בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדר מיון | בהמתנה מתמדת

משפחתו של המאושפז א' נדרשת לתעצומות נפש, תחילה בהמתנה ממושכת להשתלת ריאות ובהמשך בהתמודדות עם אתגרים עתידיים

תגובות

א' שוכב במיטה, עיניו עצומות למחצה. הוא לא מדבר וכמעט ולא זז. הוא מתרכז בנשימה. אותה נשימה שכל כך קשה לו, המקרבת אותו בצעדי ענק אל מותו.

הוא בן 52, איש צעיר החולה במחלה אוטו-אימונית, סקלרודרמה שמה, מסוג המחלות שבהן הגוף נלחם נגד עצמו. המחלה פוגעת בעיקר בעור ובמערכת הנשימה. עם השנים עורו נעשה דק, קשה ומתוח, והנשימה הולכת ונעשית קשה יותר ויותר.

בשנה האחרונה הצטמצמה יכולתו לעמוד במאמצים ובחודשים האחרונים הוא נזקק לחמצן בקביעות. מדי פעם הוא מתאשפז בגלל זיהום. כך נפגשנו. האשפוז הנוכחי שונה. הפעם אין זיהום, ואין סיבה הפיכה להידרדרות במצבו. הפעם גופו כבר לא יכול יותר. המחלה מנצחת. א' שקוע במיטה, כמעט ולא מגיב.

במשך השנים עבר טיפולים שונים, אבל אף לא אחד מהם לא הצליח להאט את התקדמות המחלה. כלי הדם בריאה חולים וצרים, הדם זורם בהם בקושי. דם ורידי מצטבר ולוחץ על הכבד, ההולך ונהיה גדוש בנוזלים ותפקודו נפגע. חלל הבטן מתמלא בנוזלים ותפקוד הכליות מחמיר. הגוף קורס, התהליך נראה בלתי הפיך.

א' מייחל להשתלת ריאות - הסיכוי היחיד שלו לחיות. הוא עצמו כבר חלש מכדי להילחם. את המאבק מנהלת כעת, וביד רמה, אשתו. היא שופעת אנרגיות חיוביות והתלהבות אין-סופית, אמונה בצדקת הדרך, כוח רצון שאי אפשר לעמוד בפניו ובעיקר אהבה רבה. היא מתרוצצת סביב מיטתו, ממלאת את חדרו בחברים ובבני משפחה, בחיוך ובשמחת חיים. כאילו היא מנסה, באמצעות האנרגיות שלה, לנסוך מעט כוחות בבעלה הגווע.

הימים עוברים ותורם אין. רשימת הממתינים להשתלה ארוכה והיא מושפעת מגורמים שונים, בהם חומרת מצבו של המועמד. א' כבר מזמן באחד המקומות הראשונים עקב מצבו הקשה, וההמתנה מורטת עצבים. בשלב מסוים כבר קיבל הודעה שנמצא תורם פוטנציאלי, אבל ברגע האחרון משפחת התורם חזרה בה. הטלטלה בין ייאוש לתקווה קשה ביותר, כמו הבנת משמעותה של התרומה: אסונו של האחד הוא הצלתו של האחר.

ביקור רופאים מדי בוקר. נכנסים לחדר, א' שקוע במיטתו, מחובר למסכת החמצן ומגיב בקושי, "אין לנו הרבה מה להוסיף לטיפול". מחליפים מלות עידוד עם המשפחה ויוצאים. אשתו של א' מדברת עם רופאי הריאות, מחפשת פתרונות ותקווה, לא מתייאשת. בני המשפחה מתחלפים סביב מיטתו ובחדר תמיד רעש והמולה. איני בטוח שא' מודע לכל זה.

בוקר יום רביעי. אני נכנס למחלקה ומזהה תכונה לא רגילה. אשתו של א' תופסת אותי במסדרון: "יש תורם!" היא אומרת בעיניים נוצצות. אני מסתכל על אנשי צוות ההשתלות, שלוקחים בדיקות דם וממלאים טפסים. התכונה רבה.

בבית חולים אחר התרחש הלילה אסון: אדם צעיר נפטר מדימום מוחי לא צפוי. משפחתו, באצילות נפש, הסכימה לתרום את איבריו. יש התאמה בסיסית בין הנפטר לא'. נראה כי א' מועמד לזכות בריאותיו.

למרות החדשות הטובות, עוד רבה הדרך להשתלה. צוות רפואי יוצא לבית חולים אחר, לקצור את איבריו של הנפטר ולהביאם לבילינסון לקראת ההשתלות המרתוניות המתוכננות (ריאות, כבד, כליות וקרניות). עוד הרבה תקלות עלולות להתרחש בדרך להשתלה וגם לאחר מכן. האם הריאות ייקלטו בגופו של א'? האם שאר מערכות הגוף שנפגעו יצליחו להתאושש אחרי תקופה כה ארוכה של חולי וריתוק למיטה? על פניו הסיכויים לא אופטימליים. אשתו מנסה לקבל סימנים מעודדים מהעוברים בפרוזדור. השנים והחודשים האחרונים כולם מצטמצמים לשעות הבודדות שנותרו עד שא' יירד לחדר הניתוח.

אני מוצא את אשתו של א' מחוץ למחלקה, בדרך למעלית. לראשונה אין חיוך על פניה. "חוסר הוודאות משגע אותי, לא יודעת אם אצליח לעמוד במתח", היא אומרת. "חוסר ודאות עדיף על חוסר תקווה", אני עונה. היא מסתכלת עלי ומהנהנת, מתחילה להפנים את שהולך להתרחש בקרוב.

לקראת ערב מגיעים הסניטרים לגלגל את מיטתו של א' לחדר הניתוח. אשתו מלווה אותו. מאבק אחד הסתיים ואחר, חדש ומפחיד לא פחות, מתחיל.

הכותב הוא סגן מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו