בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר: אבות מתקשים להתמודד עם לידת פג יותר מאמהות

החוקרים איתרו סימני דיכאון אצל ההורים. התברר שאצל האמהות הם נעלמו כעבור שישה חודשים, אבל נשארו אצל האבות

תגובות

חוקרי רפואה, הבוחנים כיצד משפיעה מחלה של ילד על הוריו, מתייחסים על פי רוב להתמודדות של אמהות. במחקר שנערך לאחרונה במרכז הרפואי סורוקה ובאוניברסיטת בן-גוריון התברר, כי לאבות קשה יותר להתמודד עם מחלות של ילדים מאשר לאמהות.

במחקר השתתפו 60 הורים לתינוקות שנולדו פגים ואושפזו בפגייה שבמרכז הרפואי סורוקה בשנה וחצי האחרונות. החוקרים ערכו השוואה בינם לבין 90 הורים לתינוקות שנולדו במועד. החוקרים איתרו סימני דיכאון בקרב הורי הפגים - אבות ואמהות - בעת שהתינוקות אושפזו. סימני הדיכאון כוללים מצב רוח ירוד, עייפות ותחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך. בתום שישה חודשי מעקב התברר שבקרב האמהות נעלמו סימני הדיכאון, אבל הם נשארו בקרב האבות.

תינוק בפגייה. תצלום: דודו בכר

לדברי ד"ר גל מאירי, אחראי היחידה לפסיכיאטריה של הגיל הרך בסורוקה וחבר בצוות החוקרים, "יש ייצוג יתר לפגים בהפרעות פסיכיאטריות ורגשיות, למשל הפרעות אכילה והאכלה. בספרות הרפואית מתואר הלחץ שאליו נכנסת המערכת המשפחתית עם לידת פג, כשחייו של התינוק מתחילים מנקודה לא טבעית. מצאנו שההתמודדות של אמהות עם הבעיות הללו טובה יותר, ואילו אצל האבות סימני המצוקה ניכרים לאורך זמן".

בקרב אבות שהוגדרו כנוטים לביקורת עצמית - אנשים קפדנים המחמירים עם עצמם, הנטייה לפתח דיכאון היתה כפולה. דפוס זה לא אובחן בקרב האמהות. ד"ר נעמה עצבה-פוריה, מרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון וחברה בצוות המחקר, אומרת: "הנשים לרוב מטפלות בתינוקות ולכן נותרות עם תחושת שליטה בחיים בגלל פעילותן. אצל אבות קיים ריחוק כלשהו, שמאפשר מקום רחב יותר לביטוי של תכונות האישיות שלהם ביחסיהם עם התינוקות".

בתצפיות מדגמיות נבחנו התנהגותם של 19 הורים והאינטראקציה בינם לבין הפג. מהממצאים הראשוניים עולה, כי אבות נוטים יותר לדפוס של הגנת-יתר, המאופיין בהתערבות גדולה יחסית במשחק ובמתן אפשרויות פחותות לתינוק לחקור לבדו את המשחק. "לאבות היתה נטייה רבה יותר שלא לאפשר לתינוקות לעשות דברים לבדם, מתוך דאגה שלא יצליחו", מסביר מאירי.

ההבדלים בין אבות לאמהות נובעים, להערכת החוקרים, מהעדר תמיכה לאבות במערכת הרפואית ובחברה כולה. לדברי עצבה-פוריה, "המערכות החברתיות מכוונות יותר לתמיכה באמהות לפגים. האבות נשארים ללא מענה והם מצויים בסיכון רגשי. גם בממסד הרפואי וגם בחברה כולה, האב נשאר לרוב ללא תמיכה והוא נותר במצב המשברי". החוקרים קוראים להגביר את המודעות למצוקתם של אבות לפגים ולפתח תוכניות ייעודיות לטיפול בהם.

הממצאים הראשוניים הוצגו לפני שבוע וחצי בכנס העמותה הישראלית לבריאות הנפש של התינוק, שנערך במרכז הרפואי רמב"ם. המחקר היה חלק מעבודת דוקטור שכותבת נועה גירון-סלע בהנחיית עצבה-פוריה ובשיתוף מאירי וד"ר קיילה מרקס מהפגייה בסורוקה.

בשלב הבא מתכננים החוקרים לבחון את ההתמודדות של ההורים עם פגים בהגיעם לגיל שנה. "בכוונתנו לבדוק מה הקשר בין התמודדות ההורים לאינטראקציה עם הילדים ואת השפעתו על ההתפתחות בתחומים השונים", אומרת גירון-סלע.

חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן פירסמו לפני חמש שנים ממצאים על הקשר בין אבות ל-59 נערות שסבלו מהפרעות אכילה וטופלו בקופת חולים כללית ברעננה. לצד הכמיהה לקשר עם האב, תיארו הנערות שנבדקו קושי רב בפיתוח רגשות כלפי אבותיהן. להבדיל ממודל המשפחה המסורתי, המציב את האב כבעל הסמכות בבית, האבות שנבדקו הציגו במחקר בלבול רב ביחס לבנותיהם וניכר כי הם חסרים כלים להתמודדות עם מצבן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו