30 שנה לגילוי מחלת האיידס, מתקרבים לעצירת המגפה

בעוד מחקרים חדשים מקרבים את המדע למציאת פתרון, מניעה היא עדיין הדרך העיקרית לעצירת הנגיף

אקונומיסט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אקונומיסט

ב-5 ביוני 1981 דיווחו המרכזים לפיקוח על מחלות ומניעתן בארה"ב (ACDC) על התפרצות יוצאת דופן של דלקת ריאות מסוג מסוים בלוס אנג'לס. כעבור כמה שבועות, כשהבחינו מדעני המרכזים במקבץ חריג אחר של מקרים בסן פרנסיסקו - של סרטן נדיר המכונה סרקומת קפוסי - הם חשדו כי הם עדים להופעת דבר מה מוזר וחמור. הדבר הזה היה איידס.

מאז מתו מאיידס 25 מיליון בני אדם ועוד 34 מיליון נדבקו בנגיף. ציון 30 שנה לגילוי המחלה נחשב בעיני רבים לתאריך מטריד. ועם זאת המאבק באיידס מתנהל בצורה מוצלחת הרבה יותר מכפי שמישהו העז לקוות. לפני עשור מחצית מהתושבים בכמה מדינות בדרום יבשת אפריקה היו צפויים למות מאיידס. כעת שיעור התמותה שם צונח. ב-2005 מתו מהמחלה 2.1 מיליון בני אדם. ב-2009, השנה האחרונה שלגביה יש נתונים, מתו מאיידס 1.8 מיליון בני אדם. חייהם של 5 מיליון בני אדם כבר ניצלו הודות לטיפול תרופתי. ב-33 מהמדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר, ירד ב-25% או יותר שיעור ההידבקויות החדשות, בהשוואה לשיעור ההידבקויות כשהיה בשיאו.

מעורר תקווה עוד יותר הוא מחקר שנערך באחרונה, המעיד כי התרופות המשמשות לטיפול באיידס עשויות גם למנוע העברה של הנגיף. אם דבר זה יוכח כנכון, התרופות עשויות להשיג את המטרה שחיסון היה אמור להשיג.

אם תנוצח מחלת האיידס, יהיה זה הודות לשילוב כוחות של המדע, האקטיביזם והאלטרואיזם. על הפן המדעי אמונות חברות התרופות בעולם, שהסתערו על הבעיה. ב-1996 הופיעו כמעט בעת ובעונה אחת כמה תרופות דומות, שכולן עוצרות את פעילות אחד האנזימים החיוניים של הנגיף. ההשפעה שלהן היתה מופלאה, אבל מחירן היה גבוה - 15 אלף דולר בשנה.

רוב האקטיביזם הוא של הומוסקסואלים ולסביות שחיים בעולם העשיר. לאחר שהאיצו הפעילים בחברות התרופות לפתח את התרופות החדשות, הם הציקו להן ואילצו אותן להוריד את מחיריהן.

האלטרואיזם התעורר כשהתברר בסוף שנות ה-90 שאיידס הוא לא מחלה של העולם העשיר בלבד. 75% מאלה שנפגעו מהמחלה היו - ועודם - תושבי אפריקה. בזכות מאמץ אדיר של פילנתרופים מערביים וכמה פוליטיקאים, כמה וכמה תוכניות הביאו תרופות לאנשים שנדבקו בנגיף. התוצאה אינה אחידה. לא מספיק אנשים מקבלים את התרופות והכדורים אינם מרפאים את המחלה. אם מפסיקים לקחת אותם, הנגיף שב ומתחזק. אבל זהו צעד ענק קדימה לעומת המצב שהיה לפני עשר שנים.

מה יכול המדע להציע כיום? אצל מיעוט מהאנשים מערכת החיסון מונעת את המחלה באופן טבעי (עובדה המעידה כי ייתכן שאפשר יהיה לפתח חיסון למחלה), ונתגלו נוגדנים שמנטרלים את הנגיף (ולכן עשויים להיות בסיס לתרופות לחיסול האיידס). אולם עד להשגת ריפוי מוחלט הדרך עוד ארוכה. מניעה היא הדרך היעילה יותר.

בתקופה הראשונה לאחר שהתגלתה מחלת האיידס, נהגו פעילים לתקוף מדענים על כך שהם מתמקדים במניעת התפשטות המחלה יותר מאשר בטיפול בחולים. כעת נראה שהטיפול והמניעה ישולבו זה בזה. אם אפשר למנוע מהנגיף להתרבות בגופו של אדם, אפשר להציל בכך לא רק את חייו אלא גם לצמצם את מספר הנגיפים שאותו אדם יעביר הלאה.

המשימה ענקית. לא מדובר רק במתן תרופות לאנשים שהיו צריכים לקבלן זה מכבר (16 מיליון שיש להם סימפטומים של המחלה או שמערכת החיסון שלהם חלשה בצורה מסוכנת). באופן תיאורטי, כדי למנוע העברה, יש להרחיב את הטיפול לכל 34 מיליון הנשאים של הנגיף. זה יחייב בדיקות מיון יעילות יותר (שכבר מתוכננות), וכן נכונות של אנשים שאינם סובלים מסימפטומים לקבל טיפול.

תוכנית כזאת תימשך שנים ותעלה הרבה כסף. כיום מוציאים כ-16 מיליארד דולר בשנה על איידס במדינות עניות ובמדינות בעלות הכנסה בינונית. חצי מהסכום מגיע ממ ימון מקומי וחציו מגיע מסיוע זר. כתבה שהתפרסמה השבוע בגיליון כתב העת "לנסט" מציעה כי שילוב גישות מסוים, שאינו כולל טיפול לכל האנשים שאינם סובלים מסימפטומים, יניב תועלת רבה ביותר, בעלות שאינה גבוהה בהרבה - סכום שיא של 22 מיליארד דולר ב-2015, ולאחר מכן צפויה ירידה בעלות. יתר על כן, רוב העלויות הנוספות יתקזזו על ידי החיסכון שיושג בטיפול באלה שהיו עלולים להידבק אבל לא נדבקו - כ-12 מיליון בני אדם, אם החוקרים חישבו נכון. תמורת 500 דולר לאדם בשנה, היתרונות של התוכנית יעלו בהרבה על העלויות שלה. עם זאת, הגורמים המממנים יצטרכו להשוות בין היתרונות הנלווים לביעור האיידס ליתרונות הגלומים במאבק למען מטרות אחרות, כמו חיסול המלריה.

עלייה מתונה במספר הנדבקים בישראל

מאז גילוי האיידס ב-1981, גבה הנגיף את חייהם של כ-25 מיליון איש בעולם. כיום, לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי, חיים בעולם 33.3 מיליון נשאים. לפי נתוני סוכנות האיידס של האו"ם (UNAIDS), חל לאחרונה שינוי מגמה המתבטא בירידה של 20% בשיעור ההדבקות החדשות בעשור שחלף (2001-2009), ירידה המדווחת ב-56 מדינות.

בישראל נרשמת בשנים האחרונות מגמת עלייה והתייצבות במספר הנשאים החדשים העומד על כ-400 בשנה. בשנת 2010 דווח על 428 נשאים חדשים בישראל, ב-2009 דווח על 382, ובשנת 2008 על 390 נשאים חדשים. מאז 2005 נרשמת עלייה של 55% בהידבקות בקרב גברים המקיימים יחסי מין הומוסקסואליים.

משנת 1981 ועד סוף 2009 התגלו בארץ 6,147 נשאים וחולי איידס. מתוכם, 1,104 מתו ו-173 עזבו את הארץ. נכון לסוף 2009 רשומים בישראל 4,859 נשאים החיים עם נגיף ה-HIV, ולהערכת משרד הבריאות, מספר הנשאים מגיע לכ-7,000 איש. בשנת 2009 בוצעו בישראל כ-280,000 בדיקות איידס, מספר שיא זה כעשור.

לדברי יונתן קרני, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, "בשלושת העשורים שעברו מאז פרוץ המגפה, נותר פער עצום בין ההתקדמות הרפואית המרשימה לבין התפישה החברתית שנשארה לפגר הרחק מאחור. הסטיגמה והבורות ממשיכות להכריע את המאבק, ולכולם נהיה נוח יותר לדבר על האיידס דרך מדורי הפלילים מאשר בבתי הספר".

דן אבן

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ