעים שכבר עמדו לרשותנו, אנחנו מגששים באפילה. לאחר שבדקנו את החולה היינו רושמים "אבחנה מבדלת" - רשימה של אבחנות המתאימות לתלונות החולה ולסימני המחלה. לא אחת טעינו לאורך כל הדרך. לא מעט פעמים למדנו רק מהפתולוג, באיחור מצער, כי מה שאובחן כגידול ממאיר בבטן לא היה אלא טפיל, תולעת, ושאם רק היינו נותנים את התרופה המתאימה, החולה היה עוזב את בית החולים ולא היה נפרד מהעולם הזה.

אבל גם היום, כשלרשותנו אמצעים משוכללים שבעזרתם ניתן לחדור לתוככי המעי, לראות את מסתמי הלב בפעולתם ולעקוב אחר מהלך תאי הדם, שיעור האבחנות הנכונות אינו מגיע ל-100%. יתר על כן, המידע הרב שבו מציידים את הרופאים עשוי לפעול כחרב פיפיות. הרופא המפענח צילומי רנטגן מחולה אחד, נחשף לאלפי תמונות המופקות בסריקה ממוחשבת, לעומת תמונות בודדות בעבר הלא כל כך רחוק. מה שלא השתנה במרוצת הדורות הוא יכולתו המוגבלת של רופא - אדם המתבונן שעות ארוכות בתצלומים וקובע גורלות של חולים שמעולם לא ראה.

בניסוי מעבדתי שנערך בארצות הברית, הטמינו החוקרים בין צילומי רנטגן שגרתיים צילום חזה אחד, שבו היתה חסרה עצם הבריח. כל "רופא סביר", מונח חביב על עורכי דין, אמור להבחין בקלות בממצא הבולט הזה. אבל בניסוי ההוא יותר מ-16% מהרופאים ה"סבירים" לא גילו את הפגם. האם הסיבה לכך היא רשלנות, זלזול בחיי אדם? האם חוסר יכולת לאבחן כל אחד ואחד מאלפי המצבים שבהם אנו נתקלים מדי יום הוא עילה להעמדה למשפט?

המשפטן, הבוחן את כל תופעות החיים באמות מידה של "תוצאה", צורך למצוא "אשם" וזכותו של כל נפגע לפיצוי, אינו מקבל עובדת יסוד אחת: רופאים הם בני אדם. למרות כל הידע שבידינו, יש לנו מגבלות. יכולתנו לעבד נתונים אינה אין-סופית, הכושר להתמודד עם כמויות המידע האדירות שאליהן אנו נחשפים משתנה מרופא לרופא ובנוסף, עלינו לקבל החלטות במהירות ששום עורך דין או שופט מעולם לא נזקק לה.

ההתקדמות האדירה בכל תחומי הרפואה במאה החולפת, הביאה הישגי ענק ובראשם ביעור מחלות ושליטה משמעותית בבריאות. למרות ההתקדמות, נשארו מאחור האדם האחראי לאבחון וגם האחות, העומדת מול הסבל והמוות. רק בשנים האחרונות החלו לשים לב להשפעתן של מגבלות המוח האנושי על תפקוד הרופא. מחקרים הראו כי אין אפשרות לדייק בכל המקרים שבהם נדרש רופא לזהות פגם בצילום. אנו טועים וגורמים נזק לא פחות מכפי שגרמו רופאים בעבר.

דרושה ענווה רבה כדי להודות בכך שאנו שבירים, טועים, מסוכנים. הציבור חייב לדעת שהרפואה היום אינה נותנת מענה סביר למרבית הבעיות הקשות. עליו להפנים שהרפואה בבתי החולים אינה דומה כלל ועיקר למה שמראים בסדרות טלוויזיה כמו "ER" ו"שיקגו הופ", שבהן נפגע מגיע למיון ומיד הרופאים נאספים סביבו ומתחילים בטיפול אינטנסיבי.

הידיעה שכאלה הם פני הדברים אינה עומדת בדרכם של מומחים ל"רשלנות רפואית". הדורשים 100% אבחנה נכונה מבקשים את הבלתי אפשרי. פרנסתם של מומחים אלה מופקת מחולשתנו כרופאים, ועלינו לדעת כי רפואה היא מקצוע מסוכן לעוסק בו - אנו עלולים להידקר ולהידבק במחלות קשות, להיות חשופים לקרינה ולאלימות מצד המטופלים וגם לקבל ציונים על טיב הטיפול מאבירי צדק, הנהנים משכר נכבד כל אימת שהם מצליחים להראות כי הרפואה עדיין בחיתוליה.

הכותב הוא מנהל המרכז לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים



רופאים מוזעקים לטפל בחולה בסדרת הטלוויזיה ER. תרחיש לא מציאותי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו